ניצח את ביטוח לאומי: קצבת הנכות לא תקוזז

חולה סוכרת גילה שמקצבת הנכות שלו יקוזזו 94 אלף שקל בשל חוב מלפני יותר מעשור. השופטת רוית צדיק העמידה את הביטוח הלאומי במקומו

עו"ד גל בוטבולפורסם: 15.09.16 , 16:00

בית הדין האזורי לעבודה קיבל לאחרונה תביעה של חולה סוכרת וסכיזופרן נגד הביטוח הלאומי, שניסה לקזז כ-94 אלף שקל מקצבת הנכות שלו בטענה לחוב ישן, אף שלא הצליח להציג שום מסמך המאשר זאת.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערווץ משפט ב-ynet:

התובע, שלו נפסקו 50% נכות ואי כושר מוחלט ב-1985, התגורר בחו"ל בשנים 2002-1997. ב-2013 הוא הגיש לביטוח לאומי תביעה לקבלת גמלת נכות כללית, אולם המוסד הודיע לו על חוב בסך כ-94 אלף שקל שנוצר בשנים שבהן לא שהה בישראל. כשביקש להבין במה מדובר נמסר לו שאי אפשר להציג בפניו מסמך כלשהו משום שהתיק בוּער.

תביעה

כך עוקל חשבון בנק בגלל רשלנות ביטוח לאומי

עו"ד חיה אביסרור-שמעוני

דרישות תשלום שיועדו לתושב חולון נשלחו משום מה לכתובת ישנה שלו בירושלים. אחרי שלא שולמו, מיהר המוסד להפעיל את הצעד הקיצוני: העיקול

כך עוקל חשבון בנק בגלל רשלנות ביטוח לאומי

בתביעה שהגיש הוא טען שהביטוח הלאומי החליט באופן חד צדדי וללא שימוע לקזז את החוב מקצבאות שלהן היה זכאי בשנה החולפת. הוא הוסיף שמהלך "שלילת התושבות" לתקופת שהייתו בחו"ל, שהוביל לחוב, נעשה שלא כדין, באופן חד צדדי ושרירותי, ומבלי שניתנה לו הזדמנות להגיב, ולמרות שישה ביקורים בארץ באותה תקופה.

מנגד ביקש הביטוח הלאומי לדחות את התביעה בטענת התיישנות. לטענתו, התביעה הוגשה באיחור רב, שכן החוב הובא לידיעת התובע עוד ב-2002, וכעת, משתיקו הוכחד, אין יכולת להציג את ההודעה על החוב.

אבל השופטת רוית צדיק דחתה את טענות ההתיישנות. היא ציינה שלא ברור מדוע המוסד לא פנה אל התובע בדרך כלשהי, למשל בדואר רשום, בכדי ליידע אותו על חובו ולתת לו אפשרות להתגונן בפני שלילת התושבות או הסדרת החוב. היא הצביעה על כך שאין כל מסמך שנשלח אל התובע מ-2002 ועד 2013 בעניין החוב.

רק ב-2013, כשפנה התובע בתביעה לקבלת גמלת נכות, נודע לו על קיומו של החוב והוא העלה שאלות לעניין הסכום המקוזז בגינו. בהתאם, השופטת סברה כי אין התיישנות, שכן מאז שנודע לתובע על החוב ועד להגשת התביעה חלפו שישה חודשים בלבד.

בתוך כך השופטת דחתה את טענות המוסד שלפיה התיק בוער ואין אפשרות להציג מסמכים, שכן טענה זו לא גובתה באף תיעוד ואפילו לא בתצהיר של גורם כלשהו במוסד. "לא הוצג בפנינו כל הסבר המניח את הדעת לסיבה בעטיה בחר הנתבע (ביטוח לאומי) שלא לנקוט הליכים לגביית החוב, והחל בגבייתו כ-11 שנים לאחר יצירת החוב", כתבה.

בסיכומו של דבר סברה השופטת צדיק שראוי שהתובע ייהנה מהספק, כלשונה, בנוגע לעצם קיומו של החוב, וזאת בשל נסיבות המקרה המיוחדות והקושי לברר את העובדות. לפיכך קבעה שהמוסד לביטוח לאומי לא רשאי לפעול בכל דרך לגבייה או קיזוז החוב המיוחס לתובע.