שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    מחייכים כלפי חוץ, שונאים מבפנים
    תופעת הפוליטיקלי קורקט ניצבת במקום גבוה מאוד בחברה האמריקאית, אלא שנראה כי בפעם הראשונה מעזים מיליוני אמריקאים שמאסו בתרבות המזויפת הזו לומר, "עד כאן!". ויש גם מי שממנף את זה ואולי יהפוך לנשיא על גב "המרד" הזה. הרב לייטמן על תרבות הפוליטיקלי קורקט

    בשיתוף קבלה לעם

     

    באילו מהביטויים הבאים אתם משתמשים בשיחה עם אנשים? אדם מבוגר, זקן או אזרח ותיק? מלאה או שמנה? בעלי צרכים מיוחדים, אנשים עם מוגבלויות או נכים? שחור, כהה עור או אפרו-אמריקאי?

     

    "פוליטיקלי קורקט", או בעברית "תקינות פוליטית", היא גישה שמטרתה למנוע שימוש בביטויים שמבטאים אפליה, גזענות או חשש לפגיעה רגשית על רקע של דת, נטייה מינית, לאום, מגדר ועוד. תומכי הגישה יאמרו שגם אם ייקח זמן לשנות את הגישה ולדבר בשפה חדשה, בינתיים מודעות הציבור עולה, עוולות חברתיות מיתקנות בהדרגה, ורק טוב יֵצא אם נחשוב פעמיים לפני שאנחנו פולטים דבר מה. המתנגדים יטענו שמדובר בצביעות, בעיוות המציאות ובסתירה של עקרונות חופש הביטוי.

     

    ההיסטוריה של מכבסת המילים

    בעבר לא היתה כלל בעיה של תקינות פוליטית. ההיררכיה האנושית היתה ברורה, וכל איש הכיר את מעמדו החברתי וקיבל שם תואר שנגזר עליו ממנו או ממשלח ידו. אציל, אדון, אריסטוקרט, לצד עבד, וָסָל ואזרחים פשוטי עם. השפה היתה לקונית, ישירה ו"חסרת תרבות" ביחס להיום, ואף-על-פי-כן איש לא נעלב אם כינו אותו עבד או זונה, כל עוד זה היה הסטטוס החברתי שלו.

    נראה כי בפעם הראשונה מעזים מיליוני אמריקאים שמאסו בתרבות המזויפת הזו לומר, "עד כאן!". ויש גם מי שממנף את זה ואולי יהפוך לנשיא על גב "המרד" הזה. דונלד טראמפ  (צילום: AP)
    נראה כי בפעם הראשונה מעזים מיליוני אמריקאים שמאסו בתרבות המזויפת הזו לומר, "עד כאן!". ויש גם מי שממנף את זה ואולי יהפוך לנשיא על גב "המרד" הזה. דונלד טראמפ (צילום: AP)

    לא התייחסו לאנשים באופן פרטי, אלא רק על פי המעמד בחברה, ממש כשם שבצבא מתייחסים לאדם לפי דרגתו, או להבדיל, בחברה ההודית שופטים את האדם על פי הקַסְטָה שהוא משתייך אליה. אפשר לבקר את ההיררכיות והתיוגים החברתיים הללו ולומר שהם לא נכונים או לא מוצדקים, אבל אלה היו פני הדברים, והמין האנושי הסכים עם המציאות וקיבל אותה כדבר טבעי.

     

    המהפכה הצרפתית בסוף המאה ה-18 היוותה את הסמל לשינויים הקיצוניים בסדרי החברה והממשל של אותה תקופה, ואחריה התחולל השינוי. הטבע האגואיסטי של האנושות התפתח לממדי ענק והרחיק אנשים זה מזה עד כדי התפוגגות הרגשת השיוך החברתי. חל מעבר מכפרים לערים, מעיסוק בחקלאות לעיסוק במקצועות כמו מדע, חינוך ותרבות, ובתוך שנים ספורות בן איכרים הפך לרופא. הסדר החברתי המופתי שנשמר לאורך ההיסטוריה השתנה, ואנשים סירבו לשמר את מעמדם הנחות, ודרשו כבוד עצמי בהתאם למעמד החדש ולהשכלה שרכשו.

    המהפכה הצרפתית בסוף המאה ה-18 היוותה את הסמל לשינויים הקיצוניים בסדרי החברה והממשל של אותה תקופה, ואחריה התחולל השינוי. נפילת הבסטיליה. ציורו של ז'אן-פייר הואל, 1789.
    המהפכה הצרפתית בסוף המאה ה-18 היוותה את הסמל לשינויים הקיצוניים בסדרי החברה והממשל של אותה תקופה, ואחריה התחולל השינוי. נפילת הבסטיליה. ציורו של ז'אן-פייר הואל, 1789.

    שוויון נהיה שם המשחק החדש. מנהיגים ונתינים, משכילים ועם הארץ, גברים ונשים, שחורים ולבנים - כולם שווים, אין כל הבדל. כתוצאה מכך נעשינו לכאורה "ליברליים" יותר. עדינים, מתחשבים ובעיקר צבועים שכבר לא אומרים ישירות את מה שאנחנו חושבים על הזולת. מסתירים את האמת. משקרים כלפי חוץ, וממשיכים לחשוב ולהרגיש אחרת בפנים. בפועל לא באמת מחקנו את הפערים בינינו, בסך הכול המצאנו שפה חדשה ונוחה לנהל שיח - "פוליטיקלי קורקט".

     

    אז למה לי פוליטיקלי קורקט עכשיו?

    תשאלו, אבל מה רע לחיות בחברה שבה כולנו שווים ורוכשים כבוד זה לזה? האם לא לכך אנו שואפים ונאבקים לאורך הדורות?

     

    אין כל רע לחיות בשוויון או לרצות בכך, הבעיה היא אחרת: אנחנו לא שווים כלל מבחינת הטבע. לא שווים בגנים שלנו, בתכונות האופי שנולדנו איתן, בצבע העור, במנת המשכל, בשכר שאנחנו מרוויחים, בהשקפת העולם הייחודית לנו. או כפי שאמרו חז"ל: "כשם שפרצופיהם שונים, כך דעותיהם שונות" (ברכות נ"ח, ע"ב). למרות זאת, תרבות התקינות הפוליטית מוכיחה לנו שיש בקרבנו שאיפה נאורה לשוויון הזדמנויות, לצדק חברתי ולחברה הוגנת לכל חלקיה. אז מאין נובע הדחף לשוויון?

     

    על פי חכמת הקבלה, בתת-ההכרה הקולקטיבי של האנושות כולנו שואפים לשוויון, נמשכים בעל כורחנו אל המצב האחד והשלם שכל הבריאה מובלת אליו. אומות רבות מרדו בעבר כדי לזכות לשחרור משליטה קולוניאלית, או נאבקו בתופעת הגזענות לסוגיה ברחבי העולם. כדי לחיות בשוויון ממשי, ולא רק להתבטא במילים יפות, עלינו להידמות למערכת הטבע המקושרת בהרמוניה ובאיזון - להישאר כל אחד כפי שנולד או התחנך, ועם זאת לטוות רשת קשר הדדית שתיצור בינינו את הרגשת השלמות. כלומר, תשלים בין כל הניגודים המבדילים בינינו, ותשכין בינינו שלום. רק בתלות ובערבות הדדית כזאת יישאר כל פרט יקר וחשוב בשלמותו, אבל שווה לכולם ללא יוצא מן הכלל. כמו במעגל: לכל אחד נקודה ייחודית וקיצונית משלו, אבל ביחס למרכז המעגל כולנו שווים כאחד.

     

    להוריד את המסכות

    אילו רק היינו מתחברים בינינו "כאיש אחד בלב אחד" היינו מגלים שהחברה האנושית עשירה ומגוונת יותר מכפי שנדמה לנו. אלא שבמקום לתקן את מערכת היחסים הקלוקלת בינינו, אנחנו מתקנים את השפה שלנו. "התקינות הפוליטית" היא כיסוי לפחד האמיתי שלנו, היא חוסמת את האפשרות שלנו לגלות עד כמה אנחנו אגואיסטיים, רעים ואכזריים כלפי האחרים, ומגבילה את היכולת של האנושות להתפתח.

    פרויד אמנם חשף במעט את הרע החבוי באדם ואת היותנו יצורים אגואיסטיים מטבענו שתאבים לשלוט באחר ולדכא אותו, אך הוא לא סיפק מענה לכך.
    פרויד אמנם חשף במעט את הרע החבוי באדם ואת היותנו יצורים אגואיסטיים מטבענו שתאבים לשלוט באחר ולדכא אותו, אך הוא לא סיפק מענה לכך.

    זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה, היה הראשון שדיבר על כך שכולנו מצנזרים את היצרים האלימים והמיניים שמבעבעים בתוכנו. ככל שהם יפרצו לחוץ, החברה תצא מאיזון ותהיה מסוכנת יותר, כמו שבא לידי ביטוי בגרמניה הנאצית ובאיטליה הפשיסטית. פרויד אמנם חשף במעט את הרע החבוי באדם ואת היותנו יצורים אגואיסטיים מטבענו שתאבים לשלוט באחר ולדכא אותו, אך הוא לא סיפק מענה לכך.

     

    חכמת הקבלה היא שיטה שיכולה ללמד אותנו איך להתחבר בינינו מעל כל ההבדלים ולתקן את מקור הרע. היא התקווה לשינוי פני החברה האנושית. בעזרתה נצליח לרסן את הטבע האגואיסטי שלנו שעלול להביא להתרסקות החברה. הטבע האגואיסטי שלנו הוא כוח שלילי עצום, המאיים בכל עת להתפרץ כנגד הזולת ולפעול לרעתנו. כדי לנטרל אותו עלינו לאזן את היחסים בינינו – להשתמש בכוח החיובי, כוח החיבור.

     

    שוויון במבחן המציאות

    חכמת הקבלה מלמדת שהרגשת שוויון ואהבה אמיתית ושלמה יכולים להיבנות רק כקומה נוספת על פני אי שוויון ושנאה, נוסחה הנקראת "על כל פשעים תכסה אהבה" (משלי י', י"ב).

    ככל שנשקיע מאמצים להתקשר איש אל רעהו - בעזרת הידברות, מעגלי שיח ופעולות חיבור משותפות – כך נעורר את כוח החיבור והאהבה שיאפשר לנו להיות "כאיש אחד בלב אחד".  (צילום: יח"צ)
    ככל שנשקיע מאמצים להתקשר איש אל רעהו - בעזרת הידברות, מעגלי שיח ופעולות חיבור משותפות – כך נעורר את כוח החיבור והאהבה שיאפשר לנו להיות "כאיש אחד בלב אחד". (צילום: יח"צ)

    בכל שלב בחיינו האגו חושף בפנינו פרוסה נוספת שלו, הבאה לידי ביטוי בתחושות ריחוק, דחייה ושנאה כלפי האחרים. אין צורך לטשטש או לשנות את השנאה, היא חלק אורגני מהבריאה, "כמו שאמרו חז"ל (מסכת קידושין ל', ע"ב): 'בראתי יצר הרע, ובראתי לו תורה תבלין', הכוונה היא למאור שבתורה שמחזיר למוטב" ("כתבי בעל הסולם"). כל שמוטל עלינו הוא להתחבר בינינו מעל השנאה, וכך לעורר את הכוח החיובי, את כוח ה"תורה" - כוח החיבור והאהבה, אשר ביכולתו להביא לאיזון, לשוויון ולצדק חברתי.

     

    ככל שנשקיע מאמצים להתקשר איש אל רעהו - בעזרת הידברות, מעגלי שיח ופעולות חיבור משותפות – כך נעורר את כוח החיבור והאהבה שיאפשר לנו להיות "כאיש אחד בלב אחד". מעל הפשעים והשנאה נבנית רקמה עדינה של אהבה שמתקבעת ומשתמרת. "עיקר החיות והקיום של כל הבריאה, היא על ידי שבני אדם שמשונים בדעותיהם נכללים יחד באהבה, באחדות ובשלום" ("ליקוטי הלכות", הלכה ד'). אהבה היא תכלית ההתפתחות שלנו. לא מדובר על חיבור לבבי זמני אלא על חוק טבע מחויב המציאות, שבסופו נתחבר כולנו למערכת אחת שלמה. ולא יהיה עוד צורך בתקינות פוליטית...

     

    הרב ד"ר מיכאל לייטמן עומד בראש תנועת קבלה לעם העולמית, ומדי יום מעניק שיעורי קבלה המשודרים בערוץ 66 ב-HOT ובאתר האינטרנט. התנועה מזמינה את כולם לבוא וללמוד את חכמת החיבור המבוססת על כלל היסוד של העם שלנו, "ואהבת לרעך כמוך". לפרטים על מעגלי שיח חווייתיים ברחבי הארץ ועל מסלולי הלימוד חייגו: 1-700-509-209 או צרו קשר כאן .

     

    בשיתוף קבלה לעם

     

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "מחייכים כלפי חוץ, שונאים מבפנים"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    ותן חלקנו
    מומלצים