"המירוץ למיליון": משימות פח בניו דלהי

כמו רוב הזוגות שהולכים בדרך כל בשר תותחים, גם שון וקים הלכו אחרי משבר. אומרים שההתפתחות החברתית הכי משמעותית בהיסטוריה של האנושות הגיעה עם המהפכה הלשונית, שאפשרה לקבוצות גדולות של אנשים להאמין ברעיונות מופשטים ולפעמים מופרכים כמו דת או קוקה קולה. במיקרו אין ספק שקים הייתה מהפכה לשונית של בחורה אחת, ואולי זה לא מקרה שכשהיא מצאה את עצמה חסרת מילים במשימת היוגה לא נשאר מה שידביק יחד את הקונספט האניגמטי שהוא הזוגיות של שון וקים. שניהם נכנסו לקריסת מערכות כללית. שון – עמוד התווך המקורקע של הצמד – נשבר והם מצאו את עצמם בחוץ, עם הזית ביד.

קצת חבל – לרגעים היה נדמה לי שאני אשכרה מצליחה להבין מה קים אומרת (בשאר הזמן זה הרגיש כמו דיבוב לשפה זרה), אבל שוב, בהתחשב באפשרויות מדובר ברע במיעוטו. על השטיח שון פתר סוף סוף את התעלומה – הם לא רצו רומן במירוץ כי זה יפריע, אבל עכשיו - לכו תדעו. ההגיון אומר שקים היתה אמורה לקפוץ על המציאה – נדמה לי ששון הוא האדם היחיד ביקום שדובר את השפה שלה – אבל המציאות, כלומר מדורי הרכילות, כבר סיפרו ששניהם אוחזים, כל אחד בבן זוג אחר. אני מאחלת לזוגות בהצלחה בהמשך דרכם, שזה בסווהילית, אל תתנו לבחורה הזאת לשבת מאחורי הגה, היא תהרוג את כולנו.

שון וקים. בחוץ עם הזית ביד(צילום: עדי אורני)

ולזוגות הנותרים – אנחנו מרחק יריקה מהשלישיה האחרונה, ובאמת הגיע הזמן שנקבל קצת ג'וס מיחסי הפנים והחוץ של הזוגות שנשארו. האחים שפלן, מה אתם יודעים, הם לא אותו בנאדם, מסתבר. בנצי הוא כנראה זה שדחף ללכת למירוץ ושכנע את אחיו להצטרף אליו, מה שאומר שחרב חדה ולא כל כך בצ'יל תלויה מעליו לאורך כל הדרך, כי כל שנייה אורי יכול להחליט שבעצם לא בא לו לדגדג שפמנונים, לאכול בוטנים או בשבוע הבא – לקפח את חייו על רכבת הרים קוריאנית.

זה אומר שעוד לפני שבנצי דואג לעצמו הוא צריך לדאוג שאורי יישן טוב, יאכל טוב ובאופן כללי יהיה בווייב כדי שהוא לא ידפוק לו ברז. ואני מוצאת את עצמי מעודדת את בנצי, חיים שבלב, תהיה חזק. אני רואה שאתה הולך על הקו הדק שבין להביא לאחיך כאפה עם המון וייב שתעיר אותו שעה קודם בבוקר, ובין מאמץ כן לעזור לו להשתחרר מהפוביות שלו. תשרוד את זה, גם סלמונלה בקורפלקס קטנה עליך.

בפרק הבא – מלחמת מזרח-מערב האמיתית. הקיבוצניקים נגד הצרפתים בדו קרב הסופי והקובע. סתם. רק רז ועמית נגד אלכס וג'וזי. אני מודה שאלכס וג'וזי קצת חרגו בעיני בפרקים האחרונים מהנישה שהוקצתה להם: החמודים עם המילים המצחיקות והאובססיה לשיער שפוחדים מ-95 אחוז מהמשימות. זה בלט בתקרית האחרונה כשרז הסתיר את הרמז שלו וג'וזי התעצבן. מותר להתעצבן כשמישהו מסתיר ממך רמז שצף מתחת לבלורית שלך, אבל האופן בו ג'וזי, אסטרטג לא קטן בפני עצמו, הציג את זה כאילו מדובר במהלך לא הוגן מבחינה רגשית שלגיטימי מבחינתו להיעלב ממנו – קצת הוריד לי מהשיק.

מסתבר שהצרפתים אכן עברו התמחות באוניברסיטת הפטיסרי והיין, או במילים אחרות השיגו תואר במדעי ה"אכלו לי שתו לי". לא זו דרכנו. לא לשם כך הקמנו את הדמוקרטיה היחידה במזרת התיכון, יבשנו את הביצות, המצאנו את ההייטק וקיבלנו ואז לא קיבלנו את הצל לליכוד. לא בשביל שאנשים שרואים רמז יצעקו "רמז!! רמז!!" ואז יעלבו כשמישהו אחר, גדול יותר ופחדן פחות, שם עליו יד ראשון. לא זכינו ברמז מן ההפקר ויש לי תחושה שהצדק לא רק ייעשה אלא גם ייראה, עוד יותר טוב על השטיח האדום בקאן.

בקטנה:

That's what he said : "אלכס, תביא לי בפה" – ג'וזי לוקח את היחסים עם אלכס לשלב האוראלי

"עמבה זה לא רוטב מפורסם בצרפת" – אלכס, לוקח את היחסים עם אירופה העדינה לשלב האוראלי

"אנחנו לא מתחבקים במציאות אז למה אתה מחבק אותי?" רז לאבא שלו על השטיח, במקום הראשון. כי זאת לא מציאות, חבוב, זאת תוכנית מציאות! זה למה.