פרס נטמן, אובמה נפרד בעברית: "תודה רבה, חבר יקר"
הנשיא התשיעי של מדינת ישראל הובא למנוחות בחלקת גדולי האומה בהר הרצל. נשיא ארה"ב ספד: "פרס לא הספיק לחזות בחזון השלום שלו מתממש". קלינטון: "זכרו את חיוכו המאיר". נתניהו: "שמעון יקירי, אני בוכה עליך היום, אהבתי אותך". ריבלין: "גם סליחה צריך לבקש ממך". בתו של פרס: "אבא היה מאוהב בעם ישראל"
נשיא המדינה וראש הממשלה לשעבר שמעון פרס הובא הבוקר (יום ו') למנוחת עולמים בחלקת גדולי האומה בהר הרצל שבירושלים בהשתתפות כ-5,000 בני אדם, בהם בכירי המדינה ומנהיגים מרחבי העולם. ynet העביר את האירוע בשידור חי.
נשיא ארצות הברית ברק אובמה ספד לפרס ואמר בפתח דבריו: "אין כבוד גדול יותר בשבילי מאשר לעמוד כאן, בירושלים, ולהיפרד מחברי שמעון פרס. הוא הראה לנו שצדק ותקווה מצויים בלבו של הרעיון הציוני". אובמה הוסיף כי "פרס לא הספיק לחזות בחזון השלום שלו מתממש".
אובמה הוסיף וסיפר על שיחותיו עם פרס: "'העם היהודי לא נולד לשלוט על עם אחר', הוא היה אומר. הוא הבין שהרעיון הציוני יהיה הכי מוגן כשלפלסטינים תהיה מדינה משלהם". הנשיא האמריקני הוסיף: "היו מבקרים משמאל שטענו שפרס לא קיבל את כשלי האומה שלו, ואולי יותר מבקרים מימין שטענו שסירב לראות את הרוע האמיתי בעולם וקראו לו נאיבי. הוא התעלם מהמבקרים". בסיום דבריו פנה אובמה לארונו של פרס, ואמר בעברית: "תודה רבה חבר יקר".
אובמה אמר עוד בהספדו כי "אני הנשיא האמריקני העשירי מאז קנדי שנועד עם שמעון. הייתי הנשיא האחרון שנשבה בקסמו. הוא תמיד היה מספר על הנאום האחרון שלו, על הפרויקט הבא שלו ועל התוכניות לעתיד. בדרכים רבות הוא הזכיר לי ענקים אחרים של המאה ה-20 שנפלה בחלקי הזכות לפגוש. מנלסון מנדלה ועד המלכה אליזבת.
"הוא היה מהאנשים שמדברים מתוך עומק וידע, לא עסק בסקרים ובטרנדים. יש לנו יכולת לשאוף לעולם טוב יותר. יש לנו יכולת לעשות את הדבר הנכון. סיפורו של פרס הוא סיפור של אדם שמעולם לא איבד תקווה. שמעון פרס מעולם לא היה ציני. זו האמונה, האופטימיות הזו. האמונה שלפיה גם כשכל הראיות מוכיחות אחרת, מחר יהיה טוב יותר. כל זה גורם לנו לא רק לכבד את שמעון פרס אלא גם לאהוב אותו, את האחרון בדור המייסדים שאיננו כעת. שמעון השיג דברים בחייו, אבל הבין שיחיה בסוף בהווה ולא בעבר".
אובמה המשיך: "עכשיו המשימה נמצאת בידיו של הדור הבא. אנו חשים את כובד המשקל והאחריות ששמעון נשא כל כך בקלות אבל לוקחים ממנו דוגמה. יש לבחור בחיים. שמעון, אתה בחרת בחיים. אז בואו נבחר בחיים עבור שמעון כפי שהוא בחר ונהפוך את עבודתו לעבודתנו".
קודם לכן ספד לו הנשיא האמריקני לשעבר, ביל קלינטון, שאמר: "יותר מ-70 שנה הוא שירת את הציבור והיה לי הכבוד לחלוק יותר מ-25 שנים מהתקופה הזו. קודם בניסיונות השלום בין ישראל לפלסטינים ואז סתם כחברים. תמיד נדהמתי מיכולתו הבלתי נגמרת לנצל את ההזדמנויות שכל יום חדש מציע. פרס היה אדם שאפשר להקשיב לו ולצחוק איתו. הייתה לו יכולת להימלט מאפשרויות קשות ביותר לעבר אפשרויות חדשות. אני חש כבוד גדול שהמשפחה ביקשה ממני לספר כמה הוא היה חשוב למישהו שאינו אזרח המדינה הזאת. קיבלתי ממנו השראה גדולה, הוא נגע בלבם של רבים".
קלינטון סיפר כי "הנואמים הקודמים הזכירו לי שוב את הקליפ שראיתי אתמול בטלוויזיה, ובו שמעון מרואיין על ידי צ'רלי רוז. הוא נשאל 'מה אתה רוצה שתהיה המורשת שלך'. פרס אמר: 'אני יותר מודאג מהעתיד'. בכל פעם שאנו מגיעים למבוי סתום, כשהטוב שאנו רוצים לעשות עומד בפני קיר, אני מבקש שנזכור את החיוך המאיר של שמעון פרס", סיים קלינטון את דבריו.
הנשיא ריבלין היה ראשון המספידים של פרס, וביקש להתנצל: "שמעון, גם סליחה צריך לבקש ממך. מותר היה לחלוק עליך, למתנגדים הייתה החובה להביע דעתם, אבל היו שנים שבהן נחצו קווים אדומים בין יריבות אידאולוגית לאמירות ומעשים שמקומם לא יכירם".
"אני מדבר אליך היום בפעם האחרונה שמעון", המשיך ריבלין. "'כנשיא אל נשיא', כפי שנהגת לומר בכל פעם שהתקשרת לחזק ולתת עצה טובה. אני מדבר ועיניי מחפשות אותך, אחינו האהוב, אחינו הבכור, ואתה אינך. אתה נאסף אל אבותיך היום באדמה שאהבת כל כך, אך לא נאספים חלומותיך, לא נטמנת אמונתך. היית איש אחד שנשא אומה שלמה על כנפי הדמיון, על כנפי החזון".
"אתה היית לא רק איש החזון, אלא גם איש המעש. זכיתי לצפות בך בהשתאות, כשותף לבנייתה של מדינת ישראל, מהמסד עד לטפחות. עבור שנינו, מדינת ישראל לעולם לא תהיה מובנת מאליה. אבל הרבה בזכותך שמעון, עבור בנינו ובנותינו, עבור ידידינו, וכן גם עבור יריבינו, מדינת ישראל היא עובדה שאין עליה עוררין".
ריבלין המשיך: "הצלחת להזיז את העקשנים שבמדינאים ולהמיס את לבבות הקשוחים שבמתנגדינו. חתרת, עד לנשימתך האחרונה, לפסגת החלום הציוני, מדינה ריבונית עצמאית המקיימת שלום מלא עם שכנינו. אבל, ידעת גם ששלום אמת ניתן להשגה רק ממקום של עוצמה והקפדת לאבטח את הדרך לפסגה. מעטים החיים בינינו המבינים, ורבות עוד ייכתב, כמה הרים עקרת מקום המדינה ועד היום כדי להבטיח את ביטחוננו ועליונותנו הצבאית. מה עמוקה הייתה האמונה שלך בשילוב הקדוש שבין מנהיגות מוסרית לעליונות צבאית, בכך שישראל חייבת להיות חכמה, אך גם צודקת, נאמנה בכל עת לערכיה, כמדינה יהודית ודמוקרטית, דמוקרטית ויהודית".
"שמעון יקירי, היית היחיד בתולדות מדינת ישראל שכיהן בשלושת התפקידים הבכירים בממשלת ישראל, שר החוץ, שר הביטחון ושר האוצר. אתה היחיד שכיהן כראש ממשלה וכנשיא. לא אפריז אם אומר שיותר משהתברכת אתה להיות נשיאה של אומה אדירה זאת, התברכה אומה זאת שאתה היית נשיאה. בכל אלה היית לנו לראש אבל יותר מכל, אדוני וידידי, היית לנו ללב, לב שאהב את העם, הארץ והמדינה. לב שאהב את אנשיה, לב שדאג להם, לב רחב, לב גדול. האמונה העיקשת שלך באדם, באנשים הטובים, בניצחון הקדמה על הבערות, בניצחון התקווה על הפחד, הייתה מעיין הנעורים הנצחי שלך ובזכותה, היית מעיין הנעורים הנצחי של כולנו. האיש שחשבנו שגם הזמן לא יעצור".
ריבלין סיכם בדבריו: "זהו יום עצוב שמעון. מסע החלומות שלך שהחל בווישניבה שבפולין, מגיע לסיומו בירושלים בירתנו, גם היא, חלום שהפך למציאות. מותך הוא אובדן אישי ולאומי אדיר כפי שהוא חותָם של עידן, תום עידן הנפילים, שסיפור חייהם הוא סיפור דברי ימיה של התנועה הציונית ומדינת ישראל. זו התחושה העמוקה שלנו היום. תחושה שתם פרק בחייה של אומה, תם פרק בחיינו. הפרידה שלנו ממך, היא גם פרידה שלנו מעצמנו. כשאנו רואים את מנהיגי העולם, ידידינו מקרוב ומרחוק, אשר הגיעו לכאן לחלוק לך כבוד אחרון, אנו מבינים שלא רק כאן אלא בעולם כולו יתגעגעו אליך. ואנחנו, כולנו, כבר מתגעגעים".
נתניהו: "הפכנו מיריבים לידידים קרובים"
אחרי ריבלין עלה נתניהו לספוד ופתח בדברי תודה למנהיגים שהגיעו מהעולם: "באתם מקרוב ומרחוק לירושלים בירת ישראל לחלוק כבוד לשמעון פרס, אחד מהאבות המייסדים של מדינתנו. אחד המנהיגים הדגולים שקמנו לעמנו. מנהיג, בעל שיעור קומה בעולמנו. שמעון פרס המופלא. אין זה סוד ששמעון ואני היינו יריבים פוליטיים, אבל במהלך השנים נעשינו ידידים, אפילו ידידים קרובים. עשית כל שביכולתך להשיג שלום".
נתניהו סיפר בהספדו על אחד המפגשים עם פרס בבית הנשיא: "שאלתי אותו: 'תאמר לי שמעון, ממרום שנותיך את מי הערצת ממנהיגי ישראל', ולפני שהוא הספיק לענות לי אמרתי לו, 'הראשון ברור לי: הרי מצקת מים על ידיו של בן גוריון', ואכן שמעון בצעירותו ראה את בן גוריון מכונן עצמאותנו מעמיס על שכמו את מסע העצמאות לבניינה ולגורלה של ישראל. באותה שיחה הוא דיבר גם על רבין, על בגין, על אחרים. הוא הפתיע אותי וציין אדם נוסף, את משה דיין, שמעון דיבר על אומץ לבו בקרב ועל המקוריות שלו".
נתניהו סיפר על המפגש הראשון שלו עם פרס לפני 40 שנה בהלוויה בהר הרצל של אחיו יוני נתניהו שנפל במבצע אנטבה. "הוא נשא הספד מרטיט לב שלא אשכח כל חיי", אמר נתניהו. "במזרח התיכון הסוער שבו רק החזקים שורדים, השלום לא יושג אלא מתוך הבטחה מתמדת של עוצמתנו, אבל התכלית היא לא העוצמה, הכוח הוא אמצעי, התכלית היא קיום ודו קיום, קדמה שגשוג ושלום, לנו לעמי האזור ולשכנינו הפלסטינים".
לסיכום אמר ראש הממשלה: "שמעון יקירי, אני בוכה עליך היום, אהבתי אותך. כולנו אוהבים אותך. היה שלום שמעון. אדם יקר, מנהיג דגול". לאחר מכן עלה לספוד יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין: "הגיל לא שיחק אצלך שום תפקיד, לעגת לו, התלת בו, התמקדת במה שעוד אפשר לקדם ולשפר, ואצלך תמיד היה מה להספיק".
הסופר עמוס עוז: "השלום הכרחי ובלתי נמנע"
סופד נוסף היה הסופר עמוס עוז, חברו של שמעון פרס: "אתם יודעים ממתי שמעון חבר קרוב שלי? מאז שגיליתי פתאום את הסוד הכי כמוס, הכי אינטימי שלו, לפני ארבעים שנה. עמדנו בכניסה לחדר האוכל בקיבוץ ורבנו על עתיד המדינה, עתיד השטחים. השיחה נמשכה ואט אט גיליתי את הסוד, סוד כמוס יותר מדימונה, יותר מהגישושים להסכמי אוסלו. גיליתי את תמימותו, תמימות של בעל חלומות בלתי נלאה. תמימות שאיננה ההיפך מחוכמה או מתחכום, תמימות שהיא האדמה הטובה שעליה ניצב התחכום ושממנה צומחים המעשים הגדולים".
"בגלל חלומותיו הגדולים היו שקראו לו בעל החלומות", המשיך עוז. "שמעון לא היה פוליטיקאי ממולח, בגלל תמימותו הצליחו לפעמים להפיל אותו בפח, אבל הוא היה מדינאי, אדם שמבטו פונה אל הדורות הבאים. יש אומרים שהשלום אינו אפשרי אבל הוא לא רק אפשרי הוא הכרחי ובלתי נמנע פשוט משום שאנחנו לא הולכים לשום מקום. אין לנו לאן ללכת מכאן וגם הפלסטינים לא הולכים לשום מקום, גם להם אין לאן ללכת. היכן הם המנהיגים אמיצי הלב שיקומו ויגשימו אותה, היכן ממשיכיו של שמעון פרס".
בתו של פרס: "היה מאוהב באמא ובעם ישראל"
הראשונה ממשפחתו של פרס לספוד הייתה בתו צביה ולדן: "אני נפרדת היום משני אנשים: מפרס שמעון, שימון או כבודו, כלומר כבוד הנשיא, וממי שאמא קראה לו בוז'יק. ואני אבא, סבא וסבא רבא. אני זוכרת אותו בשנה האחרונה בערבי שבת בביתנו, כשהוא הראשון לקום לקידוש, מפענח את מילות השירים דרך העדשות העבות של משקפיו. לא מדלג על אף מילה. שר במלוא הגרון".
ולדן המשיכה וסיפרה על החוויות שלה עמו: "הייתי עדה לגבר צעיר שהפעיל את כישוריו היצירתיים כדי להאכיל אותנו. שחתך סנדוויצ'ים למשולשים ולמעוינים. אבא הפליא בהמצאותיו. שכל האמצעים היו כשרים בעיניו לפתוח לילד את הפה, לפתות אותו לאכול ולגדול. כשנישאתי ובחרתי להיקרא ולדן, לקח לאבא כמעט שנה לעכל את הרעיון. כל פעם כשנכנסתי הביתה הוא היה מודיע בקול: 'סוניה, תראי, גברת ולדן הגיעה'. מרוצה מעצמו כמו נער".
"ארוך וקצר נמדדו אצלו על ציר של אלפיים שנות היסטוריה, כשבחן את מצב האומה, אך באלפיות השנייה כשחיכה להדפסה של טקסט, עוד בטרם נפלט העמוד המודפס, כבר היה ערוך לתיקון הבא".
על הקשר בין אביה לאמה סוניה ז"ל סיפרה: "הוא היה איש מאוהב. אבא העריך את התכונה שלה להיות פנויה בכל עת להקשיב, לתמוך ולעזור. הוא היה מאוהב בעם ישראל, אוהב ימים לראות טוב ומאוהב בעתיד לבוא".
הבן יוני פרס בהספדו: "קצרה היריעה לתאר פועלו למען עם ישראל העם היהודי וכלל ישראל. נולדתי וגדלתי לתוך מציאות שונה מזו של היום. הייתה לנו מדינה קטנה צעירה ובמצב של מצוקה מתמדת. עקב כך החליט אבא להקדיש את חייו למען המדינה ותושביה. למרות מכשולים, קשיים רבים בדרך, המשיך להתעקש ולהתמיד בדרכו הציבורית ולהגיע להישגים כבירים. אבא הגדיר את עצמו כביישן על אף שהיה תמיד תחת אור הזרקורים. כנראה שירשתי ממנו תכונה זו. היה בינינו קשר עמוק ומיוחד, שלא תמיד התבטא במילים. הוא אהב מאוד את המשפחה ולא פחות את חברי המשפחה החדשים. הוא היה רגיש מאוד ואכפתי. בשנים האחרונות הייתה לו עדנה ותמיכה חוצת גבולות בארץ ובעולם. כל כך שמחתי לראותו מתמוגג מגלי האהבה אשר גרמו לו להגיע לשיא פריחתו".
הבן חמי פרס החל בדברי תודה למנהיגים שהגיעו: "אנחנו מאמינים שאילו היה יכול, אבא היה מנצל את ההזדמנות הזו כדי להזכיר לכולנו שתפקיד של מנהיגים היום הוא לשרת את עמם", ספד הבן.
הבן המשיך: "קיימת את הבטחת לסבך האהוב עת נפרדת מעליו כנער בתחנת חייך הראשונה בדרכך לארץ ישראל. לא שכחת להיות יהודי ואני מבטיח שגם אני לא אשכח. אהבתכם הייתה המתנה הראשונה והגדולה שהענקתם לי, לרעייתי גילה ולשלושת ילדינו. את אהבתי לשניכם אני נושא מיומי הראשון ובלבם של אשתי וילדיי לעד. גילית עניין רב בלימודיו של גיא שדומה לך כל כך במראהו ובטוב לבו. לא פעם שקעתם בעניין, בתחומי עניין משותפים רק לכם, פניך קרנו מאושר כשהבטת ביעל בתנו הצעירה שאותה כינית ילי".
"לא חסכת מכוחותיך הרבים ומעולם לא כלו, ידעת למצות כל רגע בחייך עד תום. נזכור אותך כמי שגדולתו נבעה מלהט לשרת עניין גדול ולא מתשוקת שלטון. מאחוריך מורשת עצומה, עמוקה, רחבת היקף, לא אשכח את שלמדתי ממך לאורך חיי, ככל שבגרתי התקרבתי אליך יותר וככל שקרבתי אליך יותר נוכחתי בגדולתך, אדם ענק בדורו. יותר מכל אבא, ציווית לנו את המחר. עוד בחייך הספקתי לומר לך שאני אוהב אותך כפי שאשתי היקרה אמרה לי לעשות. אך לא שיערתי עד כמה עזה אהבתי אליך".
שורת האח"מים שהגיעה להלוויה מכל רחבי העולם כוללת 90 משלחות מ-70 מדינות, 11 ראשי ממשלה, 20 שרי חוץ, מלך אחד ודוכס אחד. הראשון להגיע היה נשיא ארה"ב לשעבר ביל קלינטון, שנחת אתמול בבוקר בנמל התעופה בן גוריון. קלינטון הגיע לארץ במטוסו הפרטי של איש העסקים חיים סבן. בראש המשלחת האמריקנית הרשמית עמד נשיא ארה"ב אובמה, שהגיע לארץ עם מזכיר המדינה ג'ון קרי והיועצת לביטחון לאומי סוזן רייס. בנוסף הגיעו, בין היתר, מלך ספרד פליפה השישי, נשיא צרפת פרנסואה הולנד, ראש ממשלת קנדה ג'סטין טרודו ושר החוץ הבריטי בוריס ג'ונסון.
לפני הלוויה ובמהלכה כביש 1 נחסם לתנועה לשני הכיוונים, כמו צירים נוספים רבים בבירה. הכביש ושאר הצירים נפתח לתנועה בצהריים. כמו כן, מרכז הטראומה בהדסה נמצא בכוננות עבור הנשיא אובמה והמשלחת האמריקנית. פרופ' אבי ריבקינד וצוות שלם נמצאים במקום עד לעזיבת המשלחת את הארץ.
לפנייה לכתב/ת 
