"מהפכה במטבח": גרניט, תעשה לי תפריט

ו... חזרנו אליכם. בדיוק שנה אחרי שהסתיימה העונה הראשונה של "מהפכה במטבח", חוזרת העונה השנייה. גם הפעם יתמיד השף אסף גרניט בניסיונו ההירואי להציל את ענף המסעדנות בארץ על ידי זה שידגום מסעדה מסעדה, ויעניק לה יחסי ציבור בטלוויזיה וסרוויס חדש. תגידו מה שתגידו, חייבים להעריך את הדבקות במטרה של גרניט, אחרי הכל, מסעדות נסגרות פה כל שתי דקות (רק אתמול הודיע מאיר אדוני שהוא סוגר את "כתית" ו"המזללה") וברשת יצטרכו כנראה הרבה עונות של "מהפכה במטבח" כדי למלא שבעה ימי שידור.

ביקורות טלוויזיה נוספות:

"מסובך": אותנטית וכנה אך מוגבלת

"מאסטר שף": רושפלד כועס, וזה לא נעים

"מראה שחורה": הזוועתון הזה הוא חיינו

המסעדה הראשונה שגרניט הציל היא בכלל בית קפה בחדרה שמגיש גם ארוחות בוקר, אבל זה לא הפריע לו להחזיר לטבח שלוש פעמים את ביצי הבנדיקט שהוא הכין במשחק המקדים הארוך ביותר ששודר בטלוויזיה אי פעם. מצד אחד זה נראה מוגזם – בנאדם, בית קפה בחדרה, אי אפשר באמת לשפוט אותו בסטנדרטים של מסעדת גורמה. מצד שני מדובר בלקח חשוב למסעדות או בתי קפה עם פיצול אישיות שמכניסות לתפריט שלהם מנות מתחכמות: עמדו בציפיות שיצרתם או שתסלקו את המנה מהתפריט.

הבחירה בסיפור של תום ושחר לפרק הראשון היא מוצלחת, למרות שמשום מה לאורך כל הפרק ההפקה מתעקשת שמדובר במסעדה. תום הוא בחור צעיר, מלא שמחת חיים ומוטיבציה שמנווטת כולה למטרה אחת – לנצח את החברים שלו בפלייסטיישן, ושחר, החברה הצעירה שלו היתה פעם מלצרית אז באופן טבעי היא לקחה על עצמה את ניהול בית הקפה. עכשיו היא נאבקת בנטייה של תום להתעקש לעשות הכל במסעדה וגם לא לעשות בה כלום בו זמנית. היא עושה את זה בצרחות אימים שמשאירות אותי לתהות למה גרניט קיבל סדרה משלו כשאוצר כזה מסתובב ל"רשת" בין הרגליים. בסך הכל בסיפור שלהם יש הכל – כסף מבוזבז, אוכל מקולקל, יצרים, דמעות, יין אדום, יין לבן ודרמה אינסופית.

(צילום: טל גבעוני)

הפרק הראשון לעונה - גם אם צולם לפני שנה - מוכיח שהעורכים כבר יושבים טוב על הפורמט. הוא היה מהודק עם מינון נכון של דרמה אנושית. גרניט היה מנומק ואבהי לסירוגין, נפנף במקל והגזר הרגילים שלו ועבר דרך כל שלבי הטקס – הוא

שם נפשו בכפו וטעם מהמנות, בנה את התפריט מחדש, הוא לימד את הטבח מנה חדשה (צפו לפגשו בעונה הבאה של "משחקי השף", הבנאדם עילוי בביצים עלומות) וניגב את הדמעות של כל הצדדים בלי יותר מידי סנטימנטים.

הוא המציא רעיונות כמו סנדוויץ' לפי מטר רץ והצדיק את המוניטין שלו כשהשליך מיקרוגל מהגג של עיריית חדרה. ההפקה מצידה איבזרה את העסק בחסות התוכן השיווקי ואפילו הצליחה להביא את טינה פיי לעשות יעוץ-מיתוג-מינוף. בסוף כמובן הגיעה הצעת הנישואים שאי אפשר בלעדיה (אפשר), וההפי-אנד – המסעדה שהיא בעצם בית הקפה - הפכה לשם דבר בחדרה (והיא עדיין קיימת! וגם חדרה!). עכשיו נשאר רק להיפטר מהארובות המפחמות, ונראה לי שאפשר לקרוא לזה מהפכה.