כשרגב יוצאת מהאולם, זו מחאה מזויפת
מבחינתה של שרת התרבות, גבולות חופש הביטוי נקבעים לפי כמות הפלאשים והלייקים. וכשהיא יוצאת נגד מחמוד דרוויש, זה לא כי הוא באמת מעניין אותה - היא רק רואה בו חומר בעירה זמין ומהיר, כזה שישרת אותה במרכז הליכוד
"הציונות יימח שמה ושם זכרה... היא שורש כל הרוע כאן... לא התאבלתי על קניוק ושרפתי את הספרים של נתן זך... ולא חוגג לך עצמאות עד שלא תקום לי מדינה". אלה לא הדברים שכתב או אמר מחמוד דרוויש, גם לא יאסר ערפאת ואפילו לא המופתי. השורות הדוקרות שייכות לרועי חסן, משורר, שקיבל משרת התרבות מירי רגב פרס על יצירה ספרותית למשוררים בתחילת דרכם.
השרה הסבירה אז כי היא נותנת מקום לפלורליזם ולחופש הביטוי. החתרנות של חסן לא הפריעה לה. בצדק. אבל כנראה גבולות חופש הביטוי נקבעים לפי מספר המצלמות שמסביב ופוטנציאל הלייקים בפייסבוק - שאפו כבוד השרה, ספרתי נכון לאתמול 33.7 אלף לייקים, ועוד האצבע נטויה. דרוויש, אגב, לא ממשיך להסית כי הוא מת, אבל בהחלט חי וקיים בתוכנית הלימודים הישראלית, בעקבות החלטה שקיבל משרד החינוך - בממשלה המונהגת כמובן על ידי מפלגתה של רגב.
לא צריך להיות מומחה לקולנוע כדי לקבוע שהפרובוקציה של רגב הייתה מתוכננת מתחילתה ועד זווית הצילום האידיאלית של אנשיה, שמיהרו לשגר את הקטע לכלי התקשורת. כל פעולותיה בוצעו למטרת העלאת הרייטינג של עצמה, עם קריצה חזקה לחברי מרכז הליכוד. המשורר מחמוד דרוויש לא מעניין את שרת התרבות, אבל קוסם לה מאוד.
רגב, בחוכמתה, מודעת ליתרונות הגלומים בו עבורה, חומר בעירה זמין ומהיר. כך היה כש"גילתה" שבגלי צה"ל תשודר תוכנית העוסקת בו והדליקה את שר הביטחון אביגדור ליברמן. לו היה דרוויש מעניין באמת את רגב, היא הייתה יוזמת דיון אמיתי על שילובו בתוכנית הלימודים - אבל הרבה יותר קל לקום במחאה מזויפת ולהעליב כמובן בנשימה אחת את היוצרים והעוסקים בקולנוע הישראלי שלשמם מתקיים טקס פרסי אופיר.
יצא לי לשבת עם רגב לא מעט שעות בראיון. היא אישה כריזמטית, שובת לב, משעשעת. יש לה מלאי של רעיונות טובים, יצירתיים, יעילים. היא הצליחה להעיר למשל את גלגלצ ולעורר דיון מהותי ונכון בשאלת הפלייליסט, קרנות הקולנוע, התיאטרון הישראלי ותקציבי הפריפריה. היא הצליחה להפוך את המשרה המשמימה של שרת התרבות - שלא רצתה בה בתחילה - למגרש מעניין מאוד. אבל משהו רע קרה לה בדרך. בדומה לכוכבי ריאליטי, היא התאהבה בפרסום לשם פרסום ובזמן שהיא מחוללת מהומות פוטוגניות, היא מתעלמת מהמטרות האמיתיות של תפקידה כשרה.
רגב הולכת ומאבדת את אמינותה. היא מעדיפה לעגל פינות אפילו בשאלה פשוטה כמו איך קוראים לסרט של טרנטינו שהיא אוהבת. השרה של תחילת הקדנציה הייתה אומרת בקריצה נעימה: "לא ראיתי, אבל אני יכולה לצטט במדויק את חגיגה בסנוקר". אלא שכבוד השרה איבדה את זה, ובדרך אפילו נתנה את שמה ודמותה לקידום תוכנית מסחרית. איך אמר פעם שייקה אופיר: עין אחת צוכה, עין אחת בוחקת.
