לטוס 30 שעות אחרי ניתוח ולא להצטער לרגע
רפאל נאה, שליח "ידיעות אחרונות" לאולימפיאדת סידני, נזכר בהופעה קרת הרוח של מיכאל קלגנוב ביום הנעילה ובתלאות שעברו עליו בדרך לאוסטרליה
לאולימפיאדת סידני הגעתי שבוע אחרי כולם. מספר ימים לפני הנסיעה נאלצתי לעבור ניתוח חירום באיכילוב במעי הדק. אמיר אפרת, עורך מדור הספורט באותם ימים וחבר קרוב, הגיע אליי לבית החולים שעתיים לפני שנותחתי והודיע כי איננו מבטל את האקרדיטציה שלי. "אני רוצה שתמריא, גם אם זה יהיה שבוע אחרי הפתיחה לא יקרה אסון", הוא אמר לי.
חברים ובני משפחה הסתכלו עליי כמי שנטרפה עליו דעתו. ימים ספורים אחרי ניתוח ואני בדרך לנסיעה הארוכה בחיי. מה שהם לא הבינו זה שמבחינתי הנסיעה הייתה כמו ריפוי בעיסוק. ברגע שהייתי שוב פעיל, שכחתי מהכול. גם הטיסה הארוכה שנמשכה סך הכל בסביבות 30 שעות לא השפיעה אליי.
שער העיתון אחרי המדליה של קלגנוב(צילום: מתוך ידיעות אחרונות)
לסידני היה שווה להגיע ולו רק בשביל היום האחרון. מדי יום ציפו כל החבר'ה למדליה ישראלית שבוששה להגיע. ההזדמנות האחרונה הייתה ביום הנעילה. בשעת בוקר מוקדמת כבר היינו באגם בו נערכו תחרויות החתירה, החזקנו אצבעות למיכאל קלגנוב שיציל את המשלחת ויעשה קצת שמח למדינה שלמה.
עד שראיתי את המדליה של קלגנוב חשתי כמו בחדר לידה. העיניים של כולנו היו לעבר הלוח החשמלי הגדול, שם הופיע כלאחר כבוד שמו של המנצח הנורווגי קנוט הולמן. מיד לאחר מכן הופיע על הלוח שמו של פטר מרקוב הבולגרי שסיים שני ואז הגיעה צפירת ההרגעה כששמו של מיכאל קלגנוב התנוסס כמי שזכה במדליית הארד – המדליה היחידה של ישראל בסידני. אפרים זינגר, מנכ"ל הוועד האולימפי דאז, הניף את מאמנו של קלגנוב דני מירושינסקי שנראה נרגש אפילו יותר מהחותר עצמו. הציטוט מפיו של גילי לוסטיג, מנהל היחידה לספורט הישגי, אמר הכל: "בלי ההישג של קלגנוב, הספורטאים האחרים שלנו לא היו קיימים".
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
