סליחה, אבל נסחפתם / טור

ידיד שאוהד את הפועל באר-שבע מילדותו כתב לי מארה"ב ש"זה היה המשחק הגדול ביותר בתולדות המועדון". לא רציתי להעכיר את מצב הרוח בוויכוח על דירוג המשחק בדברי ימי הקבוצה, והסתפקתי בציון העובדה שבאר-שבע הייתה צריכה לעבור את סלטיק. לו באר-שבע ניצחה גם אחרי פיגור של שלושה שערים מגלזגו, לא הייתי נופל מהכסא מתדהמה.

המשחק הכי גדול? לא ממש(צילום: עוז מועלם)

קודם כל, ובעיקר, משום שהקבוצה של ברנדן רוג'רס היא מהגרועות בתולדות סלטיק. זו לא הקבוצה שבה כיכב השבדי הנריק לארסן הנפלא (ושבה איל ברקוביץ' היה שחקן ספסל, איזה פלא), ואפילו לא הקבוצה של היווני סמארס. לא פלא שהיא נראתה אבודה, משום שיש לה רק שחקן איכותי אחד בקו הקדמי, מוסא דמבלה, וגם הוא צורף למשחק רק במהלך המחצית השניה. הרחקות הכדורים הסתמיות מוכיחות שסלטיק לא ממש ידעה מה לעשות מבחינה טקטית.

צריך זכור שאותה סלטיק הפסידה בצורה שערורייתית במשחק המוקדמות הראשון מול אלופת גיברלטר. תקלה יחידה? גם את אסטנה הקזחית, קבוצה ברמת צמרת ישראלית במקרה הטוב, היא ניצחה בזכות 1:2 בגלזגו בדקה ה-92 ומשני פנדלים. אז מה הביג-דיל, כשמדובר בקבוצה באמת טובה כמו הפועל באר-שבע.

סלטיק כבר לא גדולה(צילום: עוז מועלם)

יסלחו לי המתלהבים, אבל יכולתה של מכבי ת"א לעבור אשתקד את ויקטוריה פלזן אחרי הפסד בבית, ופ.צ. באזל, אמנם עם ערן זהבי בגדולתו, הייתה הישג גדול יותר מה-0:2 על סלטיק. נצחון יפה, אבל צריך פרופורציות. ממש לא סיבה לאופוריה. להערכתי, חסרונו של הבלם מיגל ויטור, הייתה הסיבה העיקרית לחמישייה בגלזגו. אפילו ביום שבו הכל הלך לסלטיק. אלמלא פציעת ויטור, באר-שבע הייתה היום בשלב הבתים

וצריך לשים לב לאירועים בדרך להדחה. השער של בן סהר היה מגיחה מהסוג שעובר את הקו אחת לדי הרבה פעמים, והשני של הובאן נכבש בכלל מתאונת-עבודה בהגנת סלטיק. במאני-טיים, כמעט כל המחצית השנייה של שליטה ומומנטום, באר-שבע איימה מעט מדי על הבונקר הסקוטי. הרבה בגלל יום למטה מבינוני של טוני ווקאמה הנפלא בדרך-כלל ומאור בוזגלו. הקבוצה של ברק בכר תחווה את הליגה האירופית המתאימה למידותיה, ותנסה להגן על כתר האליפות. בתנאי שכל הפצועים יחלימו במהרה.