מגרש הרוסים. כשפוטין החליט לעזור לאסד
שנה עברה מאז שהחלה רוסיה במעורבות ישירה במלחמת האזרחים בסוריה. האם היא השיגה את מטרותיה, ומה נשתנה לגבי ישראל בגבול? פרשנות
שנה חלפה מתחילת המעורבות הישירה של רוסיה במלחמת האזרחים בסוריה. מספר הקורבנות בקרב האזרחים רק עלה מאז כניסת הרוסים לזירה וגל הפליטים לא פסק לרגע. לסיכום השנה הראשונה, האם השיגה רוסיה את מטרותיה? מה נשתנה לגבי ישראל בגבול הסורי? לפי פרסומים רשמיים נמצאים ברוסיה 4,000 חיילים. מ-30 בספטמבר 2015 ועד היום נהרגו רק 20. האם ניתן להאמין לנתונים אלה?
הצלת המשטר
בקיץ 2015 נראה היה כי סוריה עומדת בפני מהפך. אף שבשטח קיימים מאות פלגים ומיליציות, ניתן לומר כי מלחמת האזרחים חילקה את סוריה לשלושה מחנות: צבא משטרו של הנשיא בשאר אסד הנתמך על-ידי חיזבאללה וכוחות איראניים, המורדים "המתונים" במרכזה ומערבה של סוריה ו"המדינה האיסלאמית" (דאעש) בצפון-מזרחה של המדינה. אחרי ארבע שנים של לוחמה והיעדר הכרעה בין שלושת המחנות, החלה להסתמן קריסה של מחנה אסד. הרוסים התערבו על מנת להציל את המשטר היחיד במזרח התיכון המאפשר לצבא הרוסי לעגון ולפעול בחופי הים התיכון. על אינטרס אסטרטגי מעין זה לא יכול היה הנשיא הרוסי ולדימיר פוטין לוותר.
בספטמבר 2015 באה הישועה למשטר הסורי, והרוסים שעד עתה הסתפקו באספקת נשק להישרדות המשטר, החלו לשלוח כוחות ומטוסים לחופי טרטוס ולבסיס חמיימים ליד לטקיה. ההישג הראשון של הרוסים היה מהיר וודאי - תוך חודשים ספורים הם הצילו את המשטר הסורי מקריסה ועצרו את ההתקדמות של המורדים. הצבא הסורי עבר ממגננה למתקפה. אולם עד מהרה התמוגגה האופוריה במחנה של אסד והתעוררו בעיות צבאיות ודיפלומטיות.
מטרות שונות
המורדים הפתיעו את הרוסים, גילו התנגדות קשה ואף הצליחו לרשום הישגים במקומות שבהם הרוסים לא הפציצו. הם פיתחו דרכי הישרדות, כגון חפירת מנהרות ושריפת צמיגים כדי שהעשן יקשה על המטוסים. עד היום נותר מחוז אידליב כולו תחת שליטת שלוחת אל-קאעידה לשעבר בסוריה ג'בהת א-שאם ("חזית ניצחון סוריה"), שהחליפה את שמה מג'בהת א-נוסרה ("חזית הסיוע"), אף שהופצץ ללא הפסקה. ההתקדמות האיטית של הצבא הסורי וחיזבאללה שכנעה את הרוסים כי עליהם לשלב את הלוחמה עם משא ומתן מדיני.
המאמץ הרוסי לשאת ולתת עם ארצות הברית ועם תומכי המורדים ובראשם סעודיה הכעיס את האיראנים באותה מידה כמו התיאום המוקדם של רוסיה עם ישראל. בחודשים הראשונים למעורבות הרוסית התעוררו מחלוקות בין בעלות הברית. רוסיה מעוניינת בעיקר להגן על האינטרסים הצבאיים שלה בצפון-מערב המדינה הערבית, ואילו המשטר ואיראן רוצים לכבוש מחדש את כל סוריה. ניגוד האינטרסים התגלה במלוא חריפותו בכל פעם שרוסיה השיגה הפסקת אש והצבא הסורי הפר אותה.
נראה כי אסד והאיראנים לא הבינו או לא השלימו עם הטקטיקה המתוחכמת של הרוסים - השגת הפסקת אש עם מורדים "מתונים", על מנת לרכז את הלוחמה נגד ג'בהת א-שאם ודאעש. אסד מעולם לא הסכים להפרדה בין מורדים מתונים לבין מורדים קיצוניים ותמיד טען כי אין בסוריה מרד או מהפכה, אלא קונספירציה של סעודיה ובעלות בריתה להפוך את סוריה למדינה איסלאמית סונית.
אמנם ההתקדמות של הצבא הסורי איטית, אך היא עקבית וכמעט ואין הישגים למורדים. לפי פרסומים של התקשורת הרוסית, המטוסים הרוסיים אפשרו לצבא הסורי לכבוש מחדש יותר מ-200 כפרים והתרחבה טבעת השליטה בערים המרכזיות דמשק, חמאת, חומס וחלב. מאות מורדים נהרגו ובהם מנהיגים בכירים, בראשם מנהיג "צבא האיסלאם" זהראן עלוש. בראשית 2016 חלה הידרדרות משמעותית במצבם של המורדים ה"מתונים". הם נתונים במצור כמעט בכל מקום ומופצצים ללא הרף. מצב זה בולט במזרח חלב, שהיא בירת המורדים והעיר השנייה בחשיבותה בסוריה.
הרוסים מקווים בחודשים הקרובים להשיג הכרעה בעיר חלב, דבר שישבור את רוח הלחימה של האופוזיציה ויחסל סופית את המרד בסוריה. רק בשלב הבא מתכננים הרוסים להתפנות למלחמה נגד דאעש. עם זאת, במלחמה נגד דאעש כבר רשמו הרוסים הישגים כאשר דלדלו את שליטתו בצפון סוריה באמצעות הפצצות ובראש ובראשונה בכיבוש העיר הקדומה תדמור, ללא הרס עתיקותיה. הרוסים ארגנו קונצרט באותו האתר בתדמור שבו נהג דאעש להוציא להורג אנשים על מנת להעביר מסר שהרוסים מייצגים את התרבות הנלחמת נגד הברבריות.
רשת אל-מיאדין מסכמת שנה
רשת אל-מיאדין הלבנונית, הידועה בתמיכתה במשטר הסורי, פרסמה סדרה של מאמרי דעה עם חלוף שנה להתערבות הרוסית:
ד"ר קאסם עז א-דין, בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, מודה: "ההתערבות הרוסית לא הובילה את סוריה לחוף מבטחים, לא הפסיקה את המלחמה, ולא חיסלה את הטרור כפי שהתחייבה רוסיה כששלחה את מטוסיה, אך היא מנעה את נפילתה של סוריה לידי חמושים ואת התמוטטות מוסדות המדינה כפי שאירע בלוב". הוא מוסיף: "ההתערבות גרמה לבינאום הסכסוך בסוריה ויצרה איזון בין ארה"ב התומכת במורדים לבין רוסיה והמשטר הסורי, דבר שישפיע על השגת פתרון מאוזן בעתיד".
מנהל משרד אל-מיאדין בוושינגטון, מונזר סלימאן, סבור כי ארה"ב עשתה טעות כשחשבה שרוסיה תהיה נוחה לפשרות בנושא הסורי בשל המשבר באוקראינה. לדעתו ארה"ב כשלה כשאפשרה לרוסיה להיות צד לגיטימי מכריע במשא ומתן על עתידה של סוריה. מונזר כותב כי נקודת ההסכמה בין ארה"ב לרוסיה היא בנושא המלחמה נגד דאעש והמחלוקת העיקרית היא סביב המשך כהונתו של הנשיא אסד.
העיתונאי הלבנוני מוחמד סיף א-דין כותב כי הרוסים מנעו בהתערבותם את השתלטות הטרוריסטים על סוריה, מה שהיה הופך את המדינה לבסיס טרור עולמי. מסוריה היו הטרוריסטים מגיעים לקווקז ואף לרוסיה עצמה. פוטין העריך כי 3,000 איסלאמיסטים בסוריה מגיעים ממדינות ברית המועצות לשעבר. לטענתו, כל הפרשנים טעו כשחזו כי סוריה תהיה אפגניסטן השנייה, שרוסיה לא תעמוד כלכלית במבצע בשל מצבה, שהיא תהפוך לצד לא לגיטימי בזירה הבינלאומית או שהטרור האיסלאמי יכה כנקמה בלב רוסיה. לדעת סיף א-דין, רוסיה נכשלה אך ורק בתחום אחד, בניסיון להפוך את הכורדים לבעלי בריתה וכי אלה העדיפו את החסות האמריקנית, מה שיביא אותם בעתיד להתנגשות עם המשטר הסורי.
סלאם אל-עביד, מנהל משרד אל-מיאדין במוסקבה, טוען כי ההתערבות הרוסית החזירה את המצב העולמי לדו-קוטביות והוכיחה כי ארה"ב אינה עוד השוטר העולמי היחיד. לטענתו, רוסיה תישאר בסוריה ולא תעזוב עד להשגת הכרעה בשטח, צבאית או מדינית.
המעורבות הרוסית טובה או רעה לישראל?
הצד הטוב של ההתערבות הרוסית הוא שיש לישראל פרטנר. בעל הבית בסוריה כעת הוא פוטין ולא אסד או אייתוללה עלי חמינאי, מנהיגה הרוחני של איראן. עם הנשיא פוטין ישראל יכולה לתאם את פעולותיה בסוריה. נראה כי איראן גם השהתה את ניסיונותיה ליצור כוח של חיזבאללה בגבול הגולן בשל המאבק העיקש של צה"ל בתשתית זו ובזכות מאמצים דיפלומטיים של ישראל בשיחות עם רוסיה. צדדיה השליליים של ההתערבות הרוסית הם חיזוק ביטחונו של ציר ה"מוקאומה" (ההתנגדות), ועלייה ברמת החימוש של הצבא הסורי, שזכה באחרונה גם לחיזוק של טילי S-300. שדרוג
הטילים הסוריים יקשה על חיל האוויר הישראלי לפעול נגד מטרות בסוריה בעתיד. בנוסף, לישראל יהיה קשה לפקח על מעבר של נשק רוסי לחיזבאללה או למשטר הסורי ולפעול נגד העברה כזו בתנאים הנוכחיים.
הרוסים אינם הצד הטוב בסכסוך בסוריה, הם תומכים במשטר רצחני הרבה יותר מדאעש, האחראי להרס המדינה הסורית, להגירת מיליונים מאזרחיה ולהרג מאות אלפים. אולם האלטרנטיבה של ניצחון האופוזיציה שכמעט כולה מורכבת מארגוני ג'יהאד סלפים סוניים אולי גרועה הרבה יותר לישראל ולסוריה עצמה. למרבה הצער, בסוריה נכשל "האביב הערבי" ב-2011 ודמוקרטיה היא חלום חולף. צעירי המהפכה התגייסו מזמן לארגוני הג'יהאד ואליהם זורם כל הכסף של סעודיה וקטאר. בשטח ישנן שתי אופציות, זו שהייתה מתגשמת לולא ההתערבות הרוסית - חלוקתה של סוריה ל"מדינה האיסלאמית" של דאעש במזרח ואמירות איסלאמית של המורדים הסלפים במערב, או האופציה שמקדמת רוסיה - דיקטטורה של משטר אסד בסוריה. מה גרוע יותר?
ד"ר ירון פרידמן, פרשן ynet לענייני העולם הערבי, הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, מרצה על האיסלאם במחלקה ללימודים הומניסטיים בטכניון ובמכללת הגליל ומורה לערבית בטכניון ובחוג להיסטוריה של המזרח התיכון בחיפה. ספרו "העלווים - היסטוריה, דת וזהות" יצא לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן בשנת 2010
לפנייה לכתב/ת 
