צביר הפליאדות שקפלר עוקב אחריו

"אנחנו מקווים שבאמצעות השוואת תוצאותינו לצבירי כוכבים אחרים נוכל ללמוד יותר על היחסים שבין מסה של כוכב, גילו, ואפילו ההיסטוריה של מערכת השמש שלו", הסבירה בהודעה לתקשורת לואיסה רבול, מדענית חוקרת מהמכון הטכנולוגי של קליפורניה.

הדמיה(צילום: נאס"א)

צביר הפליאדות נמצא במרחק של כ-445 שנות אור מכדור הארץ. רבים מהכוכבים בצביר מגיעים רק עכשיו לבגרות, לאחר שנולדו לפני כ-125 מיליון שנה "בלבד". קצב הסחרור שלהם כעת הוא המהיר ביותר שבו נחזה. בשיעורי הסיבובים המהירים ביותר שלהם, הכוכבים הבוגרים הללו פולטים כמויות ענקיות של רוח כוכבית. ככל שכוכב מזדקן, כך מתחיל קצב הסחרור שלו להאט.

הטלסקופ קפלר מודד את קצב הסחרור של כוכב על ידי מעקב אחר הזמן שבין הופעת כתמים כוכביים - כמו למשל כתמי שמש. מערך החישובים הנוכחי מצביע על כך כי כוכבים יותר מסיביים מסתחררים באיטיות רבה יותר מאשר אלו שבעלי מסה קטנה יותר.

החוקרת רבול השוותה בין הכוכבים לבין רקדנים, והסבירה כי רקדנים גדולים יותר עושים פירואטים איטיים יותר מאשר רקדנים קטנים. "ב'בלט' של צביר הפליאדות, אנחנו רואים שאלו שמסתחררים לאט יותר נוטים להיות מסיביים יותר, בעוד אלו שמסתובבים הכי מהר נוטים להיות כוכבים קלים מאוד", הסבירה המדענית.

מכיוון שצביר הפליאדות נמצא כל כך קרוב, הוא משמש כמעבדה קוסמית אידיאלית. "צביר הכוכבים הזה מספק לנו עוגן עבור מודלים תיאורטיים של סחרור כוכבים, הן צעירים והן בוגרים", סיכמה רבול. "עדיין יש לנו הרבה שאנחנו רוצים ללמוד לגבי איך, מתי ולמה כוכבים מאטים את קצב הסחרור שלהם ותולים בצד את 'נעלי הריקוד'".