"מוסדות התכנון מסתכלים על הטבע כעל מותרות"

איריס האן עומדת בראש ארגון שלמרבה הצער יודע הרבה אכזבות. רוב המאבקים שלהם בשמירה על הטבע נכשלים, והיערות והדיונות מפנות את מקומן לשכונות חדשות. "זה נכון שבמאבקים מסויימים אנחנו נכשלים", היא אומרת, "אבל במאבקים משמעותיים אנחנו מצליחים. לאורך הזמן השמירה על הטבע תופסת מקום גדול יותר מבעבר. הרעה החולה במוסדות התכנון בישראל היא התייחסות לנושאים הסביבתיים כעל מותרות. הדבר החמור והבעייתי יותר הוא התייחסות לטבע כעומד אל מול האינטרס האנושי. וזה לא כך. שמירה על הטבע הוא שמירה בראש ובראשונה על עצמנו". צפו בראיון ראשון עם המנכ"לית החדשה של החברה להגנת הטבע

האן (49) נבחרה לתפקיד על ידי הוועד המנהל של הארגון מתוך 500 מועמדים. תושבת חיפה, עורכת דין ומתכננת סביבתית, עד לפני כמה שנים הייתה חברה במועצה הארצית לתכנון ולבניה מטעם הארגונים הירוקים ומטעם המשרד להגנת הסביבה.

את עבודת הדוקטורט שלה היא עושה באוניברסיטה העברית בירושלים על שחיתות במערכת התכנון בישראל. מערכות התכנון בישראל הן אלה שקובעות כיצד המדינה בה אנו חיים תיראה. הם אולי המערכת החשובה ביותר שמרבית הציבור בישראל לא מודע לקיומה. לא סתם האן מגדירה את הוועדה הארצית לתכנון ולבנייה כ"קודש הקודשים". הם יקבעו אם יקום מלון באתר טבע ייחודי, הם חורצים את דינם של מיני צמחים ובעלי חיים להכחדה, והם גם אלה שיקבעו האם נהפוך למדינה של מגדלים או לכזו ששומרת בקנאות על מעט הירוק שעוד נותר לנו.

מה המקום של שחיתות בכל הקשור לפגיעה בטבע? "ידוע שאחת ההשלכות של שחיתות היא ניצול לא יעיל ולא צודק של משאבים ובין היתר של משאבי טבע. בהקשר של תכנון זה משאב הקרקע. שחיתות זה ניצול לרעה של כוח, למשל כשעובד ציבור או נבחר ציבור משתמש בסמכות בכוח שיש לו כדי לקדם טובת הנאה אישית. יש גם סוגים של שחיתות. מישהו שדואג לקבוצה מסויימת. למפלגה. מגזר. זו כבר שחיתות אידיאולוגית. יש גם מושג כזה".

(צילום: ירון שרון)

האם האן נתקלה בשחיתות במערכת התכנון הישראלית? היא מספרת כי "המקרים הקשים הם המקרים שלא נתקלים בהם. יש שחיתות שחורה, שמגיעה לפלילים. פרשת הולילנד קיבלה את החשיפה הגדולה ביותר. זה מקרה הדגל. אבל ברמת גן גם היו מקרים שנחשפו. יש מה שנקרא שחיתות אפורה, שחיתות חוקית. אלה מעשים שלא תקינים מבחינה מנהלית ציבורית אבל הם לא מגיעים לסף הפלילי. יש התנהגויות שלא מגיעות לרף שניתן להרשיע מבחינה פלילית, כמו הסכמה בשתיקה. אתה תעזור לי ואני לך".

"אני זוכרת את הפעם הראשונה שהגעתי למועצה הארצית לתכנון ולבנייה. זה היה יומיים אחרי שנכנסתי לתפקיד של מתכננת אגף שימור סביבה בחברה להגנת הטבע. הייתי סטודנטית לקראת סיום הלימודים, ומנהל האגף אמר לי להתייצב ביום שלישי הבא במועצה הארצית. זה כמו שאומרים לסטודנט למשפטים מחר תתייצב לדיון בביהמ"ש העליון. זו הייתה תחושת וואו. לקחו אותי כסטודנטית שלא סיימה ללמוד לקודש הקודשים. אני זוכרת את ההתרגשות. סוג של יראה למוסד התכנון העליון של המדינה. מאוד התרשמתי מהמקצועיות. זה אפילו הבהיל אותי לרגע. איך אני משתלטת על זה? אבל זה עבר מהר מאוד".

והיום איך את רואה את המוסד הזה?

"אני מבינה היום נכון יותר את הכוח של המוסד הזה. אני שמחה שההבנה בחשיבות המערכת הזו ומה שהיא עושה היא נחלתו של ציבור יותר רחב. זה נושא שנתפס כמסורבל, ביורקרטי ומשעמם. המון וועדות. נושא לא נגיש. אני חושבת שאחד מהישגי החברה זה העובדה שהנושאים עולים בתקשורת, והתובנה שלמה שקורה במערכת התכנון יש השפעה עצומה על חיי כל אחד מאיתנו ואפשר להיות מעורבים. פרשת הולילנד סייעה. פתאום התחילו לדבר על וועדות. פתאום הבינה שהעיצוב של הסביבה שלנו ההחלטות מתקבלות שם.

לסיכום, האן רוצה להעביר מסר לכולנו: "אם לא נשמור על הטבע, בעוד 50 שנה ניחנק בכל מובן שהוא. אנחנו נסתום את השטחים הפתוחים, הריאות הירוקות שיש לנו. לא רק שלא ניהנה ממשאבי טבע אלא נהיה תלויים ברכב פרטי ואיכות החיים תהיה בלתי נסבלת. אין לנו ברירה אחרת. היחס למשאבים, לארץ, חייב להשתנות. הוא צריך להשתנות מיחס של כיבוש של הטבע ליחס של צניעות. אבל אני חייבת להיות אופטימית. הארגון חייב להיות אופטימי. אם לא אופטימיים לא מצליחים".