פריירים נצחיים

אז הנה מקימים עבור הפליטים הפלסטינים עיר חדשה בחולות חלוצה ומפצים אותם על רכושם האבוד בישראל. יופי. איש אינו מזכיר את הפליטים האחרים –מאות אלפי ערבים יהודים שהגיעו לכאן מארצות המזרח התיכון וצפון אפריקה בסוף שנות הארבעים ובמהלך שנות החמישים. מדוע? במשך כל העשורים האחרונים התעלמו ממשלות ישראל, מימין ומשמאל, מטענת הפיצויים של יהודי ערב. ישראל סירבה לפצות את הפלסטינים ומן הטעם הזה לא היתה יכולה לדבר בזכויותיהם של יהודי בגדאד וקהיר. יקזזו שתי הטרגדיות זו את זו, ושלום על ישמעאל, היתה הדעה הרווחת. שר החוץ דאז, משה שרת, אמר בשעתו בכנסת כי בבוא הזמן גם שאלה זו תעלה על סדר היום.

סוף סוף עולה על הפרק "זכות השיבה" הפלסטינית, אולם על זכותם של יהודי ערב אין פוצה פה ומצפצף. בפעם המי יודע כמה שוב נופלים יהודי המזרח קורבן למדיניות המפלה של הממשלה, אולם אם התעלמות זו שירתה בשעתו אינטרס פוליטי כלשהוא, הרי שעתה אין המדובר אלא בטמטום מוחלט, האופייני בעיקר למשטר הנוכחי בירושלים.

בעוד כל הקהילה הבינלאומית יודעת היום לשנן בעל פה את תלאות פליטי 1948 הפלסטינים, ספק אם יש תחת השמש אפילו מעטים היודעים כי יהודי ערב הותירו אחריהם רכוש עצום הנאמד כיום בעשרות מילארדי דולרים. הקהילות היהודיות הללו ישבו בערים הגדולות, שלטו על המערכת הבנקאית והיו בעליהן של נכסי נדל"ן ומפעלים רבים. רכושם של יהודי עיראק בלבד שווה יותר מכל רכושה של האוכלוסייה הפלסטינית כולה.

אומרים לנו כי לא הפלסטינים אחראים לנישולם של יהודי המזרח. טיעון זה אינו אלא ניסיון מלאכותי להשאיר את הבעיה מחוץ לתמונת ההסדר הכולל.

אפשר להניח בביטחון כי י יהודי חאלב אינם מעוניינים לשוב לסוריה. גם יהודי לוב יוותרו על שלטונו של קדאפי, ספק אם העיראקים של רמת גן מבקשים את קרבתו של סדאם חוסיין. רובם ממילא ויתרו ז מזמן גם על חלום הפיצוי.

אולם מדינת ישראל יש חוב מוסרי כלפי היהודים המזרחיים והיא צריכה לעמוד על זכויותיהם מסביב לכל שולחן משא ומתן. את כספי הפיצויים צריכות לשלם המדינות הערביות בסיוע ארצות הברית, האיחוד האירופאי ויפן. בכסף יכולה ישראל לעשות שימוש אחד לטובה - להקטין את הפער החברתי במדינה.