שתף קטע נבחר

לצד ההצלחה: אורי להבי ממשיך להתגעגע לאמו

בנה של המעצבת דניאלה להבי ז"ל, ומנכ"ל העסק המשפחתי לאופנה, מצא את ייעודו. בשיחת מנהלים הוא מספר כיצד הבין שיש לו אינטואיציה עסקית נכונה, כשהוביל למחזור שנתי של עשרות מיליונים. אך לצד ההצלחה, הוא משתף על האובדן: "בכל יום קשה לי בלעדיה. היא איננה, וזה מוזר"

"מאז שאמי נפטרה, אני מרגיש חשוף", אומר אורי (Ori) להבי. "כשאמי הייתה בחיים, היא עמדה בפרונט ואני הצללית שמאחור. אבל אנשים צריכים דמות מאחורי העסק. לכן לאחר פטירתה, התקדמתי אני לפרונט במקומה".

 

כתבות נוספות במדור שיחת מנהלים :

לקום ב-3 לפנות בוקר לחשבון נפש. שיטתה של כוהנת הקוסמטיקה

מנכ"ל ישרוטל: "בעוד עשור התיירות בישראל תהיה שונה לגמרי"

מנכ"לית תגבור: "אני מחפשת בעובדים שחקני נשמה"

 

גיל: 34

מגורים: תל אביב

מצב משפחתי: רווק, חי עם בן זוג

השכלה: תואר שני במינהל עסקים מאוניברסיטת תל אביב

תפקיד: מנכ"ל ומנהל הפן העיצובי של רשת אביזרי האופנה דניאלה להבי

מחזור שנתי: 30 מיליון שקל בישראל ועוד 20 מיליון שקל בחו"ל

מספר חנויות: 13 חנויות בישראל ומעל 200 נקודות מכירה בעולם.

מספר עובדים: 80 עובדים קבועים ועוד עשרות עובדים בחנויות המכירה

 

סדר יום

08.00: מגיע למשרד בתל אביב או מתחיל את היום בפגישה בחוץ. במשרד עובר בין העובדים ומחליף כמה מילים עם כל עובד. במהלך היום נמצא כמה שעות בסטודיו לעיצוב, עובר על דוגמאות, מוצרים חדשים ובחירת חומרים.

בשעות הערב מתחיל את ההתקשרות מול השואורום בארה"ב והלקוחות העיקריים שם. מקבל עדכון על המכירות, התייחסות לקולקציות ותכנון לעונות הבאות.

לאחר העבודה משתדל להספיק אימון ספורט, שעה של ניקוי ראש הכרחי.

מגיע הביתה לאחר מכן: מבשל, מבלה זמן עם בן הזוג, פוגש חברים.

 

יש ימים בשבוע המוקדשים לפגישות מחוץ למשרד ויש ימים מוקדשים לעבודת קריאטיב עם עצמי ועם צוות המעצבים. אחת לשבוע מבקר באחת החנויות, פוגש לקוחות, מדבר עם צוותי המכירה בחנויות.

 

"יש הרבה רגעים שאני מרגיש את הבדידות"

אמך, המעצבת דניאלה להבי, הקימה את העסק בשנת 1991 לפני כ-25 שנה, אך היא נפטרה ממחלת הסרטן לפני כשנה וחצי, כשהיא בת 59 בלבד. מה עושים עם הגעגועים?

"אין יום ודקה שאני לא מתגעגע, אבל לומדים לחיות עם זה. אנחנו בדיוק יוצאים מתקופת החגים - תקופה קשה. החגים הראשונים לאחר מותה היו נוראים. בכל יום קשה לי בלעדיה ומרגיש בחסרונה. אני מרבה בנסיעות לחו"ל, בעבר, אמא הייתה הראשונה אליה התקשרתי עם הנחיתה בארץ. הייתי מחכה למזוודה ומיד מתקשר אליה. מאז שהיא נפטרה אני מוצא את עצמי עומד ב-arrival ורוצה להתקשר אליה. היא איננה, וזה מוזר וקשה.

 

אורי להבי ואימו דניאלה ז"ל (צילום: איתמר רותם) (צילום: איתמר רותם)
אורי להבי ואימו דניאלה ז"ל(צילום: איתמר רותם)

"הייתי תמים. רק שבוע לפני מותה הבנתי שאני עומד לאבד אותה. לפחות אני רגוע בכך שאמא ראתה וידעה שנכנסתי לעסק ויש לה דור המשך. זה שיחרר אותה מעומס ולחץ. כשהייתה בריאה, היא בקושי לקחה ימי חופש. רק לאחר שנסעה לחודש לטרק בנפאל הוצת אצלה גל של יצירתיות. אני חולם עליה לא אחת וזוכר את החלומות".

 

יש לך בן זוג, אתה מנכ"ל של עסק מתפתח ומצליח, יש לך משפחה וחברים. כמה זה מחפה על הבדידות?

"יש לי בן זוג נפלא, משפחה וחברים, ועדיין בתוך זה אני לא פעם מרגיש את הבדידות. רציונאליות כולנו בודדים, גם מי שמוקף בהרבה אנשים או נשוי באושר עם ילדים - בסוף, הוא נמצא לבד. יש דברים בבפנים של אדם, שאף אחד מלבדך לא נמצא בהם. אובדן מייצר תחושה של בדידות. יש משהו בלאבד אימא, שמייצר תחושת חלל גדול מאוד. לאבד את הפרטנר שלך לעסק מייצר בדידות.

 

"פעם ברבעון מגיעים אלי העובדים הביתה. אני מבשל להם, אנחנו רואים ביחד סרט, משוחחים על דברים שלא בהכרח קשורים לעבודה. הם מכירים את בן הזוג שלי. יש לי צוות עובדים נאמן וטוב, אבל בסוף האחריות לחתום על המשכורות היא שלי לבד. עם זאת, בדידות היא גם בית ספר. לפעמים, כשאתה לבד, מגיעות אליך מחשבות ותובנות, נופלים לך הרבה אסימונים. כל הנסיעות והטיסות אני נמצא לבד וחוזר עם מחברות של רעיונות. פתאם יש ספייס ללכת ברחוב לבד, לחשוב ולראות".

 

דניאלה להבי ז"ל (צילום: יקי הלפרין) (צילום: יקי הלפרין)
דניאלה להבי ז"ל(צילום: יקי הלפרין)

 

איך הגעת למנכ"ל את החברה?

"הצטרפתי לחברה כמנהל תפעול בגיל 22. התחייבתי לשנתיים עבודה לבקשת אמי. אך לאחר כמה חודשים כבר עברתי לנהל את המכירות והשיווק, ומשם רוב פעילות החברה הייתה תחת אחריותי. ב-2009 מוניתי למנכ"ל".

 

מתי הבנת שאתה במסלול להצלחה?

"די בהתחלת העבודה. התחלתי לבצע שינויים בעסק וראיתי שהדברים עובדים טוב יותר. ראיתי שכל מקום בו טיפלתי ושיניתי - הביא תוצאות טובות. כך הבנתי די מהר שיש לי אינטואיציה עסקית ומסחרית נכונה. עם השנים צברתי ניסיון וידע מקצועי, וההחלטות נעשו יותר רציונאליות ופחות אינטואיטיביות. היום אני משלב בין הרציונאל לאינטואיציה".

 

אורי להבי וכלבו (צילום עצמי) (צילום עצמי)
אורי להבי וכלבו(צילום עצמי)

 

מה ההישג הכי גדול שלך?

"הפריצה לחו"ל והובלת העסק להצלחה בשוק האמריקני".

 

ספר על כישלון שלך בדרך, משהו שאתה מתחרט עליו

"בתקופות מסויימות, ניהול עסק דומה לניהול קרב - ולעיתים נדרשים שינויים ארגוניים. כישלון מבחינתי הוא כאשר לא הצלחנו לגייס עובדים או ספקים, או כאלו שלא ממשיכים איתנו בגלל שהם התקשו עם השינויים".

 

מי המודל לחיקוי / מנטור שלך?

"אמא שלי. בהקמת העסק היא הייתה חלוצה בתחום הנעליים והתיקים בארץ. היא הייתה המודל שלי, החברה והשראה הכי גדולה שלי. אמא שלי מלווה את המחשבות שלי בכל יום ובכל דקה".

אורי להבי ועובדיה החברה בצילומי הקולקציה (צילום: שי יחזקאל) (צילום: שי יחזקאל)
אורי להבי ועובדיה החברה בצילומי הקולקציה(צילום: שי יחזקאל)
 

 

מה אתה מחפש בעובד שמגיע אליך לראיון?

"לפני הכל חייבת להיות כימיה אישית בינינו. אני תמיד שואל את עצמי האם הייתי יכול לשבת עם האדם הזה לקפה חברי של שעה או לצאת איתו למסעדה. בהיעדר כימיה כזאת, יהיה קשה לעבוד יחד. לאחר מכן אחפש מקצועיות, תשומת לב לפרטים הקטנים, יכולת הקשבה, למידה וסקרנות".

 

מה אסור ומה צריך להגיד לך בראיון עבודה?

"אין אסור ומותר בראיון עבודה. אדם צריך להיות הוא עצמו, אמיתי. כל מה שתנסה להיות, גם אם לא יעלו את זה בראיון - יבינו ברגע שתתחיל לעבוד. אם יש חוסר התאמה הוא יצוף בדרך כזו או אחרת. אני מחפש ומעריך כנות בשלב הראיון, ומי שיודע להגיד בכנות במה הוא לא טוב, יקבל אצלי ניקוד גבוה יותר ממי שלא יכול למצוא את הדברים שהוא פחות טוב בהם".

 

מתוך קטלוג החברה (צילום: איל נבו) (צילום: איל נבו)
מתוך קטלוג החברה(צילום: איל נבו)

 

מה יכולה להיות עילה לפיטורים של עובד?

"חוסר אמינות או זלזול בלקוחות שלנו".

 

איך אתה מפטר עובד?

"בדרך כלל לאחר כמה שיחות משותפות של תיאום ציפיות, התייעצויות עם מנהל המחלקה של אותו עובד, מחשבות הוא יכול להתאים למחלקה אחרת או אם יקבל הכשרה נאותה. אם אחרי כל זה מתברר שהעובד אינו מתאים, ניפרד בהבנה הדדית".

 

מה תדאג שהעובדים שלך ידעו עליך?

"את האני מאמין, הציפיות שלי וערכי החברה אני משתדל להגדיר בצורה כמה שיותר ברורה. חשוב לי שעובדים חדשים יכירו את המורשת ואת הסיפור של אמי. שירגישו אותה גם אם לא זכו להכיר אותה".

 

מה לעולם לא תרצה שהעובדים ידעו עליך?

"העובדים יודעים עליי הכל. אנחנו משוחחים בכל יום ומארח אותם כאמור בביתי. זה מחבר, מגבש ונותן לי ולהם פלטפורמה להכיר מזוית אחרת. זה כמו בריינסטורמינג - מקום בו אתה יוצא מהמקום הרגיל ומפעיל את הראש ופתאם יוצאים דברים אחרים.

 

לכאורה, יכול להיווצר דיסוננס, אבל אותו דיסוננס קיים גם במשרד. יכולה להיות פגישה שאדפוק על השולחן ואז נצא למרפסת ונאכל צהריים ביחד. העובדים יודעים, הקריזות שלי הן על בסיס מקצועי".

 

בעולם מקביל, מה היית רוצה להיות?

"אדריכל. אדריכלות תמיד הייתה מין ג'וק שלי. אני מביע את החשק הזה בכל דבר שאני עושה. גם תיק ונעליים זה סוג של ארכיטקטורה, וגם בבית הפרטי שלי. אבל השלמתי עם העובדה שבגלגול הנוכחי זה כבר לא יקרה. אין פה ויתור, אלא השלמה. לפעמים אני רואה את המועמדים הצעירים לאוסקר, או לא מזמן הייתי בתערוכה במטרופוליטן וראיתי עבודות של ציירת הולנדית שנולדה ב-89'. שאלתי את עצמי מה עושה כזאת בחורה צעירה במוזיאון? בכל פעם אתה מגיע לשלב בחיים בו אתה משלים עם העובדה שדברים מסוימים כבר לא יקרו".

החנות המחודשת בבזל (צילום: דניאל שריף) (צילום: דניאל שריף)
החנות המחודשת בבזל(צילום: דניאל שריף)
 

 

ממה אתה פוחד?

עסק זה המון חרדות. אתה מפרנס המון אנשים ולוקח על עצמך מחויבויות. אתה לא מתעורר עם פחד, כי פחד זה דבר משתק ואם הייתי קם איתו, לא הייתי יכול לזוז. אבל תמיד מקנן חשש שמשהו לא בסדר. אז מתעוררים עם הצורך לקרוא לעובד ולבדוק שהכל בסדר. בכלל אני חושב שבכל מנהל חייב להיות אלמנט של חרדתיות, כי חרדתיות במידה טובה גורמת לך לסגור פינות, לעשות פולו-אפ, לראות שדברים קורים ולשפר. ככה גם לא להיכנס לשאננות. במישור האישי אני קצת היפוכונדר. גם כל מה שקשור לתזונה ולספורט מכניס אותי לסטרס, או כשאני יוצא מהשיגרה שלי.

 

איך אתה מעלה מוטיבציה של עובדים בכלל ובימים קשים בפרט?

"יש לנו ישיבות צוות, פגישות וסדנאות. אני כל הזמן דואג לעדכן מה קורה כדי שהעובדים יראו את התמונה המלאה, גם במחלקות האחרות. כדי שידעו שאנחנו רוצים לשמוע את דעתם. בכל בוקר אני מתעדכן בשלומם של העובדים עד אחרון הגזרנים. העסק היה הרבה יותר קטן כשאמא שלי ניהלה אותו, אבל תמיד היה אכפת לה מהעובדים".

  

אורי להבי ועובדי החברה בצילומי הקולקציה (צילום: דודי חסון) (צילום: דודי חסון)
אורי להבי ועובדי החברה בצילומי הקולקציה(צילום: דודי חסון)

 

מה המשמעות של כסף עבורך?

אמצעי. אף פעם לא מטרה. זה משהו שכל אחד צריך להזכיר לעצמו כל הזמן. כסף זה משהו שהוא "בדרך ל". ולא משהו של "כדי ש".

 

עד כמה אתה מתנתק מהעבודה כשאתה מגיע הביתה, ועד כמה אתה מאפשר לעבודה לארגן לך את החיים?

"אי אפשר להתנתק. אני מסוגל להתנתק מהטלפון, אבל לא מהמחשבה. העבודה מארגנת את החיים ומכתיבה את סדר היום. נדב, בן זוגי, מבין את זה לטוב ולרע. הוא מבין שזה חלק מאד בסיסי ממי שאני. כמו שתשאלי צייר ותראי שאי אפשר להפריד בין העבודות שלו לבין מי שהוא. העבודה שלי היא הדרך שלי להביע את עצמי. אם אתה נהנה ממה שאתה עושה ובכל יום יוצר ומנווט מחדש בהתאם למה שמספק אותך - למה להתנתק מזה?".

 

אורי להבי (צילום: רן אליהו) (צילום: רן אליהו)
אורי להבי(צילום: רן אליהו)

 

מה אתה חושב על הכלכלה הישראלית?

"הכלכלה הישראלית מדהימה ביחס למצב המדיני כאן. עם זאת, היא עדיין קטנה מאד ומרוכזת בתל אביב. אם היו מגיעים לכאן יותר תיירים, ויכולים להיות הרבה יותר תיירים, הכלכלה והמסחר היו פורחים. בעזרת תחבורה ציבורית מתאימה לצפיפות האוכלוסיה ולמדינה, שהיא בגודל של עיר, השגשוג היה מגיע לפריפריה ובסופו של דבר היה מחזק גם את המרכז".

 

תפתיע אותנו במשהו אישי שלא יודעים עליך

"כבר 3 שנים שאני הולך עם תיק שעשיתי לעצמי, הכי בסיסי שאפשר. בתור הנציג של העסק אני רוצה להחליף אותו וכבר עשיתי לעצמי חמישה תיקים אחרים, אבל אני לא מסוגל. התיק הזה היה איתי בכל העולם, וכמה שהוא יותר סמרטוט, אני אוהב אותו יותר וחוזר אליו בכל פעם מחדש. אולי כי תיק זה כמו בית בקטן. כמו שבית מכיל אותך, גם התיק מכיל אותך".

 

חמישה טיפים למנכ"ל מתחיל

תכיר את העסק על בוריו מא' עד ת'.

תכיר כל עובד, וכדאי שתדע לעשות את כל מה שהעובדים עושים. לא כדי לשלוט, אלא כדי שאם יבואו להתייעץ איתך, תדע מה להשיב ואיך לסייע.

אל תיקח את העבודה כעול. תאהב את מה שאתה עושה ותתחבר לזה. תבין שהעבודה היא חלק אינטגרלי מהחיים שלך.

שמור על איזון בין העבודה לחיים שמחוץ לעבודה.

להקשיב כל הזמן. להיות עם חושים מחודדים ולדעת מה קורה מסביב. לדעת להרגיש את העובדים, הלקוחות והמתחרים.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים