מורן זכתה בארד: "ההוכחה שהכול אפשרי"
הכדורסלנית שהפכה משותקת בפלג גופה התחתון, והפכה לחותרת, זכתה במקום השלישי במשחקים הפראלימפיים בריו. חבריה הנרגשים צפו בה בגמר: "מעוררת השראה וחדורת מטרה"
ארד פראלימפי: לאחר שלושה ימים של תחרויות הצליחה היום (א') החותרת הישראלית מורן סמואל להשיג את המדליה הראשונה של ישראל במשחקים הפראלימפיים בריו. היא חצתה את קו הסיום במקום השלישי וענדה על צווארה את מדליית הארד. חבריה במרכז דניאל לחתירה שעל גדות הירקון, שבו היא מתאמנת באופן קבוע, התכנסו אחר הצהריים לצפות בה מתחרה ולחגוג את ההישג.
הקרנה חגיגית של הגמר התקיימה בנוכחות כל ספורטאי נבחרת ישראל בחתירה, המאמן שלה בארץ דימה מרגולין, חברים ומכרים. משפחתה ובת זוגה נמצאות איתה בריו בימים אלו.
חבריה למועדון החתירה של החותרת מורן סמואל הביטו בה בעיניים משתאות. חלקם הגיעו לפני אימון חתירה או אחריו, והתיישבו באולם של מרכז דניאל ליד נהר הירקון. הצופים הריעו בקול גדול כשדגל ישראל הונף אל על. המקצה יצא לדרך, והצעירים והמבוגרים שאגו כאחד: "יאללה מורן!"
כשמורן סמואל חצתה את קו הסיום כולם הריעו בהתלהבות גדולה מלווה באכזבה קלה על המדליה. "היא קראה לבן שלה ארד", מתבדחת אחת החותרות. "לילדה הבאה היא תקרא זהבה ובטוקיו היא תקבל מדליית זהב".
"רציתי לשמוע את ההמנון", מורן אמרה היום. "פתחתי טוב, נתתי כל מה שיכולתי, אבל היה קשה לסיים את סוף המקצה. אבל הצלחתי לזכות במדליה במשחקים הפראלימפיים אחרי דרך ארוכה. יש לי בבית את ארד (הבן שלה. ת"י), ועכשיו יש לי גם מדליית ארד".
סמואל בת ה-34 סומנה עוד לפני המשחקים כאחת המועמדות של המשלחת להשיג מדליה ואף כיוונה לזהב. זאת בזכות הרזומה העשיר שלה, שבמרכזו - תואר אלופת העולם מ-2015. במקצה הגמר היא חצתה את קו הסיום לאחר 5:17.46 דקות, אחרי רייצ'ל מוריס הבריטית ולילי וונג הסינית.
מכדורסלנית מצטיינת לפודיום בריו
סמואל, ילידת כרמיאל, החלה את הקריירה הספורטיבית שלה ככדורסלנית, והיא אף שירתה בצה"ל כספורטאית מצטיינת. בשנת 2006 סבלה סמואל מהתפרצות מום מולד בכלי דם בעמוד השדרה, והפכה משותקת בפלג גופה התחתון. לאחר תקופת שיקום היא השלימה את לימודיה האקדמיים, ופעלה עם התאחדות ספורט הנכים להקמתה מחדש של נבחרת הנשים בכדורסל בכיסאות גלגלים.
במסגרת פעילותה בספורט הנכים החלה ב-2010 להתאמן בענף החתירה בסירת יחיד, וייצגה את ישראל כחותרת באולימפיאדת הנכים בלונדון לפני ארבע שנים, שם סיימה במקום החמישי. ב-2014 היא סיימה כסגנית אלופת העולם ושנה לאחר מכן זכתה בזהב.
"אישה מעוררת השראה"
ג'ואנה לנדאו, שעל שם אחיה קרוי מרכז דניאל, מתרגשת מההישג. "זה כל כך מרגש", היא סיפרה. "לפני עשרים ושלוש שנים אחי נהרג בתאונת דרכים. הקמנו את המרכז בשביל שיקרה מה שקרה היום. אח שלי היה גאה. אנחנו גאים בה כל כך. היא אישה מעוררת השראה, אחת האנשים המדהימים, והיא חדורת מטרה".
"בטח הייתה לה תחושה שהיא יכלה לקבל כסף או זהב", הוסיפה ג'ואנה. "בשבוע הבא נבוא לנמל התעופה לקבל אותה. המסר לכל הילדים שחולמים הוא שזו ההוכחה שהכול אפשרי".
דימה מרגולין, מאמן חתירה במרכז ומאמנה של מורן בשלוש השנים האחרונות, התאכזב מעט אבל עדיין היה נרגש מההישג. "אנחנו קצת מאוכזבים מהמקום השלישי, אבל זה מצב טוב", הוא צחק. "זה מראה שיש לנו ציפיות וזה טוב. חשבנו שזה יהיה ראשון ועבדנו כדי שזה יקרה. צריך להמשיך לטוקיו".
דימה סיפר שמורן היא אחת האתלטיות הטובות שאיתן הוא עבד. "היא מעולה. מילדות היא הייתה ספורטאית ותענוג לעבוד איתה", סיפר. "אני מנסה להגיד לה לפעמים שתעשה פחות כי הגוף לא תמיד יכול לעשות. היא עושה הכול, וזה לא רק טכניקה".
"מורן היא ספורטאית למופת", סיפר יוני יונה, אחד מעובדי המרכז שרואה את מורן מדי שבוע מתאמנת. גם הוא הגיע להקרנה המיוחדת. "אני בטוח שההישג הזה מבחינתה לא אומר לה כלום. היא רצתה יותר. היא תמיד שואפת גבוה. מדליה ידענו שהיא תיקח, רק לא ידענו איזה צבע. זו גאווה למרכז ולמדינה".
לפנייה לכתב/ת 
