טים ברטון: אני ביישן טכנולוגי, לא גולש ברשת

אלו שקראו את ספרו המצליח של רנסום ריגס "המעון של מיס פרגרין לילדים משונים", יטענו שאין אדם שיותר מתאים לאמץ אותו למסך הגדול מטים ברטון. הבמאי של "ביטלג'וס" ו"המספריים של אדוארד" מספר שהוא נמשך לסיפור בגלל שהוא נוגע באותם תחומים ונושאים בהם עוסק ברטון ברב סרטיו: אנשים או יצורים מוזרים שרוצים שיבינו אותם, ומעשיות שמשלבות אלמנטים קומיים וטרגיים.

בהרפתקה הנוכחית שב ברטון לשתף פעולה עם אווה גרין (אותה ביים ב"צללים אפלים") שמגלמת את מיס פרגרין, מנהלת בית הספר לילדים משונים, כאלה שנולדו עם תכונות קצת אחרות. אם אלו הם ילדים בלתי נראים, כאלה שקלים מאוויר, יכולים להפיח רוח חיים בחיות מתות או לגדל דבורים בתוך גופם. מיס פריגרין דואגת לשמור על הבטיחות והסודיות של אותם ילדים באמצעות לופ מיוחד בזמן. אולם כשהלופ נשבר, נער צעיר (אסא באטרפילד), חייב למצוא את הדרך להגן על הילדים המשונים מאלו שמחפשים אותם וממפלצות המכונות "החלולים" ותוך כדי כך אולי גם למצוא את התכונה המשונה שלו. עוד משתתפים בסרט שיעלה ביום חמישי הקרוב, סמואל אל. ג'קסון, ג'ודי דנץ', כריס או'דוד, אליסון ג'אני, טרנס סטאמפ ורופרט אוורט.

טים ברטון עם אסא באטרפילד ואווה גרין

על מנת לבנות את הנרטיב של הסיפור, אסף הסופר רנסום ריגס תמונות ישנות עליהן התבסס. "אהבתי את הגישה של רנסום ואת העובדה שהוא התבסס על תמונות ישנות", שיתף ברטון במצגת שערך בפני קבוצת עיתונאים בלונדון. "מאוד אהבתי את המסתורין שמסביב לתמונות, התחושה המעט קריפית שהן מעבירות, כמו גם את ההרגשה שאתה לא בדיוק יודע לאן הסיפור הולך. זה משהו שמגרה לך את הדמיון".

ברטון מגלה שהוא תמיד נמשך לשונה, לאחר, בגלל שבאיזושהי נקודה בחייו הוא הרגיש ככה. "בתור ילד הייתי די דומה למה שאני היום, רק בקטן. וזה אומר שתמיד הייתי קצת שונה וטיפה מוזר. גם אם אתה מתפתח ופתאום יש לך חברים, פופולריות, הצלחה, אתה לא יכול למחוק את הנקודה ההיא בחייך שהרגשת אחר וזה דבר שנשאר איתך תמיד. תמיד ארגיש הזדהות גדולה עם דמויות מהסוג הזה, כמו שאני מרגיש הזדהות אמיתית עם דמויותיהם של הילדים פה".

מתוך "המעון של מיס פרגרין לילדים משונים"

מבחינת רגשית, ברטון בן ה-58 מזדהה עם הסיפור וכך גם מבחינת החזון שלו והדרכים הטכנולוגיות לממשו על המסך הגדול. "אני ביישן טכנולוגי, אני לא אוהב להתקרב לאינטרנט", הוא מודה, "כל חיי תייגו אותי בתור ה'ילד המוזר', כך שאתה כל חיי ביליתי בלנסות להפוך לבן אדם. ואז הגעתי לנקודה הזאת, הצלחתי להיות 'בן אדם', רק כדי שבעקבות האמנות שלי יהפכו אותי שוב למשהו מוזר. אנשים מסתכלים על העבודה שלי ככה. ולכן אני מנסה להימנע מזה מאוד. אני לא קורא על עצמי, אני לא נכנס לזה. אני מנסה לחשוב על פרוייקטים בלי לחשוב על מה אנשים אומרים, או יגידו, בלי לחשוב על הסטודיו, על הכסף, אני מנסה לשמור על התחושה של למה אני רוצה לעשות את הפרויקט".

על הסט של "המעון של מיס פרגרין לילדים משונים"

סרטיו של ברטון נחשבו תמיד כגותיים ואפלים. יש שלעיתים אף יגידו אפלים מדי לקהל אליהם הוא פונה. לטענת הבמאי הוא לא הבנאדם המתאים להגיב על הטענה. "מתחילת הקריירה שלי, כל סרט שעשיתי אמרו שהוא אפל מדי. מה שעשיתי על חג המולד היה אפל מדי, אפילו אם זה נגע בדיוק באותם הנושאים ובאותם שירי החג ששרים כבר ילדים בני שלוש. אז מסתבר שכולם רואים את מה שעשיתי כאפל, חוץ ממני. כן, יש בזה קצת קריפיות אבל עבורי זה נורמלי לחלוטין".

ברטון מבהיר שהוא לא אוהב שמתייגים אותו ואת היצירה שלו, לדעתו זה יכול לחטוא לסיפור שהוא מנסה לספר, למסר שהוא מנסה להעביר. הוא גם לא מקבל את זה שמנסים להכניס את הילדים החדשים שלו תחת הגדרות. " ברור שהז'אנר של סרטי הסופר הירוז חי ובועט, כמו שכולם יודעים, אבל אני לא מסתכל על הילדים האלה כעל סופר הירוז, גם לא כעל אקס-מן כמו שרבים מנסים לעשות. תמיד הרגשתי שיש גרסה יותר אנושית של הדברים האלה. פחות כוחות על ויותר מוזרויות. מה שאלי דיבר זה הקטע של ה'אני', כל השאר משני בעיני. המשונות שלהם היא חלק מהם, זה כמו ילד שמשהק יותר מדי או מפליץ יותר מדי. זה כל כך אישי ואנושי. זה יותר נוגע במי שאני. זה פשוט קיים".