הילדים רוצים שהגרושים יחגגו ביחד. אפשרי?
באופן אידיאלי, עדיף לילדים לחגוג עם ההורים ביחד, ממש כשם שעדיף לילדים לגדול במשפחה בה ההורים אוהבים זה את זה. מצד שני, חשוב לא ליצור מצב שבו הילדים יפתחו איזושהי ציפייה שההורים יחזרו, כשאין אפשרות ריאלית שזה יקרה. אז מה עושים? עו"ד נילי שילה מאמינה שהתשובה נכתבה כבר ביום ביצוע הגט
מספרה במרכז העיר. הספרית שואלת את הלקוחה תוך כדי צביעת שיערה: "האם הבנות איתך בראש השנה?", "כן, וגם הגרוש", היא משיבה לה. "מה?!", היא עונה המומה. "כן. בתי הגדולה ביקשה ממני במיוחד. נמאס לה מייסורי המצפון שמלווים אותה בכל ערב חג - כשהיא עם אבא שלה היא חושבת עליי, כשהיא איתי - היא מתייסרת שהיא לא עם אבא שלה".
"הלוואי שההורים שלי היו מסוגלים להתגבר על עצמם. עבורי כל ערב חג הוא סיוט. שניהם רוצים לחגוג איתי, ויותר מזה - עם בנותיי הנכדות, אבל אף אחד מהם לא מוכן לחגוג ביחד. אבי גם נישא מחדש, אז בכלל אין סיכוי שזה יקרה. התוצאה היא שאף אחד מאיתנו לא באמת אוהב את ערב החג".
ביחד או לחוד, זו, אם כן, השאלה
באופן אידיאלי, עדיף לילדים לחגוג עם ההורים ביחד, ממש כשם שעדיף לילדים לגדול במשפחה בה ההורים אוהבים זה את זה והנישואים שלהם טובים, לעומת משפחה בה ההורים עוינים זה את זה. מצד שני, חשוב לא ליצור מצב שבו הילדים יפתחו איזושהי ציפייה שההורים ישובו לחיות יחד, כשאין אפשרות ריאלית שזה יקרה.
בכל מקרה, אם בני הזוג עדיין נושאים איתם כעסים, אם התקשורת ביניהם לקויה, מוטב שלא ינסו להציג חזות לפיה הכל בסדר, משום שהילדים מזהים את הזיוף בהתנהגות מהר יותר מכל אדם אחר בחדר.
האם אפשר לחגוג ביחד ובנעימים ומבלי שהדבר ייצר ציפייה לאיחוד מחדש? כן, אך לא בכל מקרה. למען האמת, עוד ביום ביצוע הגט אפשר לראות איך הצדדים נוהגים זה בזה, ואפשר לשער כיצד יראו הגירושים שלהם במבחן היומיום. אתן לכם כמה דוגמאות מהחיים (כי המציאות עולה על כל דמיון):
- כאשר ביום הגט האישה אומרת לגבר שכשהוא מגיע לאסוף את הילדים, שייקח חצי מהעוגה שבמקרר, כי זו העוגה שהוא אוהב.
- כאשר ביום הגט האישה מלווה ע"י אימה, והאם אומרת לגבר: "תזכור שאם יש לך בעיה לאסוף את הילדים בזמן, אתה יכול להתקשר אליי ואני אעזור, אתה נשאר חלק מהמשפחה".
- כאשר ביום הגט הגבר דואג לאישה לדיל לחופשה קצרה, פסק זמן לעיכול הגט.
אבל לפעמים זה נראה אחרת, גם אחרי הגישור: זה קורה כאשר ביום הגט אחד הצדדים עדיין מגדף את האחר; כאשר ביום הגט רואים שהצדדים מתאפקים בכל כוחם לא לריב ולהיות מנומסים, אבל גם אינם יכולים לשבת על אותו ספסל במסדרון של בית הדין.
האם גישור הוא הפתרון?
העובדה שבני זוג בוחרים בגישור אינה מבטיחה שניתן יהיה לקיים ארוחות חג משותפות. הרצון להימנע מניהול משפט אינו מעיד בהכרח על רצון להיפרד ביחסים טובים, אלא לעתים הוא ביטוי לניהול סיכונים ומחשבה. קל להבחין בין בני הזוג שמסוגלים לראות את צרכיו של בן הזוג האחר לבין אלה שעסוקים אך ורק בצרכיהם ובצרכי הילדים המשותפים, ושמבחינתם, מה שיקרה לבן הזוג - זה שעוד רגע יהיה "לשעבר", מעניין אותם כקליפת השום. לפעמים חולפת תקופה, אפילו כמה שנים, בטרם בני הזוג שנפרדו ימצאו את הדרך לתקשר בצורה ידידותית ונינוחה. לפעמים זה לא יקרה לעולם.
אז איך בכל זאת פותרים את הקושי של הילדים בחגים? הכי פשוט זה לדאוג שמלכתחילה לא יהיה קושי כזה. מי שמרגיש נוח לחגוג ביחד, מי שמתאים לו לשבת עם בני המשפחה של בן הזוג לשעבר, יכול בוודאי לעשות כך, והילדים ירגישו נוח להיות עם כל בני המשפחה שלהם מכל הצדדים, ובעיקר עם שני הוריהם. מי שאינו מרגיש נוח לעשות כך, מוטב שלא ינסה להציג כאילו ארוחת חג משותפת היא אופציה אפשרית. הילדים ירגישו את הזיוף ויחושו בסבל של בני הזוג מההצגה המלאכותית, ובמקרה הזה - עדיף לחגוג בנפרד.
עם זאת, ההורים עדיין יכולים לעזור מאד לילדיהם אם הם ישדרו שגם כשהם חוגגים בנפרד מהילדים, הם מרגישים בסדר, הם שלמים עם עצמם ועם הבחירה שלהם, והם בפירוש אינם אומללים. הילדים לא צריכים לשאת את האומללות של ההורים שלהם על גבם, ואינם אחראים לפתור אותה. חשוב גם שלא ירגישו אשמים משום שהם מבלים את הערב עם ההורה האחר. קשה? אולי, אבל לגמרי אפשרי, אם רק זוכרים שהגירושים הם של ההורים, אבל את הפרידה חיים כל בני המשפחה.
הכותבת הינה מגשרת-עו"ד בתחום המשפחה, בעלת הכשרה בטיפול זוגי ומשפחתי, ועוסקת במשך שנים כעו"ד בתחום הגישור.
לפנייה לכתב/ת 
