לפעמים אני שומעת מנשים ביקורת על עיסוק היתר שלי כאן בדימוי גוף. אולי יש משהו בדבריהן. מדי כמה שבועות הרי יוצא לי לכתוב עליו, על הנודניק שתקוע איתי כל החיים, ואז מישהי תמיד שולחת אליי מייל ומביעה דאגה כנה. "אנחנו יותר מרזה/ שמנה או לא נכנסת לג'ינס", היא מוחה, וכן, כמה שהיא צודקת. אני כבר הרבה זמן הרבה יותר מנערה מטופשת שכעסה על עצמה שנתיים בגלל קילו מיותר. ההיא שאכלה רק שעועית ירוקה. ואחר כך אכלה עשר שנים הכל, חוץ משעועית ירוקה, כפיצוי, ואז כעסה על עצמה עשר שנים בגלל 20 קילו מיותרים.
אבל למרות שהכותבת המודאגת באמת נגעה לליבי, אופס, הנה שוב זה קורה לי! שוב אני כותבת מהבטן! אני לא יכולה שלא להודות עכשיו, שלגופו של עניין – הגוף שלי מעניין אותי. הוא הצמוד האמיתי שלי, יותר מנועם, והקשר בינינו גם מורכב יותר.
נולדתי לדור של נערות מופרעות אכילה וטרופות שינה. בימי התיכון שלי, קייט מוס הייתה מודל היופי הנשי, למרות שהיה לה גוף של ילדה, ובמקביל, אמהות בשכונה שלנו לעסו בורקס וירקו לשקית. זאת הייתה כנראה הדיאטה ההזויה ביותר בהיסטוריה. אה, לא, לא, לא! אני ממש לא שם. עזבתי את השכונה ואת הבורקסים שלי אני מקפידה לבלוע, אבל כן, מדי פעם אני מצטלמת. מול המראה. בדרך כלל בשעות הלילה, רק כדי לחוש. סתם בשביל לבדוק. נהנית מהטעות ומתפללת שבטעות, חלילה, אף אחד לא יגנוב לי את הטלפון. למרות שבינינו, מי בכלל יעלה על הקוד?! זה לא שכתבתי את שנת הלידה שלי כמו כולם... טוב, תזכירו לי להחליף קוד בהזדמנות.
לא, אני דווקא לא מפחדת שיפרסמו תמונות עירום שלי. אולי כי אני לא מתפשטת באור יום מול האנושות. בחיים לא. אפילו לא מול נועם. מסתכלת סביב בחרדה לפני כל מקלחת, מאחורי כל וילון בחדר הלבשה. הצנזורית הראשית אפילו התקינה מנעול באמבטיה. ואם כבר יצא שהורדתי בגדים ומישהו במקרה עבר שם בסביבה, תמיד דאגתי שזה יהיה בזווית מחמיאה.
אבל לפעמים גם אני עושה טעויות שלא ייעשו, כמו למשל כשקורה שאין שירותים ואני ממש חייבת, ומקווה שהעולם איכשהו יתעלם. לא תמיד זה מצליח. העולם רואה לי מאחורי גבי, אני יודעת. משהו איפשהו בטוח הופץ. וחוץ מזה, הרי כל אישה בטח מתישהו בחיים שלה הורידה בגדים ודפקה פוזה מטופשת לגמרי מול מצלמה. זו האמת. מי שמספרת לעצמה שלא אולי שכחה, כי זה היה מזמן. או שעדיין לא הגיעה לגיל שבו כל הבנות עושות את זה. טוב, אולי בעצם זו רק אני.
כבר גדלתי לא מעט מאז שנתי ה־16, אבל גם אני עדיין נופלת מדי פעם ב"קליק". זה קורה בדרך כלל מול המראה, עם פרצוף ברווזי כזה ומבט מצועף. לפעמים גם פתאום נלחץ לי הכפתור של המצלמה באייפון. למה זה טוב, הסלפי הזה? סתם. פשוט סתם. אולי בשביל לבדוק איך זה מרגיש להיות מישהי שאנחנו לא? כלומר, אישה לא לבושה, שאין לה בושה.
אז לא, אני לא מפחדת שיפיצו תמונות שלי, כי במה יש לי בכלל להתבייש? בזה שאחרים גנבים, סוטים או חלאות אדם? ואם כבר חשבון נפש — נראה לי שעליתי כיתה בכל הנוגע לדימוי גוף. כבר יותר מ־15 שנה שלא הרעבתי את עצמי, מה שאומר שאני יחסית בריאה.
ועדיין, רובנו, רוב חיינו, חיות בעולם הפנטזיות. שם יש הרבה יותר מ־50 גוונים של אפור. את מהלכת לך בקרים שלמים בהוויה של פאם פטאל, וכשמגיע הלילה נמרחת על הספה, באיפור מרוח, לראות שידור חוזר של תוכנית הבוקר בהנחיית לוסי אהריש, עם כרע עוף בגריל ותחתוני סבא. סתם דוגמה. אצלי זה כמובן חוטיני ומסכת אבוקדו.
קולטים שבעצם אף אחת לא מרוצה מהגוף שלה? אף אחת! אפילו לא ביונסה. אפילו בר רפאלי, שחודש אחרי שיצאה ממנה תינוקת נראית כמו תינוקת. ואני חותמת על זה בלי ששוחחנו. אבל כמובן גם בהקשר שלה שוב עולות הנזיפות של הנשים המודאגות.
"צוק־צוק־צוק", שוב נשמעים הצקצוקים, "איך היא יוצאת למסעדה שבועיים אחרי לידה? מה זזזזזה?" מה זזזזה? כי ככה זזזזה. וזזזה פאקינג לא עניינכם.
"איך היא מעזה לשדר מסר כזה לעולם. פותחת תצוגת אופנה חודש אחרי לידה". די! תפסיקו! צאו לה מהעגלול. וסליחה, איזה מסר? זאת העבודה שלה. כמו שאני שרתי חודש אחרי לידה, וחברה שלי חזרה למשרד שבועיים אחרי, עם התינוק בסלקל — זכותה של בר רפאלי לחזור לדגמן. זה גם לא אומר שמחר כולנו נצעד על מסלול ביציאה מחדר הלידה. כל מקרה לגופו, תרתי־משמע.
ועכשיו, אחרי ששמנו את הנושא הזה בצד, אפשר להיות לרגע פרונטליות? בקשר לתמונות עירום? אז יש לי כמה כאלה אצל מירי. היא החברה הכי טובה שלי. אנחנו מכירות המון שנים, וכבר הספקתי לשלוח לה הכל, כולל הכל, בכל מיני פוזיציות, גילים ומשקלים. תוכלו למצוא אצלה את הרפרטואר הבא שלי (לפי סדר אקראי): עירום־שלבי־היריון־שונים, עירום־חדר־לידה (פעמיים), עירום־ייייש־חזרתי־לכושר! עירום איך־החזייה־שקניתי־באלף־שקל־והיא־מכוערת־כי־אין־לי־חוש־סטייל? עירום־אני־מיניקה, עירום־קמתי־הרגע־אז־הבטן־שלי־ממש־שטוחה־אז־פרגני־לי־מיד.
שים לב, גנב אייפונים של זמרות שהן החברה הכי טובה שלי — עירום האמבטיה הוא המוצלח מכולם. עדיף שתפרסם אותו, אם כבר אתה בוחר ללכת לגיהינום. כי במים הכל נראה חלק וענוג, וחוק הכבידה עובד במהופך. מה שבדרך כלל נמשך כלפי מטה, צף לו על פני הסבון כקיאק עלי כנרת, אבל עשה טובה. תהיה בן אדם טוב ואל תגנוב. ואם כבר גנבת אל תפיץ. ואם כבר הוא יפיץ, בואו ננסה אנחנו להתגבר על יצר הרע שלנו ופשוט לא נציץ.
כן, זה טבעי. לכל אחת יש. ואין לנו כל כוונה להצטדק (למרות שהצטדקתי). ולא הרבה דברים מעצבנים אותי בעולם, אבל יודעי כל שפולטים משפטים כמו: "למה היא הצטלמה ככה מלכתחילה (כשהמילה מלכתחילה, כשלעצמה, מלכתחילה, מביאה לי את הסעיף)?" או "שלא תתפלא..." מוחקים לי את הנחמדות מהפרצוף הנחמד שלי.
אז אנשים, אל תפיצו. לא תמונות של נשים עירומות, ולא הטפות מוסר. כי מותר לנו, בעצם, כל מה שלא אסור. ומותר לכל אחת גם לחזור לעבודה מתי שנוח לה, גם אם היא דוגמנית. וכל אחת רשאית להצטלם בלי בגדים, למרות שאין דבר מטומטם יותר מלכתוב ב"7 ימים" שיש על האייפון של מירי תמונות. מזל שהקוד שלה בכלל לא קשור לשנת הלידה.
