"ילד צריך להיות מלווה ללימודים ע"י אבא ואימא". פותחים שנה עם צלקות הטרור
בין מאות אלפי הילדים שיפתחו ביום חמישי את השנה יהיו כמה עשרות שיעשו זאת לראשונה ללא אבא או אימא שנרצחו בגל הטרור. נטע לביא, אלמנתו של נחמיה שנרצח בי-ם: "הוא היה מקפיד ללמוד עם הילדים". נטלי, אלמנתו של אהרון יסייב שנרצח בת"א: "הוא היה זה שמפזר את הילדים בבית הספר"
לנחמיה לביא ורעייתו נטע היה נוהל שהם כינו "אסיפת הורים פרטית" לקראת כל שנת לימודים. הם נהגו ללכת למקום שקט עם כל אחד מחמשת ילדיהם ולבדוק מה צריך וניתן לשפר – החל מהתחום הלימודי, עבור בחלק החברתי וכלה בתחום הרגשי. נחמיה נרצח בגל הטרור האחרון, בפיגוע דקירה בעיר העתיקה, וביום חמישי תהיה זאת הפעם הראשונה שבה תלווה נטע את הילדים לפתיחת שנת הלימודים לבדה. כמוה עוד יהיו עשרות נשים וגברים, שבני ובנות הזוג שלהם נרצחו בפיגועים, וכעת יתמודדו לבד בתקופה המורכבת הזאת.
"חינוך הילדים היה ה-דבר עבור נחמיה", מסבירה נטע, שבתה חנה תעלה ביום חמישי לכיתה ג'. "עכשיו צריך לחשוב באחד ולא בשניים וזה דבר קשה מאוד. הכי יחסרו לי אסיפות ההורים הפרטיות. אין אצלי חשש אבל יש קושי עצום לחשוב לבד במקום בשניים".
מלבד הקושי הכבד ממילא של אובדן האב, נאלצה משפחת לביא להעתיק את מקום מגוריה מירושלים לבית אל שבבנימין. "זה תהליך לא פשוט של מסגרות חדשות וחברים חדשים", מוסיפה נטע, בעצמה מורה במקצועה. "אבל הקהילה פה חיבקה אותנו וגרמה לילדים להחליק לתוך המציאות החדשה.
"אנחנו לא זכינו להמשיך את המציאות של אבא ואימא, אבל למי שזוכה אני חושבת שזה מאוד חשוב שילד ירגיש מלווה גם על ידי אימא וגם על ידי ואבא. בתור מורה אהבתי לראות שההורים מגיעים יחד כי אז הגישה אל הילד הרבה יותר שלמה. נחמיה היה מקפיד ללמוד עם הילדים והיה מתעקש לפנות זמן בשביל זה. היום אנחנו מוצאים אפיקים אחרים אבל זה לעולם לא יהיה כמו אבא".
אבא היה מוריד אותי בגן
נטלי יסייב (31), שאיבדה את בעלה אהרון בפיגוע בבניין פנורמה בתל אביב, מנסה לאגור כוחות לקראת היום הראשון ללימודים. יש לה חמישה ילדים ובתה תפארת עולה לכיתה א'. "אהרון ואני היינו נוהגים ללוות בכל פתיחת שנה את הילדים לכל המסגרות, והשנה זה לא יהיה", היא אומרת. "הגעגוע והחוסר הוא עצום. אי אפשר לתאר אותו".
יסייב נרצח בבית הכנסת בבניין פנורמה, כשמחבל דקר אותו ואת אבירם ראובן. על קירות בית משפחת יסייב בחולון מתנוססות תמונותיו של האב המנוח כמו גם של הרב עובדיה יוסף, שעל שמו נקרא אחד הבנים. "אני מתגעגעת לאבא שלי", אומרת תפארת.
"הייתי רוצה שיבוא וילווה אותי. אני זוכרת איך הוא תמיד דאג לנו, גם בבוקר כשהיה מוריד אותנו בגן".
נטלי: "לאבד אבא ובעל זה דבר שקשה להסביר. הוא היה עמוד התווך של המשפחה. אהרון תמיד פיזר את הילדים בגנים ובבתי הספר ולא היה עוזב את המקום עד שהיה רואה שהבנות נכנסות למוסדות. הגננות היו מתקשרות אליי ואומרות לי שהוא מתעכב ודואג יותר מדי. הילדים היו החיים שלו.
"אנחנו אנשים מאמינים ולכן אני לא שואלת 'למה', אבל זה קשה. זה כאב שעוקר לך את הלב מפנים. אבל יחד עם זאת בפתיחת שנת הלימודים. יש אווירה של משהו חדש שיתחיל ואנחנו צווינו לקדש את החיים. אז יש לנו שמחה על התחלת הלימודים של תפארת".
לפנייה לכתב/ת 
