"ציפיתי ליותר": הכוכבים מדברים על ישראל

עונת הופעות הקיץ הבינלאומיות עומדת להסתיים בשבוע הבא, עם ההופעות של קווין ואדם למברט, מייג'ור לייזר וריקי מרטין. בזמן כזה היה מצופה מאיתנו לסכם את שלל הביקורים להם זכינו הקיץ, מאלטון ג'ון דרך טיים אימפלה וסיה, ועד ביונסה - או לפחות השמועות על הגעתה. אבל הרבה יותר כיף לדעת מה אותם אמנים חשבו עלינו והלכו לספר לחבר'ה בחו"ל.

כן, זה הזמן הזה בשנה בו אנחנו נהיים אובר-פרובינציאליים, מתרגשים מכל אזכור שלנו בתקשורת זרה וחושבים שאנחנו באמת מעניינים את כל העולם. יש בכך מן האמת, אגב, שכן בכתבה שבפניכם תמצאו דוגמאות להתייחסויות שונות של אמנים ובדרנים מסוגים שונים לביקור בישראל - יעד אקזוטי מספיק בשביל שייחרט גם בתודעתם של אלו שראו לא מעט עולם בחייהם.

בשנה האחרונה הגיעו לארץ מספר סטנדאפיסטים זרים, בהם ג'ים ג'פריס וכמובן לואי סי קיי. אבל את מידת העניין הגדולה ביותר יצר הביקור של ג'רי סיינפלד. הקומיקאי הוותיק כבר ביקר בארץ בעבר (וגם בילה כאן בצעירותו תקופה בקיבוץ), אבל הפעם הראשונה שהופיע כאן כסטנדאפיסט הייתה בדצמבר האחרון.

ביקור ראשון בתפקיד. ג'רי סיינפלד בישראל(צילום: ירון ברנר)

לא הרבה זמן לאחר מכן התארח סיינפלד ב"דיילי שואו", שם נשאל על חוויותיו מהמקום. התגובה שלו לא ממש מפתיעה – במיוחד כי הוא אמר אותה לקהל במהלך ההופעה עצמה. "אצל הישראלים, כל דבר שאתה שואל אותם זוכה לתשובה 'אין בעיה' או 'זה בלתי אפשרי", סיפר. "אין אצלם אמצע. הכל או כלום.

הופעתי שם בפעם הראשונה, שזה בלתי ייאמן", אמר סיינפלד למנחה, "קיימתי שם ארבע הופעות והקהל היה מדהים".

אמן שנשאר עם טעם קצת פחות טוב בפה היה רובי וויליאמס. כוכב הפופ הבריטי הופיע בישראל במאי 2015, והעניק הופעה מצוינת בפארק הירקון – אבל יש גם מי שלא ממש יצא מרוצה ממנה. הוא עצמו, למשל.

אחרי שבמשך ערב שלם החמיא לקהל המקומי ול"ארץ היפה שלו" (על אף שפרט לביקור במסעדה או שתיים, וויליאמס לא עזב את חדר המלון שלו), עם תום ההופעה פנה רובי לאתר הרשמי שלו, שם ניהל דיאלוג בצ'אט עם מעריציו, כפי שהוא נוהג לעשות בעיקר אחרי הופעות.

הייתם אחלה! טוב, בעצם לא. רובי וויליאמס בפארק הירקון(צילום: ירון ברנר)

כאשר נשאל על ידי מעריץ איך הייתה ההופעה בתל אביב, ענה המוזיקאי "אני הייתי בסדר, מהקהל ציפית ליותר, אם להיות כן". אאוץ'. בהמשך, בתגובה למעריץ ישראלי כתב "אתם בחלק הקדמי הייתם טובים. הקהל מאחור היה בינוני".

הקהל הישראלי היה מבולבל משהו, נוכח העובדה שבמהלך הערב, בין המחמאות שנתן לקהל הייתה גם ההצהרה כי רובי "רוצה להכיר אותנו יותר", ואף הבטחה: "כשישאלו אותי איך היה לי כאן אני אגיד להם שהיה פאקינ' אדיר!".

החבר'ה מקדימה היו דווקא בסדר. אלו שמאחורה - פחות

והנה דוגמה טרייה. הזמרת ג'וס סטון ביקרה בארץ ביולי האחרון, וקיימה הופעה במועדון הבארבי בתל אביב. כמו לא מעט אמנים שמגיעים להופיע באזור, גם היא זכתה לפניות של גורמים שלא רצו שתופיע בארץ מסיבות פוליטיות. במילים אחרות, סטון נקראה להחרים את ישראל ולבטל את הופעתה המתוכננת, והיא בחרה בכל זאת להגיע. ניכר שהחוויה שלה הייתה דווקא נעימה, ומספר ימים לאחר ההופעה היא כתבה בעמוד הפייסבוק שלה: קודם כל ממש אהבתי את חוויית ההופעה במקום, בעיקר בגלל האנשים והרוח היפה שלהם, בגלל החום והאדיבות שלהם, והיכולת שלהם לשחרר ולהרגיש".

ג'וס סטון. אומרת לא להייטרים(צילום: gettyimages)

"לבטל ולדחות את אחינו ואחיותינו בעולם בגלל כעס של מישהו שחי על אותה אדמה זה שיפוטי וקצת נבזי, למען האמת", המשיכה סטון. "אין הצדקה בהפצת תחושה רעה, לעולם. ייתכן שיש אנשים שחושבים שהם עוזרים (לעולם), אבל סמכו עלי – אתם רק עושים אותו גרוע יותר ומחמירים את המצב. אני מבינה את הסיבה שבגללה יש מי שקורא לחרם, אבל בטוח שאתם רוצים את החרם בגלל שאתם רוצים שלום, בטוח שאתם רוצים להפיץ זעם כי אתם רוצים שלום, ואין ספק שאתם נלחמים בגלל שאתם רוצים שלום. אז יש לי חדשות בשבילכם - להגיב לאש באמצעות אש רק מלבה ומחמיר את המצב".

"אנחנו חייבים לעשות מאמץ משותף לשמר את האהבה שלנו לאדם. כל אדם, לא רק חלק", סיכמה סטון, ועקצה את תנועות החרם, ובעיקר את שיטות ההפחדה והאיומים שלה. "כשאנחנו משתמשים במילים קשות ובאים ממקום של שנאה, אנחנו הופכים רעים כמו אלו שאנחנו מוחים נגדם".

הביקור של גאנז אנד רוזס בישראל בתחילת שנות ה-90' לא היה מובן מאליו. בכל זאת, כמה פעמים לפני כן הגיע לארץ אמן בשיא תהילתו? זה בדיוק היה המקרה של אקסל רוז ושות', כשנחתו על אדמת ארץ הקודש במאי 93' להופעה אחת בפארק הירקון, כשהם נחשבים להרכב המדובר ביותר בעולם באותה תקופה. המדינה הייתה כמרקחה, הציפייה הייתה בלתי נתפסת (ועוד בשנה שבה נחתו כאן גם מדונה ומייקל ג'קסון) והתוצאה הייתה שנויה במחלוקת.

על אף שחברי ההרכב בילו בישראל מספר ימים ולא רק סימנו את ישראל כתחנת מעבר, ולמרות העובדה שאקסל רוז לבש חולצה ועליה הכיתוב "Guns n' Moses", הביקורות מיהרו לקטול, ביכו את היעדרו של הלהיט "Don’t Cry" מרשימת השירים, לא אהבו את הקטע האנפלאגדי בהופעה (שכלל גיטרות אקוסטיות וספה שהועלתה לבמה) וראו בהופעה זלזול בקהל המקומי. יש מי שהרחיק וטען כי מדובר היה ב"הופעת חזרה" לקראת המשך סיבוב ההופעות, שנפתח כאן. אלא שבמציאות זה לא בדיוק היה כך.

ישראל הייתה יעד בחלק האחרון של סיבוב ההופעות האדיר לקידום שני אלבומי "Use Your Illusion". קדמו לו כמעט שלוש שנים של הופעות, כאוס מוחלט, המון סמים, אלכוהול ובעיקר - בזבוז אדיר של כסף. הוצאות הסיבוב כללו בין היתר את כל זמרות הליווי, חטיבת הנשיפה, קבוצת מארגני מסיבות נושא בסוף ההופעה ושיט ביאכטות.

הבזבוז היה כל כך אדיר, עד כי לקראת סוף הסיבוב הבינו ההרכב ומנהליו שהרווח שעשו מכמות ההופעות הבלתי נתפסת היה ממש לא משמעותי. ולכן הוחלט "לתפור" חלק נוסף בסיבוב ההופעות שייקרא סיבוב ה-"Dust n' Bones" (כשם השיר של הלהקה) – ולא במקרה הוא נקרא כך, שכן הרעיון מאחוריו היה "להפשיט" את ההרכב מכל התוספות שפשוט עלו יותר מדי. ישראל הייתה נקודת פתיחה למופע הזה, שהרגיש צנוע יותר.

אם זה לא מספיק, שבועות מספר לפני שנחתו בבן גוריון שבר גיטריסט הליווי של הלהקה, גילבי קלארק, את ידו. לעזרה הוזעק איזי סטראדלין, גיטריסט הליווי המקורי של הלהקה, ואדם שעזב אותה למעלה משנה לפני כן בשל סיבות אישיות. אז מצד אחד ישראל זכתה לראות את הדבר הכי קרוב באותה תקופה להרכב המקורי של גאנז אנד רוזס. מצד שני - איזי חזר להרכב עם ראסטות וסירב לעשות חזרות על שירים שלא ניגן המון זמן.

"איזי לא רצה לעשות חזרה ולו על שיר אחד", כתב גיטריסט הלהקה, סלאש, בביוגרפיה שלו מ-2007. "ניגנו בפני 50 אלף אנשים, וזו הייתה ההופעה הגדולה ביותר שהמדינה ראתה. למרבה העצב, רשימת השירים הייתה מעט רופפת ולא מהודקת מספיק, בגלל שאיזי לא היה בעניינים ולא רצה לעשות חזרות. העיתונות ביקרה אותנו באופן די חריף, ואמרה שהשתמשנו בהופעה בארץ כהזדמנות לחזרה וחימום לקראת הופעות אחרות, מה שלא היה נכון בכלל; רצינו שהיא תהיה אדירה, אבל עם גיטריסט ליווי שעדיין לא לגמרי הכיר שוב את החומרים, זה כל מה שיכולנו לעשות. הופענו, נשארנו שם עוד כמה ימים אחרי וראינו את כל האתרים החשובים".

סלאש. לא שוכח את הביקור בארץ(צילום: רויטרס)

עוד  מספר סלאש בספר: "איזי, דאף ואני ראינו את המקום בו ישו נולד, והלכנו לאכול לא רחוק מהכותל המערבי. כשישבנו בבית הקפה שליד גן החיות התנ"כי ראינו אוטובוס מלא ילדים מתארגן לקראת כניסה לגן, כשמכל צד ליווה אותו אדם עם נשק. מעולם לא ראיתי משהו כזה לפני כן. היה לי חבר שחזר לישראל כדי לשרת בצבא וחשבתי עליו באותו הרגע. הוא חזר לארצות הברית אדם אחר לגמרי. הוא עזב כחנון וחזר חנון עם ניסיון קרבי".

אגב, לפני ההופעה סיפר סלאש בספר על חזרה אחת שהוא והלהקה דווקא עשו, במה שהוא מגדיר כ"חדר חזרות בתל אביב שהיה חתיכת טריפ. אני חושב שהטכנאים שם לא האמינו שהלהקה שכרה את השירות במקום עד הרגע בו נכנסו לשם. נפגשנו בחדר ישן וזול שהרגיש ממש ביתי, בדרך מוזרה. הוא נוהל על ידי כמה חבר'ה זקנים שהיו ממש מגניבים, זה היה חדר חזרות ממוצע עם ציוד הקלטה בינוני והיה די ברור שהם מעולם לא אירחו מישהו כמונו שם. אז לגמרי העפנו להם את המוח וזה היה כיף. בשביל זה היה שווה לבוא לשם".

אגב, לא רק סלאש התייחס להופעה בישראל. היא מוזכרת גם בביוגרפיה של בסיסט הלהקה, דאף מקגן, וגם אקסל רוז הזכיר אותה. במהלך הופעת הקאמבק שלו בריו ב-2001 (עם הרכב שונה לחלוטין מזה איתו ביקר בישראל שמונה שנים קודם לכן) סיפר רוז לקהל כיצד אנשי הסאונד של ההרכב היו נוהגים להחליש לחלוטין את המגבר של אותו איזי סטראדלין מאחורי גבו, פשוט כי הוא ניגן שירים אחרים לגמרי מיתר חברי הלהקה - בעודם על הבמה. "זה עבד טוב במיוחד בתל אביב", אמר רוז.

כאן העניין מעט טריקי. סיה ביקרה בישראל לפני כחודש, והעניקה לישראל את אחת ההופעות הבלתי נשכחות – מכל הסיבות הלא נכונות. חשד לפלייבק, חוסר תזוזה מצד הזמרת ומסך שהקרין קטעי וידאו מצולמים מראש, הביאו על מפיקי ההופעה את זעמם של רוכשי הכרטיסים, שהרגישו מרומים וחשו צורך להגיש תביעה ייצוגית.

לא השאירה רושם טוב. סיה בישראל(צילום: ירון ברנר)

עד מהרה הגיעו החדשות גם לאתרי החדשות בחו"ל, ואלו – ביניהם הגארדיאן, האינדפנדט, הדיילי מייל וגופי תקשורת אחרים - הציגו את התביעות באור אבסורדי והגחיכו את טענות התובעים. כמובן שבשלב הבא אפילו הזמרת עצמה כבר לא יכלה להתעלם מהסערה שיצרה בלי לזוז כמעט.

"תודה לכולכם על ששרתם מכל הלב ועל כך שקיבלתם את פניי בלבבות כה בטוחים". צייצה הכוכבת בטוויטר עם תום סיבוב ההופעות שלה. "הטור האירופאי הנוכחי היה מדהים", כתבה. שעה מאוחר יותר פרסמה הזמרת ציוץ נוסף, וניכר שהתייחסה להאשמות תובעיה בעוון חוסר השקעה במופע שלה: "אני נותנת את כל מה שיש בי במופע שלי", הסבירה. "הוא מופשט, ללא ספק, אבל אני שרה מכל הלב בלייב וכל רגע במופע מכוון ונעשה במטרה כלשהי". כשנשאלה באופן ישיר אודות התביעה עצמה, ענתה: "עד כמה שאנחנו יודעים אין תביעה. רק כתב צהובונים משועמם מישראל".

תביעה? איזו תביעה?

מי שמכיר את זמר הרגהטון דדי ינקי, וודאי שמח לשמוע בקיץ שעבר שהוא מגיע לביקור בישראל. כוכב הפופ הלטיני קיים הופעה אחת בגני התערוכה בתל אביב, ומכאן יצא לסיבוב הופעטת אירופאי שהמשיך גם בספרד, אוסטריה, איטליה, צרפת ועוד ערים.

היה זה ביקורו הראשון של הזמר בישראל, במסגרת סיבוב ההופעות "The Big Boss", וניכר שהחויה הותיירה בו רושם עז. כפי שניתן לראות בוידאו שלפניכם, בו סיפר הזמר על הביקור ועל כמה נלהב היה הקהל והאופן בו התקבל באהבה פה.

סקאדים, ירח ובירה. ברט "היטמן" הארט בישראל.

עוד סיפר הארט: "על האוטבוס בנסיעה בת השעה לירושלים היו שני מאבטחים שלכל אחד מהם היה יותר מאקדח אחד". לאחר שהוא מפרט על נסיעתו לירושלים (שכללה מפגש לא חיובי במיוחד עם מה שהוא הגדיר כ"גרסה הערבית של אייב לינקולן", ופתק שהכניס לכותל בו ביקש להגיע הביתה בחתיכה אחת), מגיע הארט לחלקים צהובים יותר.

לוחם ומאהב. הארט בזירה