מועמדת בהיריון נדחתה. הפיצוי: 50 אלף שקל

אישה שהתראיינה לשתי חברות העוסקות במכירות טענה שהסיבה לדחייתה נבעה מכך שגילתה שהיא בחודש רביעי. ביהמ"ש הסכים שמדובר באפליה

עו"ד קוטי סודאיפורסם: 13.09.16 , 18:10

בית הדין לעבודה בחיפה קבע לאחרונה ששתי חברות שעוסקות במכירות יפצו ב-50 אלף שקל אישה שלא התקבלה לעבודה בשל העובדה שהייתה בהיריון. השופטת מיכל נעים דיבנר קבעה שהן לא הצליחו להוכיח סיבה מהותית לדחיית המועמדות של האישה, ולכן נפסק כי הפלו אותה לרעה.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

בתביעה שהוגשה לפני כשלוש שנים סיפרה האישה שבספטמבר 2013 ענתה למודעת דרושים שפרסמה חברת המכירות "צריכה ומיגון ישיר" וזומנה לראיון. לאחר הפגישה הודיעה לה המראיינת שהתקבלה לעבודה, אך לאחר מכן התחרטה ומסרה לה תשובה שלילית. לדברי התובעת, הסיבה לדחייה הייתה כי במהלך הריאיון היא גילתה שהיא בהריון.

תביעה

33 אלף שקל לעובדת קבלן שפוטרה בהיריון

עו"ד שמואל אלדן

חברת כוח אדם הפסיקה את עבודתה של אישה מבלי לקבל היתר ממשרד הכלכלה. נקבע שאף שההיריון לא היה סיבת הפיטורים, היא עדיין זכאית לפיצוי

33 אלף שקל לעובדת קבלן שפוטרה בהיריון

לדבריה, הנציגה הפנתה אותה לחברת מכירות אחרת בשם "אור הקסם". היא זומנה להכשרה מקצועית אך לאחר מכן, כשציינה שהיא בהריון, הודיעה לה נציגה של החברה שאין אפשרות לקבל אותה מאחר שהיא בחודש רביעי והם "מחפשים אנשים לאורך זמן".

התובעת טענה כי הסירוב לקבל אותה לעבודה נבע אך ורק מהריונה, ודרשה משתי החברות יחד פיצוי של 100 אלף שקל בשל הפרת איסור האפליה שבחוק שוויון הזדמנויות בעבודה.

הנתבעות הכחישו שדחו את התובעת בשל הריונה. "מיגון וצריכה" טענה שבאותו יום כבר התקבלה עובדת אחרת ולא היה מקום נוסף. נציגת "אור הקסם" העידה שלא זכור לה שדחתה את התובעת בשל הריונה. עם זאת, שתי החברות טענו שהעובדה שהתובעת סיפרה בראיונות כי היא בהיריון מעידה כי כל כוונתה הייתה לייצר עילת תביעה.

לא נדרשים כישורים מיוחדים

השופטת מיכל נעים דיבנר ציינה שלאחר הריאיון ב"מיגון וצריכה" זומנה התובעת לפגישה נוספת והדבר מלמד על כך שנמצאה מתאימה לתפקיד, ועל כן בנסיבות אלה על "מיגון וצריכה" להוכיח שהסיבה לדחייתה לא הייתה ההיריון. אלא שטענתה שלפיה מכסת העובדים כבר התמלאה לא גובתה בנתונים.

ביחס ל"אור הקסם" פסקה השופטת שהיא כלל לא פירטה מה הסיבה שהתובעת לא התקבלה. יתר על כן, שיחה בין בעלה של התובעת לבין נציגת החברה הוקלטה ועולה ממנה בבירור כי סיבת הדחייה היא ההיריון.

השופטת נעים דיבנר הוסיפה שעמדת הנתבעות שלפיה העובדה שהתובעת חשפה את דבר הריונה מלמדת על חוסר תום לב, משקפת בדיוק את המצב הלא רצוי בו ביקש המחוקק להילחם.

"לאישה יש אינטרס לציין את דבר היותה בהריון בעת ראיון עבודה, בין היתר על מנת לוודא כי אין כל מניעה לבצע את העבודה הנדונה בהיותה בהריון", נכתב בפסק הדין. לבסוף קבעה השופטת דיבנר שהחברות הפלו את התובעת בשל הריונה וכי על שתיהן יחד לפצות אותה ב-50 אלף שקל בתוספת שכר טרחת עו"ד של 8,500 שקל והוצאות של 1,500 שקל.