מ"האושפיזין" ל"את לי לילה": זום אין לאחד הצלמים הבולטים בקולנוע הישראלי

עדשתו של הצלם עמית יסעור הביאה למסך כמה מהאימג'ים הבלתי נשכחים של הקולנוע הישראלי בשנים האחרונות - משולי רנד צועק לאלוהיו בתוך היער של "האושפיזין", דרך הסוס הדוהר שמכניס אותנו לעולם של "הנותנת" ועד דאנה איבגי טובעת בתוך בריכת כדורים ירוקים בסרט שהעניק לה את פרס אופיר "את לי לילה". יסעור הפך לאחד הצלמים הבולטים של התעשייה המקומית.

בסוף השבוע יצא לבתי הקולנוע "ירח בבית 12", דרמה בעלת נגיעות אפלות, שעליה היה מועמד לפרס אופיר עוד בשנה שעברה. בשבוע שלאחר מכן נוכל לראות את עבודתו בסרט שונה בתכלית, הקומדיה הפרועה "המלחמה האחרונה בלבנון", העוקבת אחר שלושה חיילים שננטשו בשכנתנו הצפונית.

מתוך הסרט "ירח בבית 12"(צילום: עמית יסעור)

"כל סרט הוא שונה מבחינתי", מספר יסעור (50), "הוא שונה מבחינת הסיפור שהוא מספר, וכך גם עבודת הצילום שמטרתה לעזור לספר את הסיפור. הוא שונה גם בגלל סוג הבמאי שאתה מצטרף אליו למסע. כל במאי רוצה שתשלים אזור שונה בעשייה, אזור שהוא מרגיש שחסר לו כיוצר. הבדל נוסף בעבודה על סרטים שונים הוא כמובן הז'אנר שהם משתייכים אליו. לדוגמה, בדרמה ריאליסטית כמו 'את לי לילה' החופש של השחקן והדרמה חשובים יותר מהאסתטיקה של האור והפריים, או במילים אחרות, הדמות מספרת את הסיפור ולא המצלמה".

בסרטו החדש "ירח בבית 12" יסעור שיתף פעולה עם דורית חכים, שזו עבודת הבימוי הראשונה שלה. הסרט מגולל את סיפורן של שתי אחיות (יערה פלציג ויובל שרף), אשר דרכיהן נפרדו בעקבות טרגדיה, ועכשיו נאלצות לגשר על משקעי העבר ועל השוני שנפער ביניהן. הסרט מתרחש בשני עולמות שונים המיוצגים על ידי שתי האחיות, מצד אחד תל אביב המנוכרת ומצד שני המושב הירוק והפסטורלי שטומן בתוכו כאב גדול.

(צילום: עמית יסעור)

"מכיוון שמדובר בטראומה וזיכרון, דורית ואני רצינו לשלב בין דרמה ריאליסטית לעולם קצת יותר סימבולי", מסביר יסעור, "אחד האתגרים שהתמודדנו איתם הוא הרצון לסגנן את העולם של כל אחת מהאחיות באופן שונה - אחת בכפר עם תחושה שהזמן קפא, והשנייה בעולם המועדונים של תל אביב. השאלה שנתקלנו בה היא מה קורה סגנונית כששתי הדמויות נפגשות על המסך. בפגישות הראשונות עסקנו בניסיון כללי ליצור שפה משותפת של אסתטיקה וקולנוע, שפה בסיסית בינינו להגדרות של מה זה יפה, דוקר ועוד".

העבודה המשותפת הוכיחה את עצמה, כאשר יסעור היטיב לתפוס את התאורה הרכה של המושב אל מול הקונטרסטיות הקשה של תל אביב. אף שאלה כבר מרגישים לעתים כמו קלישאות של הנוף הישראלי, המבע הוויזואלי של הסרט מצליח בכל זאת לסחוף פנימה.

(צילום: דודי חסון)

יסעור סיים את לימודי הקולנוע שלו ב־1997, אבל את הייעוד שלו הבין עוד לפני כן. "את חיי המקצועיים התחלתי כצלם סטילס עם נטייה לצילום אמנותי, אבל אחרי כשנתיים הרגשתי שמשהו חסר. התחלתי ללמוד קולנוע בסם שפיגל ונדרשו לי כשנתיים של לימודים כדי להבין שבימוי הוא לא בשבילי, וצילום קולנוע הוא העולם שמרתק אותי".

בהמשך השנה אנחנו מתעתדים לצפות בעוד שתיים מעבודותיו של יסעור: "הפורצת", דרמה סוריאליסטית ומרהיבה שצולמה באזור ערד וים המלח; ו"לעבור את הקיר", קומדיה רומנטית המתרחשת בעולם הדתי ומאיימת לסחוף את פרסי הקולנוע הישראליים השנה. זאת מבלי להזכיר את עשייתו על המסך הקטן, בסדרות כמו "בלו נטלי" ו"שוברי גלים". לצד כל זה יסעור, שכבר היה מועמד שלוש פעמים לפרסי אופיר, מתוודה שלעתים בא לו משהו אחר. "לא נעים להודות, אבל לרגעים ממש בא לי לעשות סרט אקשן עם תקציב ענק, מרדפים, מסוקים וכל הבלגן", הוא אומר.

הכתבה התפרסמה ב"כלכליסט".