אישה תבעה: חצי מהדירה שבעלי איבד לנושים

במסגרת הליך כינוס נכסים נאלץ גבר למכור את הדירה המשותפת, שהייתה רשומה על שמו בלבד. אבל ביהמ"ש קבע: אשתו זכאית למחצית משווי הנכס

עו"ד שושנה כהן-שפיראפורסם: 05.10.16 , 18:53

בית המשפט המחוזי בחיפה קבע לאחרונה שאישה תקבל שווי מחצית מהדירה המשותפת לה ולבעלה לשעבר, שנמכרה לנושים שלו במסגרת הליך כינוס נכסים שניהל בשל חובות שצבר. בכך קיבלו השופטים את הערעור שהגישה על החלטת בית משפט השלום, שדחה אותה משום שלא הייתה רשומה מבעלי הנכס.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

בני הזוג נישאו ב-1979 ונולדו להם שלושה ילדים. במהלך חייהם המשותפים הם רכשו דירה בחיפה שנרשמה על שם הבעל בלבד. לצורך הרכישה הוא לקח ב-1997 הלוואת משכנתה והאישה חתמה עליה כערבה. ב-2008 לקחו בני הזוג יחד הלוואת משכנתה נוספת שכיסתה את ההלוואה הראשונה. אבל בשנים האחרונות נקלע הבעל לקשיים כלכליים, נפתח נגדו הליך של כינוס נכסים בהוצאה לפועל, ולפני כשנתיים הדירה נמכרה.

תביעה

קרב גירושים: ויתר על הרכוש כי פחד מאשתו

עו"ד נורית פיש

רב חתם על תצהיר שמעניק לאשתו את דירתם. בית הדין קבע שהמסמך לא כשר: הגבר חתם כי אשתו איימה לפרסם בקהילה את העובדה שבגד בה

קרב גירושים: ויתר על הרכוש כי פחד מאשתו

האישה, שבינתיים נפרדה מבעלה, הגישה תביעה בבית משפט השלום בחיפה נגד הנושים. היא טענה שהיא זכאית למחצית מתמורת המכירה, אולם נדחתה לאחר שנקבע כי היא לא הוכיחה בעלות בדירה מכוח חוק יחסי ממון או הלכת השיתוף. בערעור שהגישה למחוזי היא הדגישה שבמהלך השנים דאג בעלה לפרנסה והיא טיפחה את הבית והילדים, והייתה משוכנעת שהדירה היא של שניהם מבלי לייחס חשיבות לרישום.

הנושים טענו מנגד שב-2006 הציע להם הבעל לקנות את הדירה והם הסכימו ושילמו לו מקדמה. הם הוסיפו כי הסכימו גם לחתום כערבים על הלוואה השנייה של הזוג ובשנים האחרונות הם משלמים את ההחזרים החודשיים לבנק במקומם.

לגופו של עניין טענו הנושים שלפי הוראות חוק יחסי ממון, מכיוון שהדירה נרשמה על שם הבעל - כל עוד הצדדים נשואים היא שייכת לו בלבד. הם הוסיפו כי האישה גם לא הוכיחה שיתוף בדירה מכוח חזקת השיתוף ובכל מקרה, יש לראות בה שותפה לחובות הבעל.

שיתוף מכוח הדין הכללי

אבל השופטים יגאל גריל, סארי ג'יוסי ועפרה ורבנר קיבלו את טענת האישה שלפיה היא ובעלה רכשו יחד את הדירה במאמץ משותף. הם הבהירו כי אמנם בני הזוג עדיין נשואים, ולכן לפי חוק יחסי ממון יש הפרדה מוחלטת בין הנכסים הרשומים על שם כל אחד מהם, אך ניתן להכיר בשיתוף בדירה גם מכוח הדין הכללי.

בשל חתימתה של המערערת על מסמכי שתי ההלוואות, פעם כערבה ופעם כלווה, סברו השופטים שיש כדי להוכיח "דבר מה נוסף" המעיד על כוונת שיתוף בדירה, מעבר לחיי הנישואים המשותפים. זאת במיוחד כשמדובר בדירה ששימשה את הזוג למגורים במשך שנים ארוכות.

השופטים הדגישו שחתימה משותפת על הלוואת משכנתה משמשת אינדיקציה חזקה לכוונת שיתוף, והנושים יכלו לדעת שהדירה שייכת גם לאישה לפני שעשו עסקאות עם הבעל דרך עיון במסמכי ההלוואות.

בנסיבות אלה התקבל הערעור ונקבע כי האישה זכאית לקבל מחצית מכספי תמורת מכירת הדירה. עם זאת, התיק הוחזר לבית משפט השלום על מנת שייבחן את טענת הנושים ששילמו לבנק חלק מהחזרי המשכנתה של הזוג ויקבע איזה מבין הסכומים יש לזקוף לחובת המערערת.