שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    צילום: shutterstock
    שני צעדים קדימה, אחד אחורה. טנגו המעצמות
    ארה"ב ורוסיה הסכימו על הפסקת אש בסוריה ועל תיאום במלחמה בדאעש למרות המתיחות הגוברת ביניהן בזירות שונות ברחבי העולם. מה יוצא להן משיתוף פעולה ועימות בעת ובעונה אחת?

     

     

    ההסכם בין רוסיה לארה"ב על הפסקת אש בסוריה    (צילום: רויטרס)

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    ההסכם שהושג באחרונה בין ארצות הברית לבין רוסיה בנוגע להפסקת אש במלחמה המדממת בסוריה ושיתוף פעולה מודיעיני וצבאי במאבק ב"מדינה האיסלאמית" (דאעש) ובשלוחה של אל-קאעידה בסוריה, ג'בהת א-שאם, הסכם שגובש למרות המתיחות ההולכת ומסלימה בין שתי המעצמות בזירות שונות ברחבי העולם והמיושם באופן חלקי בלבד, הוא העדות האחרונה למודל של "ידיד ויריב בעת ובעונה אחת", מודל במסגרתו מדינות ולעתים ארגוני טרור וגרילה משתפים פעולה בזירה אחת בעולם ובמקביל באותו פרק זמן מתעמתים בזירה אחרת, כאשר היריבות והעימות בזירה אחת אינה מערערת את רצונן ואת האינטרס של המדינות המתעמתות ביניהן לשתף פעולה בזירה אחרת.

     

    מודל "ידיד ויריב בעת ובעונה אחת" הוא ביטוי מובהק של שינוי מהותי ומשמעותי במאפיינים המערכתיים של הזירה הבינלאומית ההופכת בהדרגה לזירה רב-קוטבית, שבה ארה"ב מאבדת את מעמדה הכמעט הגמוני המשפיע, ואת הוואקום שנוצר מנצלות וממלאות מעצמות כרוסיה, סין ובמידה מסוימת הודו. המודל בא לידי ביטוי בשלושה אירועי מפתח מרכזיים שעדיין מתרחשים ומתפתחים במזרח התיכון, באזור המפרץ הפרסי ובמזרח אירופה: מלחמת האזרחים הקטלנית והעקובה מדם הנמשכת בסוריה, הסכם הפיקוח הגרעיני ויישומו בין איראן לבין שש המעצמות ומלחמת האזרחים באוקראינה.

    הפצצות בסוריה (צילום: EPA)
    הפצצות בסוריה(צילום: EPA)

     

    במהלך המלחמה הנמשכת בסוריה, ארה"ב, רוסיה ובמידה מסוימת צרפת ובריטניה, משתפות פעולה באורח מוגבל במלחמה נגד דאעש, שמדינות אלו תופסות אותו כאיום מרחיק לכת על הביטחון שלהן. בה בעת ארה"ב ובעלות בריתה המערביות מטילות סנקציות כלכליות ופוליטיות על רוסיה - סנקציות המוטלות על תעשיית הנפט, ייצור הנשק והסקטור הפיננסי ברוסיה - וזאת עקב המעורבות הרוסית הצבאית הנמשכת במלחמת האזרחים באוקראינה וסיפוחו של חצי האי קרים בשנת 2014. מעורבות הנתפסת כמערערת את ההשפעה המערבית הכלכלית-פוליטית באוקראינה ועשויה אף לפגוע בנוכחות הצבאית-אסטרטגית והכלכלית של ארה"ב ובעלות בריתה במדינות מזרח אירופיות נוספות.

     

    שיתוף הפעולה המוגבל בסוריה בין המערב לבין רוסיה נערך גם על רקע חילוקי הדעות בין הצדדים לגבי עתידו של משטרו של בשאר אסד בדמשק. רוסיה ואיראן תומכות במשטר זה ונלחמות בארגוני המורדים ובדאעש על מנת למנוע את הפלתו של המשטר, שהמשך קיומו נתפש כאינטרס חיוני של רוסיה ואיראן. ארה"ב ובעלות בריתה המערביות קוראות לפירוקו של משטר הבעת' העלווי, ומגדירות את הפירוק תנאי חשוב בתהליך של גיבוש הסדר פוליטי האמור לשים קץ למלחמת האזרחים בסוריה.

    הפצצות בחלב בשבוע האחרון
    הפצצות בחלב בשבוע האחרון


     (צילום: EPA)
    (צילום: EPA)
     

    מודל "ידיד ויריב בעת ובעונה אחת" משקף גם את תסבוכת היחסים והאינטרסים ביחס לאיראן. ארה"ב, בריטניה, צרפת וגרמניה שיתפו ומשתפות פעולה עם רוסיה בגיבוש וביישום הסכם הפיקוח על מתקניה הגרעיניים של איראן. רוסיה המשיכה למלא תפקיד מרכזי בהשגתו של ההסכם למרות הסנקציות המערביות החריפות שהוטלו עליה על רקע מעורבותה באוקראינה וסיפוחו של חצי האי קרים. השגת הסכם הייתה נחוצה לארה"ב ולבעלות בריתה, על מנת לנטרל במהירות את מוקד המתיחות המסלים בין איראן לבין ישראל ולהבטיח להן כניסה לשוק האיראני. רוסיה, למרות הסנקציות המערביות המוטלות עליה, ביקשה באמצעות מעורבותה בתהליך שהוביל להסכם הגרעיני, להרחיב את נוכחותה והשפעתה הפוליטית-צבאית וכלכלית במזרח התיכון ובאזור המפרץ הפרסי.

     

    שיתוף פעולה ועימות בעת ובעונה אחת בין מדינות בזירות שונות ברחבי העולם, מגדיל את מרחב התמרון והפעולה של המדינות במוקדי סכסוך שונים, דבר המעניק למדינות מגוון רחב יותר של אמצעים להשיג את האינטרסים שלהן, יוצר ערוצי הידברות ומשא ומתן אמינים בין מדינות יריבות ואויבות, ערוצי הידברות המקטינים את נפח העימות והחיכוך בין המדינות היריבות, אך מצד שני פוגע בנאמנות ובשיתופי פעולה מתמשכים בין בעלות ברית.

     

    המודל הולך ומתגבש במהירות לנוכח מדיניותה של מעצמת-העל האמריקנית לצמצם את נוכחותה בכמה זירות מפתח אזוריות כמו במזרח התיכון ובאזור המפרץ הפרסי, צמצום פעילות שהוא ביטוי מושכל של מדיניות חוץ וביטחון זהירה ובלתי מתערבת של ממשלו של הנשיא ברק אובמה בשבע השנים האחרונות וחצי, מדיניות המבוססת על לקחים נחרצים, שהפיקו אובמה וסגל יועציו בוושינגטון מהמעורבות האמריקנית הצבאית המסיבית והמתמשכת בעיראק ובאפגניסטן ושחיקה מתמשכת בחשיבות האסטרטגית-כלכלית של המזרח התיכון בעיני קברניטי המדיניות האמריקניים.

     

    במקביל לנסיגה הדרגתית בפעילות האמריקנית במזרח התיכון ובאזור המפרץ הפרסי, מעצמות כרוסיה וסין מגבירות באורח שיטתי את מעורבותן הצבאית-דיפלומטית-פוליטית וכלכלית בזירות אזוריות אלה ובחלקים נוספים ברחבי העולם, תוך כדי ניצול הוואקום הנוצר, כתוצאה מנוכחותה הזהירה והמצטמצמת של ארה"ב במזרח התיכון, המפנה יותר ויותר בימי ממשלו של אובמה את מרב תשומת הלב האסטרטגי שלה למזרח הרחוק, לנוכח ההתעצמות הכלכלית-הצבאית השיטתית של סין, הנתפסת בוושינגטון כקוראת תיגר על מעצמת-העל האמריקנית ועל נוכחותה והשפעתה הכלכלית-פוליטית וצבאית במזרח הרחוק ועל קשריה ההדוקים עם בעלות ברית קרובות באזור זה: יפן ודרום קוריאה.

     

    ד"ר יעקב הכט מלמד באוניברסיטת חיפה

     

    המכון ליחסים בינלאומיים ע"ש לאונרד דיוויס באוניברסיטה העברית בירושלים מפרסם בשיתוף פעולה עם ynet את מדור "מגלים עולם", שבו מופיעים מאמרי פרשנות ועמדה של חוקרים מרחבי העולם בתחום היחסים הבינלאומיים

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "שני צעדים קדימה, אחד אחורה. טנגו המעצמות"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים