"כחולים": כשקוראים ליחסי ציבור "דוקו-אקשן"
השוטרים הפשוטים, שרק מנסים לעשות את עבודתם על הצד הטוב ביותר, מוצגים כעילגים, תוקפניים ותאבי כוח, אבל הצופים עוד איכשהו היו יכולים להתחבר אליהם, אם התוכנית לא היה רוויה במניפולציות (בולטות לעין) בניסיון להאדיר את המשטרה
אז מה היה לנו עד כה? היו "גיבורים", היו "מתמחים", עכשיו יש לנו "כחולים", שעלתה אתמול (ה', 21:00, ערוץ 2), ועוקבת אחרי שוטרים במחוז תל אביב. הסדרה הבאה שתשלים את הקוורטט היא כנראה "ערים?", שתתעד את הציבור האמיץ שנשאר לו הכוח להכיל עוד מניפסט הירואי על סופר-הירוז שחיים בתוכנו.
האמת היא שההשוואה לא לגמרי הוגנת - במקום שבו כשלה "גיבורים" באה "המתמחים" והראתה איך עושים את זה נכון. אבל עכשיו מגיעה "כחולים" ומחזירה אותנו שוב לתחילת המשחק, בלי לעבור ב"דרך צלחה" ובלי לקבל מאתיים לירות.
הטלוויזיה עובדת בשדה טלפתי. אותה סדרה בגלימות שונות עולה שוב ושוב, עד שהפורמט נלעס עד דק וממאיס את עצמו. עכשיו זה קורה עם הדוקו-אקשן הזה, שסוגר לזכייניות יפה את הפינה של הסדרות התיעודיות מול הרשות השניה. אבל אם "המתמחים" הצליחה לייצר תמונה מורכבת ורגישה מחייהם של מתמחים ברפואה, ל"כחולים" יש אג'נדה אחת בלבד: לגרום לשוטרים להיראות טוב, ורק טוב, כדי לשפר את יחסי הציבור שלהם.
היא עושה את זה עם כל הכלים הכבדים: לכל השוטרים יש סיפור אישי מרגש על אבא או אמא, כולם מצטלמים עם ילדים כאילו הם במסע בחירות, והם כמובן עושים עבודת קודש באיתור סכנות ובשמירה על הסדר הציבורי. אלא שכל האמצעים האלה מרגישים כמו פיל בחנות חרסינה. איפה? איפה לא.
כוכבי הדוקו אקשן "כחולים"(צילום: פיני סילוק)
מישהו במשטרה לוקה מאוד בתפיסת המציאות שלו אם הוא חשב ש"כחולים" מציגה את השוטרים בצורה חיובית. רובם עוברים את העדשה כעילגים, תוקפניים, תאבי כוח (השוטר 'דיוויד עמיאל השולט' אשכרה מצדיק את השם הרע שיצא לשוטרים, והוא עוד גאה בזה), ובעיקר פדגוגיים עד זרא (השוטרת מבטיחה לבעל הקיוסק ש"אלוהים יעשה לך טוב אם תפסיק עם זה", ושוב ושוב מקוננת על נערים שחייהם נהרסו. שוטר מנפיק לילד רחוב איזו חכמת חיים בשנקל שאמורה להחזיר אותו לדרך הישר). בגדול זה מרגיש כמו פרק של "כלבוטק" עם עריכה וצילום שמנסים להציל את החומרים. 80 אחוז מהפרק הראשון, אגב, הוקדש לסמים ובמיוחד ל"נייס גיא" (כאמור, שורש כל הרע בעולם), מה שגורם לי לתהות לגבי שיתוף פעולה עם הרשות למלחמה בסמים.
ברור שהכחולים לא אשמים בדבר. אני מאמינה שהם מנסים לעשות את התפקיד שלהם על הצד הטוב ביותר. כמו שהחדשות יודעות לספר, הבעיות ממוקמות הרבה יותר גבוה בהיררכיה של הגוף המשטרתי. אבל להטליא את המציאות הזאת במעין אגדה זהובה זאת טעות, בפשטות משום שרוב הצופים מסוגל לזהות את המניפולציה. "יום עבודה שלי כאילו לקוח מהסרט ההוליוודי הכי משוגע, מלא אקשן, הכי דרמטי", אומרת מאיה, בלשית במרחב יפתח, יפו. אולי אם במקום זה "כחולים" היתה יכולה לקחת אותנו לחיים האמיתיים של שוטרים, גם למקומות בהם הם מרוטים, מונוטוניים או מתסכלים, במקום להאדיר אותם למשהו גדול מהחיים, היינו יכולים להיות קצת יותר אמפתיים.
"כחולים"
צילום: פיני סילוק
מומלצים
