האם ויתרה על המזונות - הבת תתבע במקומה

אישה חתמה עם אבי בתה על הסכם שבמסגרתו ויתרה על תשלום חודשי ממנו. אבל בתום הליך משפטי ארוך קבע העליון: ההסכם לא מחייב את הבת

עו"ד יעל כהןפורסם: 20.10.16 , 16:51

בית המשפט העליון קבע לאחרונה כי נערה בת 14 זכאית לתבוע מזונות מאביה, אף שאמה חתמה מולו על הסכם שלפיו היא מוותרת עליהם. הרכב בראשות השופט אליקים רובינשטיין קבע כי ההסכם לא מחייב את הבת.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

הבת נולדה ב-2002 לגבר ואישה לא נשואים. בתחילה סירב האב, תושב אנגליה, הכיר בילדה ולא היה בקשר עמה מאז לידתה. ב-2005 קיבל בית המשפט למשפחה תביעת מזונות שהגישה האם, אך האב לא שילם את הסכומים שבהם חויב. שמונה שנים לאחר מכן נחתם בין הצדדים הסכם שלפיו הגבר יעבור בדיקה גנטית, ואם יוכר כאבי הילדה – הוא ייפגש עמה ארבע פעמים בשנה. בתמורה הסכימה האם לוותר על חוב המזונות שנצבר ולא להגיש נגדו תביעת מזונות עתידית.

תביעה

הצהרת שאתה יהודי? שלם מזונות כמו יהודי

עו"ד הילה גורן

אזרח ונצואלה שעבר גיור ועלה לארץ דרש להפחית את המזונות שלו בטענה שאין להחיל עליו את הדין היהודי. השופטים נזפו בו: טיעון חסר תום לב

הצהרת שאתה יהודי? שלם מזונות כמו יהודי

הבדיקה נערכה ואישרה את האבהות, אך למרות זאת עמד הגבר בסירובו לפגוש את הילדה. ב-2015 הגישה האם בשם הילדה תביעת מזונות חדשה לבית המשפט לענייני משפחה. התביעה התקבלה והאב חויב לשלם 2,800 שקל לחודש. ערעור שהגיש האב למחוזי התקבל, אך האם לא ויתרה והגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.

לטענתה, הסכם הוויתור על המזונות בינה לבין האב לא מחייב את הילדה, שכן קודם לחתימתו לא נערך דיון ממשי ונפרד בצרכיה. היא הוסיפה כי מטרת ההסכם הייתה ביסוס הקשר שבין האב לילדה, ומשהוא מסרב לפגוש אותה, היא יצאה "קירחת מכאן ומכאן".

האב השיב כי מנגד כי ההסכם "שקל את טובת הילדה מכל היבט אפשרי", ולכן צדק המחוזי כשקבע שהוא מחייב. הוא הוסיף כי האם פעלה בחוסר תום לב כשהגישה את תביעת המזונות לאחר חתימת ההסכם.

"מפח נפש גדול"

השופט אליקים רובינשטיין כתב בראשית דבריו כי הפרשה כולה מעלה "תחושת חוסר צדק" המחייבת התערבות בגלגול שלישי. הוא הבהיר שעל פי הפסיקה, הסכם בין הורים לגבי מזונות ילדם לא יחייב את הקטין כשלא התקיים דיון נפרד ומהותי בעניינו או כשההסכם מקפח אותו באופן משמעותי וזועק.

לדבריו, ההסכם במקרה זה מיוחד משום שהאם ויתרה על מזונות הילדה מתוך רצון עז לייצר קשר בינה לבין אביה. אילו היה האב עומד בהסכם - לא הייתה לילדה זכות תביעה עצמאית. עם זאת, נקבע, מכיוון שהאב הפר את ההסכם ולא נפגש עם הילדה, מדובר בשינוי נסיבות מהותי המצדיק בחינה מחודשת של מזונותיה ולכן יש לקבל את הערעור.

השופטים מני מזוז וניל הנדל הצטרפו להחלטה, אך מנימוקים שונים. לדבריהם, כשההורים הסכימו על ביטול המזונות, לא נבחנו צורכי הקטינה ויכולותיהם הכלכליות של ההורים. במצב זה, זכויותיה קופחו לחלוטין ולכן ההסכם לא מחייב אותה ולא חוסם את תביעתה העצמאית מול האב. השופטים הדגישו כי הילדה בסופו של דבר נותרה ללא קשר עם אביה וללא מזונות אלא רק עם "מפח נפש גדול".

בסופו של דבר הערעור התקבל: פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה הושב על כנו ונקבע כי לילדה זכות תביעה עצמאית למזונות כלפי אביה. לחובת האב נפסקו הוצאות של 25 אלף שקל.