אל תאשימו את הפוקימון

"שיגעון האופניים מתפשט במהירות ברחבי העיר ותוקף צעירים ומבוגרים כאחד". בינואר 1869, קוראי הניו-יורק טיימס נתקלו במאמר שכותרתו "טירוף האופניים", וליתר דיוק טירוף ה-Velocipede, שהם מעין פיתוח מוקדם של האופניים המוכרים היום. הטכנולוגיה החדשה השתלטה על רחובות ניו-יורק בסערה, והקבלה הציבורית התאפיינה בקונפליקט טכנולוגי טיפוסי: מצד אחד, דיבור נלהב על האפשרויות שטומן בחובו כלי הרכב החדש, ומצד שני – אזהרות וסכנות, שיועדו בעיקר לנשים ולגברים מבוגרים. הסיקור התקשורתי כלל פרסום של מקרי "מוות בידי האופניים", קבוצות חברתיות שקראו להחרמת הטכנולוגיה המסוכנת ואפילו מאמרים רפואיים שמזהירים מפני מצב בריאותי חדש: "פני אופניים" (Bicycle Face), שעלולים להתקבע על הפנים מתוקף הניסיון למצוא איזון בעת רכיבה. נשמע מוכר? נסו להחליף את האופניים ב"פוקימון גו".

"שיגעון הפוקימון" מחלק את המרחב הציבורי לשניים: מי שנוהרים עם סמארטפוניהם בידיהם בחיפוש אחר הפיקאצ'ו הנכסף, והמצקצקים, המבועתים, מי שנוטים להפנות אצבע מאשימה כלפי הטכנולוגיה עצמה. בהתאם, חלק גדול מהסיקור התקשורתי העוסק ב"פוקימון גו", מצייר תמונת עולם קודרת במיוחד - כזו שבה אפליקציה זדונית משתלטת על מוחות צעירים ומבוגרים ומובילה אותם, לא רק אל אבדון מנטאלי מוחלט, אלא גם לבתי החולים. דיווחים על תקריות משונות שבהן מעורבים שחקני פוקימון כללו בחודש האחרון תאונות – בים וביבשה, פשע, פציעות ומה לא. אלה, לצד תופעות חברתיות מוזרות כמו הורים שמעניקים לילדיהם שמות של פוקימונים, או אנשים שמתפטרים מעבודתם ובוחרים להקדיש את זמנם ללכידת היצורים הדיגיטליים.

כמעט 150 שנים עומדות בין הטכנולוגיה הפרימיטיבית ההיא לבין המציאות הרבודה של פוקימון הניבטת דרך מצלמת הטלפון החכם, והאמת היא שלא הרבה השתנה. אפילו הטרוניה שכנגד הפרצופים המקובעים אל המסך הסלולרי בניסיון "לתפוס את כולם", מהדהדת את הפאניקה הציבורית של ימי עיתונות הפני בארצות-הברית, שהפכה את התוצר התקשורתי הזה לעממי ונפוץ במיוחד. גם אז, שוטטו אנשים ברחובות כשפניהם קבורים בעמודי החדשות, ואפשר לשער שכמה מהם אפילו נפצעו כתוצאה מהשתקעות במאמר מעניין במיוחד.

מסיבה כלשהי, אנחנו ממהרים להפקיד את גורל האנושות בידיים של טכנולוגיה כזו או אחרת, בכל פעם מחדש. תרחישי האימה נוטים שלא לקחת בחשבון את הצד האנושי שעל כף המאזניים. אנשים הם שמפתחים את הטכנולוגיה, אנשים הם שעושים, או לא עושים בה שימוש, מעצבים, מגדירים מחדש ומבנים אותה אל תוך המארג החברתי הקיים. בסופו של דבר, מי שמחזיק את הטלפון החכם במצוד הבלתי נלאה אחרי צ'ריזארד הוא יצור אנושי. זה אולי קצת פחות נוח, אבל אפשר כבר להפסיק להאשים את הפוקימון.