חקלאים בעקבות הירי בגנב בבית אלעזרי: "בנאדם צריך להגן על הרכוש שלו"

חקלאים בנגב עקבו אתמול (א') אחרי סיפור הריגתו של פלסטיני שניסה לגנוב משאית בבית אלעזרי בתחושה כי הם עלולים למצוא את עצמם בעתיד במצב דומה. גל הפריצות הנרחב במועצה האזורית מרחבים מכה בהם, וגם הם מבינים שעימות יכול להיות בלתי נמנע. "אם אהיה במצב שבו אנשים נכנסים לשטח הפרטי שלי, כשאני עם המשפחה בחווה מבודדת, ואם אלה יהיו מחבלים? אנשים צריכים להגן על עצמם ועל הרכוש שלהם לעזאזל", אומר אבינועם אביטן מניר עקיבא.

ב-50 אחוז מהבתים ביישובי המועצה האזורית נרשמו פריצות. אביטן, בעל חוות בודדים, נפל קורבן לאלמונים שפרצו אליו וגנבו לפני חודש עדר כבשים. "אנשים נכנסים לשטחים פרטיים באמצע הלילה, אצלי במקרה לא נתקלתי איתם פנים מול פנים. אם הייתי רואה שלושה אנשים בתוך הבית בלילה לא הייתי חושב פעמיים", הוא אומר. "באמצע הלילה הגיעו, לקחו את העדר, הובילו את הכבשים כשבעה קילומטרים, העלו אותן על משאית ומאז נעלמו עקבותיהם. לא משטרה, לא מודיעין. כל הכבשים נעלמו".

זירת התקרית בבית אלעזרי(צילום: אורי דוידוביץ)

גונן אורן. ישנים עם עין פקוחה(צילום: הילה אורן)

עוד בנושא:

לדברי אביטן, בפעמים קודמות הוא הצליח למנוע את הגניבה, אולם לא בטוח שהיה נוהג אחרת מנהג המשאית מבית אלעזרי. "בעבר פשוט התעוררנו בזמן. היו פעמים ששמרנו והברחנו את הגנבים. היו פעמים שתפסנו", הוא מספר. "לפני כעשור תפסנו גנב מהשטחים אצלנו בבית. אני לא יודע מה עשו לו. לפני חמש שנים גנבו לנו כמעט 60 טלאים שלא מצאנו אותם. מאז הביטוח החליט שהוא לא מבטח אותנו. יש עלויות מטורפות כדי להגן על הדיר שלי. אצלנו כבר קרה, וזה ימשיך לקרות. זה שהוא ירה בו זה לא בסדר"?. 

שי דרומי. ירה למוות בפורץ בשנת 2007(צילום: חיים הורנשטיין)

גונן אורן, תושב מושב קלחים שעבר מהמרכז לדרום לפני 10 שנים, סובל מגל פריצות. לדבריו, בשנה וחצי האחרונות פרצו לבית העסק שלו שבע פעמים. "אם הלילה פורצים לי לעסק, מחר בבוקר חברת הביטוח לא תבטח אותי ואסגור אותו", אמר. לבית שלו פרצו פעם אחת ובפעם השנייה ניסו ולא הצליחו. "זה רק עניין של זמן עד שזה יקרה פה. זה היה יכול לקרות לכל אחד מאיתנו. חוויתי פריצות אליי הביתה. רק בסוף השבוע חתכו את המנעולים של החנות שלי. הגענו והם ברחו. אבל זה יכול היה להיגמר אחרת. מדובר על ניסיונות פריצה ופריצה על בסיס יומיומי. זה מגיע למצב שאנשים כבר לא חושבים. כשמישהו נכנס אליך הביתה, אתה תשתמש במה שיש לך ביד באותו רגע. זה מצב הזוי לחלוטין. זה קורה כמעט כל לילה. טוב זה לא ייגמר".

באים, מעמיסים ונעלמים (המחשה)(צילום: shutterstock)

אורן מעיד כי הפריצות באות בגלים, אך משאירות תחושות של פחד בין לבין."הילדים שלנו בפחד. הם חיו על אזעקות והיום הם מדברים על פריצות וגנבים", הוא מספר. "אתה נועל הכול, לא משאיר את הילדים לבד. זה מצב הזוי לחלוטין. חזרנו לתקופת חומה ומגדל, עובדים ביום ושומרים בלילה. יש תחושת פחד כל הזמן. אולי עכשיו יש רגיעה של שבוע-שבועיים אבל ברור שזה יחזור. ביום שמישהו ייתקל בפורץ אצלו בבית פנים מול פנים, זה יכול להיגמר כמו עם נהג המשאית. זה יכול להיגמר רע לכל אחד מהצדדים. יש תחושת חוסר אונים. אומנם זה רכוש, ואתה אומר שזה לא שווה את הסיכון. אבל זה החיים שלנו. אנחנו צריכים לשמור עליו, על הילדים שלנו. אנשים ישנים עם עין אחת פקוחה כל הלילה. וזה כבר כמה שנים".

המקרה המפורסם ביותר של ירי לעבר פורץ התרחש בשנת 2007. שי דרומי ירה למוות בבדואי שחדר לחווה שלו, סמוך למיתר.

בעקבות האירוע חוקק חוק דרומי, המתיר לירות בפורץ ומסיר אחריות פלילית מהיורה. כמו כן, נקבע כי הירי צריך להיות סביר, ובנסיבות העניין. "לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שהיה דרוש באופן מיידי כדי להדוף מי שמתפרץ או נכנס לבית המגורים, בית העסק או המשק החקלאי המגודר, שלו או של זולתו, בכוונה לבצע עבירה, או מי שמנסה להתפרץ או להיכנס כאמור", לשון החוק.

במועצה האזורית מרחבים מודעים לחוק המתיר לירות, אך בד בבד מציינים את הענישה הקלה למי שנתפס. "המקרה המצער שאירע בבית אלעזרי לא מפתיע. יש עליה חמורה בפשיעה הכפרית, בעבירות חקלאיות", אומר ראש המועצה שי חג'ג'. "ביטחון אישי זה הדבר הבסיסי ביותר שמדינה חייבת לספק לאזרחיה. חייבים להחמיר את הענישה. המשטרה מפעילה את כל האמצעים כדי לתפוס את הגנבים - ובסופו של דבר הענישה לעבריינים מסתכמת בכמה חודשי עבודות שירות. זה מגוחך ולא פרופורציונלי. החקלאים עומדים בקו הראשון בהגנה על גבולות המדינה ושמירה על הקרקעות - ועל המדינה לספק להם הגנה ראויה".