אביב גפן סופד לפרס: "אחרון אבירי השלום"

אז נשארנו עם מזרח תיכון ישן.

אנחנו מביטים לצדדים במסדרון המדיני, ואין איש הולך שם. אנחנו אפילו לא מנסים לראות אם יש או אם אין פתרון או אופק. האופק היחיד שלנו זו האלימות וההתבהמות שיורדת כמו שקיעה עצובה על החזון שלך, בעיניך הנעצמות והכבדות.

מה חשבת לעצמך, שמעון? שיהיה פה פעם טוב? אנחנו כבר לא יודעים לחשוב ככה. יותר מדי מנהיגים וממשלות העלימו לנו מהלקסיקון מילים חיוביות. “תהליך השלום״ נשמע היום יותר קללה מאשר קו מדיני. זה נשמע כמו משהו נאיבי, ישן, מנותק והזוי.

"מה חשבת לעצמך, שמעון? שיהיה פה פעם טוב?"(צילום: אורן אגמון)

כן, שמעון, הם ניצחו. אין כבר למה לחכות, פשוט לומדים לחיות עם המציאות הזו. גם למנהיגים החדשים יש חזון למזרח תיכון חדש ובוער, ששומר את הלהבות גבוהות ואותם בכיסאות המרופדים שלהם.

תסתכל מסביבך, דון קישוט עייף. הטחנות התחלפו בכיפות ברזל, השפה העברית שכה אהבת מטפטפת לשוקת מזוהמת וחלודה של גיבובי מילים ודאחקות. ככה

אנחנו אוהבים שמדברים אלינו: משפטים קצרים, ועדיף להכניס בתדירות גבוהה את השורש פ.ח.ד, כי זה משאיר אותנו ערניים.

או שאתה נכשלת, שמעון, או שאנחנו פשוט התרגלנו לדרך חיים משוגעת כזו, התחלנו להתאהב בהישרדות היומיומית כשלא יודעים איך ייראה המחר. זה משאיר בנו מתח, שמעון, ובעיקר פחדים. ותסמוך על המנהיגים החדשים שיהפכו במהרה את הפחדים שלנו למושכות שלהם וידהרו לאיזה אופק שחור.

אנחנו נישאר פה עם “לך תסמוך” ו”ראית מה קרה כשניסינו” ו״תהיה מציאותי״, ועוד מילים שמשאירות את המזרח התיכון הישן הזה. אל תהיה תמים, שמעון. השלום לא כלכלי. כבר בדקת כמה עסקאות נשק נסגרו מאז מבצע צוק איתן?

אתה היית אחרון אבירי השלום. לא פעם דיברו על גילך המתקדם, כי לא נעים לראות אדם בוגר ושפוי מדבר דברי טעם שעלולים להכניס רעיונות מטורפים לראש הצעיר שלנו. כי לך תדע, שמעון. הם עוד יתחילו להאמין שיהיה פה טוב, ואם יהיה פה טוב משמע שהכיסאות בירושלים יתנדנדו, והמנהיגים החדשים אוהבים את הכיסאות שלהם יציבים, ושהמזרח התיכון הישן ימשיך לרעוד.

ותעשה לי טובה, שמעון. אם במקרה תיתקל ביצחק רבין, שם למעלה, תגיד לו שהסלוגן שלו עובד מעולה כשהוא הפוך: “לא לשלום, כן לאלימות”.

הטור התפרסם ב"ידיעות אחרונות".