"מבחינת תקצוב, אנחנו בתחתית ביחס לעולם"

אם הספורטאים האולימפיים היו נדרשים להיעזר רק בתקציבים ממלכתיים יכול להיות שהם היו בבעיה. בניגוד לקמפיינים אולימפיים קודמים, המשלחת הישראלית זכתה גם לחסויות אישיות ולתמיכה כלכלית של 32 חברות ואנשי עסקים כמו מרבית המשלחות בעולם. על הספונסרים של המשלחת שוחחנו עם רפי עגיב, המנהל האישי של ירדן ג'רבי ושגיא מוקי בין השאר.

אתה שם לב בטח לשינוי שעבר הספורט הישראלי בשנים האחרונות, פעם היו הרבה כתבות על ספורטאים שלא גומרים את החודש ולא זוכים לתמיכה, זה משהו שלא ראינו בקמפיין האולימפי הזה כמעט בכלל.

"אני חושב שכל הקמפיין האולימפי הזה בכלל, הווליום שלו היה שונה מאוד מהקמפיינים האולימפיים האחרים. רק בחודשים האחרונים התחילו לדבר בכלל אולימפיאדה, היו הרבה הסחות דעת בשנה שלפני המשחקים האולימפיים אבל הנושא הזה קצת נדחק הצידה. אני חושב שכל ספורטאי יכול להגיד משהו בנושא הזה של תמיכה כלכלית, גם אם יש לו תמיכה כלכלית, זה לא תמיד מספיק. אני חושב שהתקשורת הפעם החליטה לשים את זה טיפה בצד, היו דברים אחרים שהיה כנראה צריך לדבר עליהם".

אבל אנחנו כן רואים יותר ויותר ספונסרים?

"אני חי את זה כבר 16 שנה, אין ספק שחלה התקדמות והתפתחות. לפני 16 שנים, המודל של נותן חסות היה מאוד מסוים, מאוד קטן. רוב נותני החסות ביקשו בלעדיות. היום 16 שנה אחרי, העבודה הזאת יחסית מחולקת לתחומים ונותן חסות הוא מתחום מסוים שמאפשר להשיג נותני חסות נוספים. אין מספיק נותני חסות ובסופו של דבר בדרך כלל כשיש לספורטאי נותן חסות אחד, החברות האחרות חושבות שהבחור מסודר וזה ממש לא נכון".

בוא נדבר על סדר גודל של סכומים לספורטאי אולימפי בישראל, נניח שיש לו ספונסר, על כמה אנחנו מדברים?

"צריך להתייחס לא רק לסכומים אלא לנושא של הזמן. אני רואה את זה ככה שאם יש נותן חסות, אז צריך לסגור איתו חסות אולימפית במרכאות, שנמשכת כארבע שנים או שלוש שנים, תלוי מתי אתה סוגר את נותן החסות. נותני חסות בדר"כ קצת מפחדים מהתחייבויות כאלה ולוקחות חסות לשנה בלבד, עם אופציה ואז המון דברים קורים בדרך. הסכומים בדר"כ נעים ברמת הבסיס בסביבות ה-5,6,7 אלף ₪ לחודש, חסויות שהן ממש טובות נחשבות לטווחים של בין 10 ל-15 לחודש, שלזה צריך להוסיף אלמנטים שלא תמיד מתקיימים".

"אל תתנו למדליות לסנוור אתכם. אם לא יהיה כאן תקצוב, הספורט האולימפי בבעיה. כדי לשמור על המענק הקיומי הכלכלי, הספורטאי חייב לשמור על רמת הישגים גבוהה. כשאין הישגים או כשספורטאי מסיים בלי מדליה, נותני חסויות נבהלים. בלי תמיכה ציבורית וכלכלית לספורטאים אין עתיד כלכלי מובטח".

לצורך העניין, ירדן ג'רבי למשל תוכל למנף את המדליה שלה לספונסרים נוספים או להגדלת התמיכה או הזמן

"ירדן ג'רבי היא דוגמא טובה לספורטאית שכבר ב-2013 היה לה שיא מאוד גבוה. היא זכתה באליפות העולם ובאופן תקדימי ההישג שלה כ"כ ריגש שאני שכבר 16 שנה בעסק ולא ראיתי כזה דבר. היא קיבלה מעל חמישים פניות של נותני חסות. כלומר במקרה שלה היה צריך לבחור את המשפחה המאמצת כי אי אפשר לקחת כ"כ הרבה נותני חסות. יש לה שלוש חברות שתומכות בה במשך שלוש שנים שזה מאוד יפה".

בעצם מה היו עושים הספורטאים ללא התמיכה הזאת של הספונסרים?

"הרבה ספורטאים נעזרים בהורים, וההורים נמצאים שם עדיין עד הגילאים היותר מבוגרים, חלקם אפילו עדיין גרים עם ההורים עד גיל 24-25. מי שההורים נגיד לא גרים בקרבה למכון וינגייט, תלוי בענף שבו אתה עוסק, אז גרים בבעצמם בווינגייט, בפנימיה או בחדר שבעצם מוקצה להם. ככל שמתבגרים התנאים האלה הופכים להיות יותר ויותר בעייתיים והם צריכים לתמוך בעצמם".

-אם אנחנו משווים את זה למדינות אחרות בעולם, אנחנו יודעים שיש הרבה ספונסרים שם, זה אומר שדווקא התמיכה הכלכלית הציבורית בישראל יותר גבוהה מבמדינות אחרות או שזה הפוך?

"קשה להגיד שיותר גבוהה, אנחנו בתחתית הרשימה ביחס לעולם מבחינת תקצוב. קראתי למשל על אינדונזיה שנותנת לזוכה במדליה אולימפית 382,000 דולר, סכום שנשמע מטורף, ועוד 1,500 דולר בחודש לכל חייו, זה נשמע חלום והלוואי שהיה לנו משהו שדומה לזה אפילו. ניקח את הדוגמא שלנו, קראתי במקביל שהמענק שיקבלו אורי ששון וירדן ג'רבי בסך 250,000 ₪, 48 אחוז ממנו הולכים לטובת מס הכנסה".