בוכים על חלב שנשפך / שיא השיאים
אולימפיאדה היא זמן מצוין לא רק לגילוי חיידקי סלמונלה. בתקופה הזו נחשפים גם כאבים, ניתוחים, תחלואים, תאונות ושאר ממצאים רפואיים שחוו ספורטאינו וצצו מחדש
אולימפיאדה, כפי שוודאי שמתם לב, היא זמן מצוין לא רק לגילוי חיידקי סלמונלה. בתקופה הזו נחשפים גם כאבים, ניתוחים, תחלואים, תאונות ושאר ממצאים רפואיים שחוו ספורטאינו בעבר וצצו מחדש דווקא עכשיו, במאני־טיים.
קחו למשל את חנה מיננקו, שעשתה תוצאה לא רעה בכלל בגמר המשולשת וסיימה חמישית (מקום אחד פחות מהאולימפיאדה הקודמת). האתלטית המצוינת נותחה בקרסולה לפני כחמישה חודשים ומאמנה, אלכס מרמן, הרגיע: "אין חשש לקראת ריו".
התאקלמה אצלנו לחלוטין. מיננקו(צילום: אורן אהרוני)
בחודש שעבר, כשמיננקו חזרה עם מדליית כסף מאליפות אירופה, היא עצמה אמרה: "זה לא משנה אם עברתי ניתוח או פציעה, יש לי אופי חזק". והנה, אתמול, כשתוצאתה לא הספיקה למדליה, זה כן משנה.
"קיבלתי מכה בעקב לפני התחרות, סבלתי מכאבים אחרים לאחר הניתוח, והייתה רמה גבוהה", אמרה אתמול קופצת המשולשת, שהקפיצה שלושה תירוצים במשפט אחד - המכה החדשה בעקב, הכאבים הישנים מהניתוח והמתחרות המצוינות. אין ספק, חנה התאקלמה אצלנו לחלוטין.
הכאבים חזרו אחרי אובדן המדליה. מוקי(צילום: אורן אהרוני)
אצל הג'ודוקא שגיא מוקי הופיעו דיווחים על כאבים בגב לפני התחרויות בריו. הם שככו ונשכחו קמעה כשניצח בקרבות הראשונים, וחזרו בגדול אחרי אובדן המדליה. אז החל גם זמן הפציעות, שכלל דיווחים על בעיה קודמת גם בקרסול.
הקופצת לגובה מעיין שחף, שכשלה בהשגת הקריטריון האולימפי, דיווחה בדיעבד על עגלת מזוודות שדרסה אותה בנתב"ג, ועל רץ ה־400 דונלד סנפורד, שכשל באליפות אירופה האחרונה, נמסר כי חווה מפגש טראומטי עם מדרכה. אחרי הנפילה בריו לא התקבל דיווח על פציעה שהוסתרה, אבל העיקר שבמהלך שהותו באצטדיון האולימפי לא נחת עליו איזה פטיש או כידון.
צ'מטאי והילד(צילום: פרטי)
במרתון נאלצה לונה צ'מטאי שלנו לפרוש בקילומטר ה־33, ואחר כך הסבירה בפייסבוק: "אני עדיין מניקה את בני בן ה־20 חודשים, זה כאב לי ויצר בעיה בכתף בגלל ריצה עם חזה מלא חלב". האם ניתן היה לצפות שכך יקרה? מתברר שכן.
"לא נכון היה לשלוח אותה למרתון בתקופה כזו", הסביר לי אתמול פרופ' יונה תדיר, גיניקולוג ושחיין מאסטרס פעיל. "ברור שהמערך ההורמונלי של אישה שמניקה אינו אופטימלי לריצה כל כך מתישה. עם כל הכבוד לאולימפיאדה, בהחלט כדאי היה לוותר". מה אכפת לראשי המשלחת? הם לקחו איתם בסך הכל צוות רפואי־מנטלי של 14 איש, אז למי יש ראש עכשיו לתינוקות?
המרתוניסטית השנייה שלנו, מאור טיורי, כן הגיעה לקו הסיום וזכתה למחמאות מנציג מכון וינגייט בעמדת השידור, מולי אפשטיין. "מקום 90 מתוך 157", ניתח הפיזיולוג, "זאת אומרת אזורים שמתקרבים לחציון העליון".
אכן, יש לאן לשאוף, אך מי שכבר חצתה את הגבול החציוני היא הרצה הפלסטינית מיאדה אל סייאד, שסיימה את המרתון האולימפי במקום סמלי למדי (67). גם לשכנים, מתברר, יש יחידה לספורט הישגי.
סמול טוק
1. "אני מקווה שלא קילקלתי לכם בבדיחות קרש לעיתים". משה גרטל. לעיתים?
2. "אני לא יודע אם התעוררתם, אני לא יודע אם אתם חולמים את מה שאתם רואים". אותו גרטל. העיקר שנגמר הסיוט
3. "אנחנו עכשיו עם היאבקות רומית". בוני גינצבורג מתחשבן עם היוונים
4. "אני נהנית מהאווירה, מהקהל, מהשמש. לגבי הציון זו כבר שיחה נפרדת". אנסטסיה גלושקוב, נציגת ישראל בשחייה צורנית, השיגה בריו את מרבית המטרות
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
