שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    "החטאים": דקדוק כמעט אובססיבי בפרטים
    המוזיקה, הארט וגם המשחק - כל אלה הופכים את החדש של אבי נשר לעוד עדות לפרפרציוניזם של הבמאי, שיצר סרט יחסית שלם, אחיד ברמתו ומהודק מבחינה הפקתית. ויש ברקע גם סיפור חיים מרגש

     

    טיזר ל"החטאים" מאת אבי נשר

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    "אתה יכול לשנות ולתקן כל דבר בסרט חוץ מהמשחק" - כך אמר הבמאי הישראלי אבי נשר במהלך מפגש עם הקהל, אחרי הקרנת הבכורה של סרטו החדש "החטאים" בפסטיבל טורונטו. קצת מוזר לשמוע את זה מבמאי שהפקיד בעבר תפקידים ראשיים בידי סטנדאפיסטים (אדיר מילר ואורי חזקיה) וזמרת (אפרת גוש). דווקא נשר הקפדן והמהוקצע לקח סיכונים בתחום זה של יצירתו הקולנועית - זה שלדבריו בלתי ניתן לתקן. במקרה של "החטאים", הוא נמנע מהרפתקאות מיותרות בליהוק, והסתמך על שחקנים מקצועיים. החלטה נבונה, שמשדרגת את החוויה הקולנועית שהוא מגיש.

     

     (צילום: איריס נשר)
    (צילום: איריס נשר)

    זוהי הפעם הרביעית שנשר בן ה-62, מהוותיקים והפוריים בקולנועני ישראל, מציג את סרטו באירוע היוקרתי בקנדה. ויש סיבה לכך: בניגוד לרוב היוצרים הישראלים שנוטים יותר לקולנוע האירופי, נשר היה מאז ומתמיד במאי עם גישה אמריקנית יותר, אפילו הוליוודית. הוא מחלוצי הקולנוע המסחרי, מהזן האיכותי יותר. כזה שמסוגל לעסוק בסוגיות כואבות ולחטט בפצעים, אבל בלי לדמם. בלי סצנות שתיקה ארוכות, או חזיונות זוועה או פריימים מלוכלכים. "החטאים" כמו קודמיו מהודק ביותר מבחינה הפקתית. תצוגת משחק מרשימה של ג'וי ריגר ונלי תגר בתפקידים הראשיים, מצטרפים לסרט שלם יותר, ואחיד ברמתו.

     

     (צילום: איריס נשר)
    (צילום: איריס נשר)

    החומרים שמעסיקים את נשר, כבר ראינו, הם טראומות עבר שמכרסמות במשפחה הישראלית והקהילה סביבה. בדרך כלל מדובר במשפחה אשכנזית רחמנא ליצלן, והטראומה בדרך כלל מובילה לאותו מקום: השואה. גם ב"החטאים" זרעי הסיפור טמונים באדמה ספוגת הדם של אירופה. מהם ניבט אילן יוחסין משפחתי שמתגלה כסבוך וקוצני יותר מאשר נראה. הגילוי שלו מתחולל כתעלומה מסתורית שלוקחת את שתי הגיבורות – ספי וננה – חזרה בזמן לעבר חשיפת סוד אפל שנושא אביהם. חזרה בזמן דורשת מלאכת שיחזור ועיצוב אמנותי ברוח התקופה, ובכך "החטאים" מצטיין, אין ספק. עוד עדות לפרפקציוניזם של נשר.

     

    מתוך "החטאים"

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    התסריט של "החטאים" נוצר בהשראת סיפורה המשפחתי של המלחינה אלה שריף (לשעבר מילך), שפנתה לנשר וביקשה ממנו לעבדו לקולנוע. העלילה מתרחשת בשנת 1977, ומלווה את ספי מילך (בת דמותה של אלה שריף, בגילומה של ריגר) ואחותה ננה (בת דמותה של שוש אביגיל, בגילומה של תגר). ספי הצעירה והיפה היא סטודנטית באקדמיה למוזיקה בירושלים, שרה סופרן במקהלה וחולמת להיות מלחינה. ננה המבריקה היא העיתונאית המובילה של המגזין השערורייתי "בול", אותו עורך בעלה ירמי (בגילומו של תום אבני). תקרית לא צפויה בגרמניה גוררת סדרה של סימני שאלה לגבי האב הרופא (דורון תבורי), ושולחת את האחיות לחפש תשובות. זאת על אף התנגדות האב והאם (יבגניה דודינה).

     

     (צילום: איריס נשר)
    (צילום: איריס נשר)

    ב"החטאים" נשר אינו מסתפק בחקירה לעומקם של דברים. הוא מתפרש לרוחב, והעלילה לוקחת את ספי וננה לא רק אחורה בזמן אל קורותיו של אביהן, אלא גם מעבר לים לפולין וגרמניה. זהו סיפור מאוד ישראלי, אך כדי לחשוף אותו נדרשות הגיבורות להתבונן מבחוץ עמוק פנימה. מי שעוזר להן הוא מלחין גרמני ממוצא פולני (בגילומו של השחקן הפולני רפאל סטוכביאק). כנהוג בסרטים שכאלה, חשיפת הסוד תביא לתחושת זיכוך והשלמה בין בני המשפחות. זה בלתי נמנע כנראה – בקולנוע, פחות במציאות.

     

     (צילום: איריס נשר)
    (צילום: איריס נשר)

    ריגר בת ה-22, שהייתה ידועה עד לא מזמן ככוכבת נוער, מסתמנת כאחת השחקניות הצעירות המוכשרות שצמחו לאחרונה בישראל. הופעותיה ב"עמק" של סופי ארטוס ובסדרה "ג'וני ואבירי הגליל" של דני רוזנברג הראו כי מדובר ביהלום נוצץ, גם אם לא מעובד. ב"החטאים" היא עוברת את הליטוש של נשר. כחלק מדרישות התפקיד היא נשלחה לשיעורי פיתוח קול במשך שנה. הקומיקאית תגר שהפציעה על מסכי הקולנוע בישראל בתפקיד הראשי ב"אפס ביחסי אנוש" שומרת על האפיל הציני רווי הפאנצ'ים גם פה, אך נדרשת להציג צד רגיש, חשוף ועגמומי יותר (בדבריו על הבמה אמר נשר: "היא צריכה להיות ראש הממשלה שלנו, ותהיה טובה יותר מזה הנוכחי"). תבורי הוותיק מציג הופעה נהדרת בתור האב שנאלץ להתמודד שוב עם חטאי העבר. דווקא דודינה מציגה הפעם הופעה קטנה ולא מרשימה במיוחד.

     

     (צילום: איריס נשר)
    (צילום: איריס נשר)

    בהקרנה בטורונטו, שהייתה מלאה, ולוותה במופע סטנד-אפ של ממש מצדו של נשר, היה גם רגע מרגש בו התברר שאלה שריף נוכחת בקהל. היא איבדה את אחותה שוש שלקתה בסרטן וגם הוריה הלכו לעולמם מאז. אבל הסיפור המשפחתי מהעבר הפך להווה מתמשך החל מעכשיו על מסך הקולנוע – בזכות נשר, והשחקניות ריגר ותגר שהפיחו חיים בדמויות. וכך גם שריף עצמה, שביחד עם המלחינים אבנר דורמן וסיריל אפורט הצרפתי, מקנים לסרט עושר מוזיקלי רב רבדים. וכמו שראינו כבר ב"הלהקה" וב"דיזנגוף 99" בתחילת הדרך, "סוף העולם שמאלה", "פעם הייתי" ו"הפלאות" בשנים האחרונות, המימד המוזיקלי תמיד היה חשוב לנשר.

     

    יש כבר מי שמכתיר את "החטאים" כסרטו הטוב ביותר של נשר. קשה לקבוע קביעה חד משמעית שכזאת, אבל אפשר להגיד שמדובר במעין סיכום ביניים של יצירתו, ולא קשה במיוחד גם להבחין במחוות לעצמו שהוא משלב בסרט. בין אם מדובר בליהוקה של גילת אנקורי לתפקיד מורה לריקודים ילידת פולין, או בסצנה שבה ניתן להבחין לרגע בהתרחשות ברקע: אלו הם צילומי "הלהקה" – סרטו הראשון של נשר מ-1977. הבמאי שיחזר את אתר הצילומים מלפני 39 שנים באתר הצילומים של סרטו החדש. זה לא בהכרח מפגן נרקיסיסטי של הבמאי – יותר הומור עצמי, וביטוי של דקדוק כמעט אובססיבי בפרטים – ברמת הארט, ברמת המוזיקה, והפעם גם ברמת המשחק.

     

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה ""החטאים": דקדוק כמעט אובססיבי בפרטים"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    7 לילות
    מומלצים