מי הבוס: אימא שלו או חברתו?
ניסיון ההתערבות של האם בחיי האהבה של בנה, גרם להראלה ישי לתהות שמא השתלטנית היא בכלל האימא ולא הארוסה
הסברתי לה תחילה שאני לא מקבלת אנשים למשרד שלי ללא ידיעתם, כלומר הם חייבים לעבור דרכי את כל התהליך מתוך רצון אמיתי ומלא. זה חוק בל יעבור אצלי, הסברתי.
"אל תדאגי", ענתה. "אני כבר אדאג שהוא יגיע לפה". הסברתי לה קצת על התהליך, וביקשתי שהיא תספר לי בקצרה על הילד. ומה הסתבר? שהוא בכלל לא פנוי לקשר. הוא בזוגיות רצינית, ולא סתם זוגיות רצינית - אלא מאורס! הוא הציע לחברתו להתחתן איתו, וזה פשוט שבר את אימא שלו.
למה? כי היא לא סובלת אותה, וטוענת שהיא שתלטנית מדי. "היא מחליטה על כל דבר ביחסים שלהם - מה הוא ילבש, מתי הם יבואו אלינו לארוחת שישי ומתי להורים שלה, עם אילו חברים הם יצאו בערב, ועכשיו עם החתונה - היא קובעת כל דבר! איזה אולם, איזה די ג'יי, הכל! והבן שלי פשוט אומר 'אמן'. הוא כמו סמרטוט איתה ואני לא מוכנה לזה יותר".
עם יד על הלב, בתור אימא, גם אני יכולה לומר שזה היה מעצבן אותי אם בת הזוג של הבן שלי היתה מחליטה על כל דבר ביחסים שלהם. גם אני הייתי שואלת את עצמי אם מדובר בזוגיות בריאה או שהבן שלי הופך להיות סמרטוט. אך יחד עם זאת, בגלל כל שנותיי כשדכנית, אני גם יודעת ומכירה מקרוב שיש מקרים בהם דווקא הצד הנשלט הוא לא קורבן אלא בוחר להיות נשלט, או יותר נכון - פאסיבי.
אולי תתפלאו לשמוע, אבל יש הרבה מאוד אנשים שרוצים להיות פאסיביים. נוח להם שבן או בת הזוג מחליטים עבורם כי זה מוריד מהם לחץ, טרדות ואי-נעימות, ולכן הם מעדיפים לזרום. בדרך כלל, מדובר באנשים גמישים שבאמת לא כל כך משנה להם אם החתונה תהיה באולם כזה או אחר, וגם לא כל כך איכפת להם אם הבילוי יהיה עם החבר'ה מהצבא או מהאוניברסיטה. הם שמחים בכל מצב, אז מעדיפים לרצות את בן/בת הזוג שהם יותר דעתניים.
יחד עם זאת, צריך לשים לב אם הצד הנשלט מבטל את עצמו לגמרי או לא. לפעמים קיים קו דק בין השניים, ומבחוץ נראה כאילו הוא קורבן מסכן שעושים ממנו סמרטוט, כאשר למעשה הוא נמצא בזוגיות שבדיוק מתאימה לו - יש לו אישה "בלבוסטה" שדואגת לו לכל העניינים והוא לא צריך להשקיע מחשבה, לתכנן או "לשבור את הראש".
לעומת זאת, ישנם מקרים בהם הצד הנשלט הוא באמת קורבן. יכול להיות שבתחילת הקשר הוא הסכים לוותר על רצונותיו כדי לרצות את הצד השני ובסופו של דבר זה הפך להרגל מגונה בקשר. הצד השולט התרגל לשלוט בעניינים באופן אוטונומי, ובכל פעם שהצד השני רוצה לקחת חלק בתהליך קבלת ההחלטות, מסרסים אותו. כאן יש בעיה, וכמובן שמדובר בקשר לא בריא. הבעיה היא שלא תמיד אפשר להבחין בין השניים, וכנראה שרק מישהו מאוד
קרוב יכול להבין את הדינמיקה האמיתית.
במקרה של אותה אימא שהגיעה אליי, הסברתי לה על כל העניין הזה, והמלצתי לה בחום לבדוק את המצב היטב לפני שהיא מתערבת ואולי אף מקלקלת את היחסים שלה עם בנה. היא אמרה שהיא ניהלה את השיחה הזאת מספר פעמים עם הבן שלה, ובכל פעם הוא אמר שהוא מאושר עם בת הזוג שלו, ושהיא לא באמת כזאת שתלטנית כמו שהיא אולי חושבת.
הוא טען שהוא אוהב אישה חזקה שחוסכת ממנו לקבל החלטות, הוא מעדיף להיות ראש קטן, וזה בסדר גמור, אלא שאימא שלו לא האמינה לו. היא חשבה שהוא מתבייש להודות שהאישה שבחייו שולטת עליו, וככל שדיברתי איתה יותר, היה נראה לי שדווקא האימא היא האישה השתלטנית.
הסברתי לה שאינני יכולה לעזור לה מעבר לכך. איחלתי לה הצלחה ושלחתי אותה לדרכה עם צידה לדרך: טיפ שכולו זהב - להיות אימא מעורבת ולא אימא מתערבת, כי אם היא תנסה לחבל במערכת היחסים של בנה, היא עלולה בהחלט לאבד אותו. אפשר לנסות להשפיע על הילדים מבלי להיכנס להם יותר מדי לחיים, ובכל מקרה, עלינו כהורים לכבד את החלטתם.
הכותבת היא הראלה ישי, שדכנית לחילוניים, מסורתיים ודתיים, ומחברת הספר "סטטוס: בזוגיות".
לפנייה לכתב/ת 
