"החיים חלקי 7": אגדה לבורגנים בוהמיינים

וילו צ'אנס, בת 12, גאונה חריגה, חובבת גינון, מחלות עור, וכפולות של 7, מתייתמת במפתיע משני הוריה המאמצים ומוצאת לה משפחה חדשה. בזמן שהיא מצילה את עצמה היא משפרת ללא הכר את חייהם של כל מי שגורלם נגע בגורלה, ביניהם יועץ חינוכי מיוזע חסר עמוד שדרה, מוסר והיגיינה, ונהג מונית אומלל שיזכה בלוטו, יתחיל ללמוד, יסיר שומה חשודה, וימצא אהבה בזכות היכרותו עם הילדה.

'החיים חלקי 7' מוגדר במולדתו כ־YA Book, כלומר ספר ל"מבוגרים צעירים". כאן בישראל הוא יוצא לאור בסדרת 'מהעולם האמיתי: סיפור על החיים שלנו'. בידיעה שאין מדובר בסדרה המוקדשת לסיפורים "שהיו באמת", תוהה הקורא המבוגר על השם: הלוא הספרות כולה היא על "החיים שלנו". הסיבה למיתוג ולבידול הזה נובעת ככל הנראה מהצורך להגדיר ז'אנר שאינו פנטזיה. פנטזיה ומד"ב־לייט הפכו מז'אנר מדף מצומצם לנתח המכריע של ספרות הנוער, וכעת יש צורך למתג בנפרד את מה שפעם היה רוב רובה של הספרות. בכל מקרה, 'החיים חלקי 7' מוגדר כרומן לנוער, אך הוא רק מתחזה לכזה.

הנה רשימה חלקית של נושאים ש'החיים חלקי 7', רב־מכר של ה'ניו־יורק טיימס' - לא להתרגש, יש די הרבה כאלה - עוסק בהם: חריגות, מרחב ציבורי, פערים כלכליים, ערבות חברתית, אקטיביזם, עקרות, אימוץ ומשפחות אומנה, זהויות גזעיות, אוכל תעשייתי, אדריכלות, מצב הנוער, מערכת החינוך, התקווה שמביאים מבנים משפחתיים חדשים, קיימות ואחריות סביבתית, ניו אייג', סרטן והחשיבות שבבדיקת נקודות חן, חתולים, הטענה שאמונה במזל אינה סותרת את השכל, ומעל לכל - הרעיון ששיפור אישי הוא אפשרי.

שיפור אישי יכול להיות מושג בעזרת כושר גופני, שינוי תזונה, עזרה לאחר, סידור וניקוי הבית, יציאה ללימודים, שינוי קריירה בגיל מאוחר, עבודה פיזית כמו גינון בכלל וגינון קהילתי בפרט וטיפול בבעלי חיים. זה נראה כאילו הופעל כאן אלגוריתם שזיהה את כל הפרעות הנפש שעשויות לנבוע משמאלנות, יפי־נפש, נטייה לאקולוגיה, אינטליגנציה גבוהה יחסית וקריאה מרובה מדי בעיתון 'הארץ' והציע להן - כשינוי מרענן בגזרת ספרי העזר - פתרון בפרוזה. זה לא ספר נוער. ילדים בגיל זה אינם ספוגים בערכים שמציף הספר, ולמרות שהגיבורה בת 12, היא אינה דמות שנבראה כדי שיזדהו איתה.

הדמויות שבראה גולדברג סלואן מעולות, הכתיבה קולחת ומצחיקה והקיטש שבסיפור הוא מהסוג המתעתע: הטרגדיה האיומה שבבסיסו ושאר הרגעים הקשים מותירים את העין יבשה, אך הקורא מוצא עצמו מתייפח דווקא כששמח, כשעוד חסד נברא בתוך האגדה - ממש כמו אמה המנוחה של וילו: "אמא שלי בוכה כשהיא מאושרת. כשהיא עצובה היא שותקת". הרומן כתוב במשפטים קצרים, לפעמים ממש בטור, ומגרעתו העיקרית היא דמיון רב בין קולו של המספר לקולה של וילו עצמה, כך שהצורך בחלוקה ביניהם לא לגמרי נהיר.

קוראים שהתאכזבו מהספר התלוננו בעיקר על חוסר האמינות שבגאונות של הגיבורה. אך הציפייה שהגיבורה תהיה גאון טיפוסי, אחת מהאספרגרים הרבים שגודשים את להיטי הספרות בשנים האחרונות - היא שגויה. וילו לא אמורה להיות אמיתית, היא דמות סימבולית של קדושה נוצרית קלאסית. מחפשי הריאליזם ושוחרי "העולם האמיתי" ימצאו את הפטאליזם המגוחך שבספר (למשל: רגע הזכייה בכסף של נהג המונית, או העובדה שלפני התאונה הקטלנית האם מתבשרת שהיא חולה בסרטן; כלומר ייתכן שהרכב הפוגע בכלל גאל אותה מייסוריה) חותר תחת הריאליזם שבו. הופעתם של "ניסים" כאלו בעלילה מוכיחה שאין מדובר בסתם ספר עזר ושיפור אישי, אלא בספר קודש מסוג חדש: אגדה יפה ומרוממת לבובוז (בורגנים בוהמיינים), המציגה עולם צפון־קליפורני שוחר חברה, סביבה ושיפור אישי. אכן, זו תפיסה שקל ללעוג לה - אך האנשים שחיים לפיה הם מהחבר'ה הטובים: אלו שמחפשים במרחב האורבני את פינות החסד, את החמלה, את הרווחים הירוקים בין גושי האספלט.

"החיים חלקי 7", מאת הולי גולדברג סלואן. מאנגלית: יעל אכמון. הוצאת כנרת זמורה ביתן. 315 עמ'.

הביקורת פורסמה במוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות"