בלי טיפת ציניות: ככה נראית אהבת חינם

<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו  >> 

אז אם מזג האוויר, או הסלאטים והקורנפלקס, או התור הלא נגמר בסניף הדואר, או הפקקים באשר הם, מקלקלים לכם את מצב הרוח ואת האהבה למין האנושי באופן כללי - קחו לכם כמה דקות לשאוף קצת אמון במין האנושי שחי בציון.

קראו עוד בערוץ היהדות : 

• חילוניות, נאבקנו בשבילכן. עכשיו בואו למקווה/ נעמה פלסר
• נפטר ראש ישיבת "מיר ברכפלד" - אלפים השתתפו בהלווייתו
• הצצה נדירה: האפריקנים שחיים כיהודים
  

ארגון "קרוב ללב", הפועל לעידוד מפגשים בין שכנים מכל גווני הציבוריות הישראלית, הכריז על תחרות "אהבת ישראל" שפנתה בעיקר לצלמים מקצועיים. למעלה ממאה תמונות נשלחו לתחרות, ומתוכן נבחרו 11 שיוצגו בתערוכה עד לתשעה באב (יום א', 14/8). היום (ה') יוענקו לזוכים פרסים במעמד רב הכותל, שמואל רבינוביץ', מנכ"ל aish העולמי הרב סטיב בארג, מנכ"ל "קרוב ללב" משה וכטר ומנכ"ל sby - נותנת החסות לתחות - שבח בן יהודה. "התחרות היא עוד אבן מכובדת בדרך אל המטרה – אחדות ישראל, תוך קריאה חינוכית להרבות באהבת-ישראל דווקא בימים אלה", אמר וכטר.

אלו התמונות – ואלה סיפוריהן.

נעם דהאן, כפר כליל (מקום ראשון)

התמונה צולמה בהקפות השניות בקבר הרשב"י במירון, כשיהודי אחד חיבק בעוצמה והשתפך באהבה על יהודי שני, תוך כדי חיבוק והחזקת ספר תורה. הרגע המרגש והעוצמתי הזה מציג בעיניי אהבת ישראל חזקה ופשוטה של אהבת התורה ואהבת ישראל גדולה, השזורות יחדיו.

אין רגע מתאים יותר לתיעוד כזה, משמחת התורה שבה ניכר כי כל ישראל שווים, ובמיוחד במקום ציונו של רבי שמעון בר יוחאי, המפורסם באהבת ישראל רבה(צילום: נעם דהאן)

ירדן הררי, בית אריה

בתמונה - זה אבא שלי. והוא מעניק לאחותי-בתו את הכומתה שלו משירותו בצבא ביחידה מובחרת, לאחר מסע הכומתה שלה כמדריכת צניחה(צילום: ירדן הררי)

אייל מילר, כפר ורדים

את התמונה צילמתי לעת ערב ליד נמל תל אביב. ראיתי שני חברים הרוכבים על אופניים, ונראה היה שאחד מהם מתקשה קצת ברכיבה. חברו חיבק אותו כדי לעזור לו. רק לאחר הצילום זיהיתי שידו פצועה וחבושה. שביל האופניים המתפתל הוסיף לסצנה לדעתי: הסתכלות של החברים לאופק משותף.

(צילום: אייל מילר)

בת-שבע אלקסלסי, אילת

התמונה צולמה בעליות לכותל ביום חם במיוחד. תוך כדי הליכה ראיתי את שני המבוגרים הללו, ולא יכולתי שלא לצלם. הדהים אותי כיצד המבוגר מחזיק ותומך באיש זקן ממנו, ונותן לו כל מה שהוא יכול, אף שהוא עצמו נראה עייף ומותש.

בעייני זה מה שמייחד את עם ישראל: הלב שנותן גם ממה שאין. גם כשאין כבר כוח. העיקר לתת(צילום: בת שבע אלקסלסי)

יעל לובה, בית אריה

למרות הריחוק, כביכול, שנוצר בין עובר האורח החרדי לחייל, והדרכים המנוגדות (החייל צועד לכיוון אחד והחרדי לכיוון הנגדי) - הניצוץ של אהבת ישראל חי ונושם ומגשר על כל הפערים. ובתמונה אפשר להרגיש את זה.

במפגש האקראי שצולם בקבר רחל - האמא של כולנו, מורמת היד לשלום, ומבטאת את אהבת ישראל הטבועה בכולנו(צילום: יעל לובה)

שירה סמימי, אשדוד

בתמונה - שתי ילדות צעירות, שהדבר היחיד שמחבר ביניהן הוא היותן אחיות... אבל לא ביולוגיות. אחיות בנות עם ישראל. האחת מהן גדלה בבית חילוני על ערכים מסוימים, בעוד שהשנייה (אחותי הביולוגית) גדלה בבית דתי על ערכים אחרים.

הן לבושות כמעט אותו דבר, בבגדי לבן, כשעל שערן פרחים לבנים - צבע של שלום, אהבה ואחווה. התמונה מצולמת בים, המקום שלדעתי מסמל את החיבור הכי עמוק בינינו: מחופֵי חיפה ותל אביב - ועד לחולות גוש קטיף. חוף הים מקום של רוגע ושלום, נטול מריבות, ויכוחים או שוני. רק אנחנו, החולות ורעש הגלים.

(צילום: שירה סמימי)

יהודה שמואל, נתיבות

מגן דוד אנושי. כי איפה יש יותר אהבת ישראל מאשר בצבא שמאחד את כולנו?(צילום: יהודה שמואל)

רחל גרינברג, קצרין

התמונה צולמה במסגרת קייטנה שארגנו חניכי חבריא ב' (בני הנוער) ביישוב שלנו, למען ילדים מעמותת "תקווה ומרפא" - חולי דיאליזה ונפרולגיה. שגרת הילדים כוללת בדיקות, טיפולים ובעיקר שהייה מרובה בבתי חולים על בסיס יום-יומי.

רצינו לשמח אותם, לתת להם הרגשה שהם לא מבודדים בעקבות הטיפולים - אלא יכולים להשתתף בפעילויות מהנות כמו כל ילד אחר בן גילם. קשה היה לפספס את כמות האהבה שהורעפה על הילדים, ואת עוצמתה. שנזכה בעזרת ה' לאהוב ככה תמיד, כל אדם, עם כל מורכבות או שוני חיצוני. פשוט לאהוב.

(צילום: רחל גרינברג)

יעקב אפללו, גבע בנימין

ברחבה הגדולה ליד הכותל המערבי, מצאתי אישה מבוגרת המחזקת את החיילים מתוך אהבתה. החיילים מקשיבים ושמחים לכל מילה שהיא אומרת(צילום: יעקב אפללו)