אבודים בירושלים / שר הטבעות

• לטבלת ליגת העל בכדורסל
  

החוק הרוסי בליגה מאלץ את המאמנים להעניק לשחקנים הישראלים לפחות 80 דקות במשחק (מתוך 200 דקות לכל הקבוצה). כמה משתף פיאניג'אני את הישראלים שלו? 84 דקות בממוצע – 42 אחוז מסך כל הדקות. המספר הזה מציב את ירושלים במקום הלפני האחרון בליגה. רק הישראלים של בני-הרצליה רואים פחות פרקט.

הדקות שמקבלים הישראלים של ירושלים בליגה והתפוקה שהם מייצרים (30.2 נקודות למשחק) הן הנמוכות ביותר של הקבוצה בחמש השנים האחרונות. באירופה, כשפיאניג'אני לא כבול לחוק הרוסי, המצב רק הולך ומידרדר. 60 דקות במשחק, זה כל מה שהמאמן האיטלקי מעניק לליאור אליהו, יותם הלפרין ושות', והתרומה שלהם בהתאם. קבוצה שמצהירה על חשיבות הזהות הישראלית, שהשקיעה כספים רבים בהחתמת אליהו והלפרין כצעד אסטרטגי, לא יכולה להרשות לעצמה נתון כזה.

למה זה קורה? אפשר לדבר על הירידה ביכולתו של הלפרין, אבל זה לא מספיק. סגנון המשחק שמכתיב פיאניג'אני לא עוזר לישראלים שלו לבוא לידי ביטוי. השיטה שאותה הוא משכלל ממשחק למשחק נשענת יותר ויותר על שחקן אחד – קרטיס ג'רלס.

האמריקאי אמנם נותן מספרים יפים, בעיקר בחמשת המשחקים האחרונים בכל המסגרות (20.8 נקודות), אבל הוא גם זה שלוקח את רוב ההחלטות, משחרר מסירה רק כשמגיעה שמירה כפולה או כשאין ברירה, וזורק המון מבחוץ בשביל מנהל משחק (24 שלשות בשלושת משחקי הליגה האחרונים).

התוצאה: ירושלים מדורגת רק במקום השמיני בליגה בממוצע האסיסטים (15.8), צניחה דרמטית של 33 אחוזים בהשוואה לעונה שעברה, אז הובילה את הליגה עם 23.6. סביר להניח שלא זה המשחק הקבוצתי שמצפים לראות במועדון.

למעט אליהו, יתר הישראלים פחות אקטיביים בהתקפה. בעיקר בר טימור והלפרין, שאמורים להיות שחקנים מובילים. במשחק מול נהריה, למשל, הלפרין זרק לסל פעמיים ב-23 דקות. טימור? שלוש זריקות ב-27 דקות. מספרים דומים ראינו גם מול קריית-גת ובתבוסה בחולון. כשלא מקבלים קרדיט, קשה להיכנס לשטף המשחק. וכשהמשחק עובר בעיקר דרך ידיים של שחקן אחד, לא פלא שהקבוצה חוטפת בראש כשהוא לא במיטבו.

ג'רלס אמנם קלע 16 נקודות נגד חולון (ששיחקה עם שלושה זרים בלבד), אבל בדקות שבהן היה על הפרקט (והיו 35 כאלה), ירושלים הייתה במינוס 21 נקודות. זה הנתון הגרוע ביותר מבין שחקני הקבוצה. במקביל, הישראלים קלעו רק 25 נקודות.

ג'רלס. המוציא לפועל העיקרי(צילום: אבי רוקח)

כדי שסגנית האלופה תשוב להיות הקבוצה המאיימת של השנתיים האחרונות בליגה, פיאניג'אני חייב למצוא את הדרך לשפר את המשחק הקבוצתי, ועל הדרך לשלב את הישראלים בשיטה. אחרת, גם הקהל האדום עלול לאבד סבלנות לייבוש השחקנים המקומיים.

המעופפים הצעירים

מתחילת העונה אנחנו רואים שני ישראלים שקוטפים ריבאונדים בסיטונות: כרם משעור, שלקח בשני המשחקים האחרונים של בני-הרצליה 27 כדורים חוזרים, ואור סולומון, המצטיין בתחום עונה שנייה ברציפות.

כרם משעור. חיית ריבאונד(צילום: יאיר שגיא)

זה לא מקרי שדווקא שניהם מצליחים כל כך. סולומון (2.02 מ') ומשעור (1.98 מ') דומים פיזית, בעיקר באתלטיות. הם משחקים בעמדות 3-4 המאפשרות להם לנוע בקלות יחסית בין קשת השלוש לבין אזור הצבע, ומנצלים את היתרונות הפיזיים שלהם בליגה נטולת גבוהים דומיננטיים. כתוצאה מכך, הם שני הישראלים היחידים בעשירייה הראשונה בדירוג שואבי הריבאונדים – משעור שלישי (9.0), סולומון שישי (8.2).

סולומון הוא דוגמה נהדרת לשחקן שביצע שינוי בקריירה. הפורוורד של קריית-גת רק בן 23, אבל זו כבר עונתו השביעית בליגת העל. בתחילת הדרך במכבי ראשל"צ הוא נחשב לפוטנציאל התקפי, אבל לא מימש אותו. הנדודים החלו, עד שנחת בעונה שעברה במכבי אשדוד. סולומון החליף דיסקט ובחר להתמקד בהגנה ובמלחמה על הריבאונד. כך הרוויח את הדקות שלו.

סולומון בעוד מאבק מתחת לסל(צילום: יאיר שגיא)

תשע פעמים ב-2015/16 חצה סולומון את רף 10 הריבאונדים, וסיים את העונה כמלך הריבאונדים הישראלי (7.3). בקריית-גת כבר הפך לשחקן חמישייה לגיטימי (28.8 דקות בממוצע), והוא ממשיך להתקדם, עם 11 ריבאונדים במשחק הפתיחה ו-13 מול ראשל"צ בשבוע שעבר.

איך לוקחים כל כך הרבה ריבאונדים? "הדבר הראשון שאני עושה זה לתת דחיפה מהירה לשחקן שעליו אני שומר, אחר כך אני סוגר אותו וישר קופץ לריבאונד", מספר משעור, שמשיג לא מעט מהנקודות שלו העונה (20.0 ביורופקאפ, 13.4 בליגה הישראלית) בריבאונד התקפה. "זה הכל עניין של להיות אקטיבי כל הזמן, לא לעמוד באותה נקודה".

צפייה באופן שבו משעור וסולומון לוקחים את רוב הריבאונדים שלהם מגלה שהם שמים דגש על מיקום – כנראה הדבר

החשוב במאבק על כדור חוזר. סולומון מנסה להיות קרוב לסל כשקבוצתו בהגנה, כי ברוב המקרים הכדור ייפול סמוך לטבעת.

כשקבוצתם מתקיפה, שניהם אוהבים לעמוד באזור קשת השלוש, עם הפנים לסל. זה מאפשר להם לזהות את מעוף הכדור הנזרק לסל ולחזות בצורה מדויקת יותר היכן ינחת, במקרה של החטאה. בנוסף, כשהם מגיעים עם תנופה ועם הפנים לסל למאבק על הריבאונד, יש להם יתרון על השחקן המגן, שצריך לעשות שני דברים במקביל – להסתכל על הכדור ולדעת היכן הם נמצאים כדי לסגור אותם.