שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    "הדעה, והדעה האחרת": הערוץ ששינה את העולם הערבי
    לא היסס למתוח ביקורת על השלטונות, עסק לראשונה בנושאים שנחשבים לטאבו ומוטה בבירור נגד ישראל - אף שהוא מעלה לשידור דוברים ישראלים. 20 שנה לאל-ג'זירה, הערוץ שחולל מהפכה בתקשורת הערבית

     

    אל ג'זירה חוגג שני עשורים. צפו ב"יא אללה"

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    אחת התמונות שייזכרו מהלווייתו בחודש שעבר של אמיר קטאר לשעבר, השייח חליפה בן חמד אל-תאני, היא של בנו, אמיר קטאר הקודם, חמד בן חליפה אל-תאני, כואב את לכתו מול קברו בעוד האמיר הנוכחי, השייח תמים, מנסה לנחמו.

     

    התמונה הזו קצת אירונית לאור ההתרחשות הדרמטית לפני 21 שנים, כאשר אותו חמד בן חליפה אל-תאני ניצל את חופשת אביו בשווייץ כדי לבצע הפיכה שקטה נגדו. מאז הוביל אותו אמיר את הנסיכות הקטנה והעשירה לנתיב אחר לגמרי, כזה ששם אותה על המפה של העולם הערבי.

     

    השייח חאמד ת'אמר אל-תאני, ראש מועצת המנהלים של רשת אל-ג'זירה הקטארית, נזכר באותם ימים שלוו בהסרת הצנזורה על העיתונות המקומית בקטאר בשנת 1995: "הוזמנתי על ידי הוד רוממותו האמיר, והוא דיבר איתי על הקמת ערוץ חדשותי שיעסוק בעניין הערבי". מדובר בערוץ "אל-ג'זירה" – ערוץ שכדי לצפות בו בסך הכול היה צריך להרכיב צלחת לוויין על הגג בכל מקום במזרח התיכון. ערוץ שנחשב להפך הגמור של הערוצים הממסדיים של השליטים במדינות ערב, שבמשך עשרות שנים התגייסו לסקר את מה שנוח ויקדם את האינטרסים של השליט וסביבתו.

     

    אל-ג'זירה. "שם מרחק בין חדר החדשות לבין הפוליטיקה"
    אל-ג'זירה. "שם מרחק בין חדר החדשות לבין הפוליטיקה"

    "הדבר החשוב ביותר שעשה הערוץ הזה הוא להרחיק בין חדר החדשות לבין הפוליטיקה ומקבלי ההחלטות", אמר בסרט תיעודי ודאח חנפר, המנכ"ל לשעבר של הערוץ. "הערוץ נתן לעיתונאי את הזכות לשלוט במה שהוא כותב ובמה שהוא אומר מבלי שיקבל תכתיבים מבעלי השררה או ממקבלי ההחלטות הפוליטיות בעולמנו הערבי או העולם בכלל", הוסיף.

     

    בניגוד למה שחושבים, "אל-ג'זירה" (בעברית: האי) לא היה חלוץ ערוצי הלוויין בעולם הערבי. החלוצה הייתה דווקא רשת השידור BBC שפעלה מבריטניה, שהחזיקה את אחת מתחנות הרדיו הפופולריות בשפה הערבית. לאור ההצלחה היה ניסיון במימון סעודי להקים מלונדון ערוץ חדשות לעולם הערבי, אולם די מהר התברר כי הוא לא עלה יפה.

     

    כך נוצר מצב שבו בקטאר יש אמיר שחפץ בערוץ טלוויזיה בסגנון CNN האמריקני, כזה שיהפוך את קטאר לשם דבר בעולם הערבי ובעולם בכלל; ערוץ שיהווה חלופה לתקשורת הבינלאומית במערב וגם לאמצעי התקשורת המגויסים באזור. במקביל, עיתונאים מנוסים שנפלטו מהניסוי הכושל של BBC חיפשו בית חדש. ב-1 בנובמבר 1996 זה קרה, כאשר הערוץ עלה לשידור בפעם הראשונה עם מהדורת חדשות מהעולם הערבי בהגשתו של המגיש הוותיק, ג'מאל ריאן. בהתחלה שידר הערוץ שש שעות מדי יום, אך בהדרגה החל לשדר 24 שעות ביממה עם מהדורות חדשות בכל שעה, תוכניות שעוסקות באירועי השעה, גלים פתוחים בעת הצורך ומבזקים בהולים.

     

    הדעה האחרת

    "הדעה והדעה האחרת", הייתה סיסמתו המפורסמת של הערוץ, שניסה להיות חלופה עבור האזרחים במדינות ערב באמצעות עיסוק בכל הנושאים שהשליטים באותן מדינות לא ממש רצו שיעסקו בהם; אזרחים שהתרגלו בעיקר לפולחן השליט וסביבתו בכלי התקשורת הממלכתיים במשך שנים. כך למשל, ביקורת על שלטונות במדינות ערב הפכה להיות שגורה בלקסיקון של הערוץ, שמנגד כמובן לא "ירה בנגמ"ש" ומתח ביקורת על האמיר הקטארי שעומד מאחוריו ומזרים לו הון עתק. אך למעשה הערוץ נגע בנושאים שנחשבו לטאבו בעולם הערבי ובמקביל אימץ עמדות שאינן עולות בקנה אחד עם העמדות הרשמיות במדינות ערב.

    פתח שלוחה גם בארה"ב (צילום: AFP)
    פתח שלוחה גם בארה"ב(צילום: AFP)
     

    סדאם חוסיין מוצא להורג. בערוץ מתחו ביקורת על המבצע להפלתו של הרודן העיראקי (צילום: איי אף פי)
    סדאם חוסיין מוצא להורג. בערוץ מתחו ביקורת על המבצע להפלתו של הרודן העיראקי(צילום: איי אף פי)

    אחד מהסמלים של אותה מגמת התבדלות היה התוכנית הפופולרית של העיתונאי הבריטי-סורי, פייסל אל-קאסם, בשם "הכיוון ההפוך", שעדיין משודרת. מדובר בתוכנית שמשודרת פעם בשבוע ובמהלכה דנים בנושא מסוים עם מרואיינים בעלי דעות מנוגדות. לא אחת נהפכה התוכנית מבמה לדיאלוג לזירת אגרוף של ממש, אך חשוב מכך - לפלטפורמה שגררה את קטאר למשברים דיפלומטיים עם מדינות ערב ושכנותיה במפרץ.

     

    אחת התקופות הסוערות בהקשר הזה התרחשה סביב שנת 2003, במהלך מלחמת המפרץ השנייה שהובילו ארצות הברית ובריטניה נגד משטרו של סדאם חוסיין בעיראק. המלחמה זכתה לתמיכה של חלק נכבד ממדינות ערב וממדינות המפרץ, בדומה למה שאירע במלחמת המפרץ הראשונה ב-1990 כאשר עיראק פלשה לכוויית.

     

    אל-ג'זירה, בניגוד להלך הרוח הכללי, סירבה להצטרף למאמץ המלחמתי ומתחה ביקורת על המבצע להפלתו של סדאם ועל מדינות ערב שלקחו חלק. באוגוסט 2002, כמה חודשים לפני המבצע, שידרה הרשת את התוכנית הפופולרית שלה "הכיוון ההפוך" שעסקה בתמיכה אפשרית של ירדן ובית המלוכה ההאשמי במתקפה המערבית נגד עיראק. במהלך התוכנית הוטחו האשמות בירדן על כך שהיא משתפת פעולה עם המערב ועם ישראל ועדיין מקווה לשלוט בעיראק.

     

    מעבר לסערה שהתעוררה בעיתונות הירדנית, הממלכה ההאשמית החליטה להחזיר את שגרירה מקטאר בגין העלבת בני משפחת המלוכה. כמה חודשים לאחר מכן הודיעה כוויית כי היא סוגרת את משרדי הערוץ שכן הוא מהווה שופר של סדאם חוסיין. מהלכים דומים נקטו מצרים, סעודיה, לוב ומדינות נוספות על רקע התכנים ששודרו בערוץ.

      

    המונולוג הנוקב של וופא סולטן נגד האיסלאם    (באדיבות ממרי המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון)

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     
    מעבר לביקורת על שליטי המדינות עורר הערוץ ותוכניתו המדוברת סערות חוצות גבולות. במרס 2008 התרחשה אחת כזו כאשר וופא סולטן, פסיכולוגית סורית במוצאה שמתגוררת בארצות הברית, התארחה בתוכניתו של פייסל אל-קאסם. באותה תוכנית שעסקה בקריקטורות שהופצו בזמנו בדנמרק נגד הנביא מוחמד, היא פתחה במתקפה חסרת תקדים על דת האיסלאם ועל הטרור האיסלאמי, שאילצה את הערוץ לפרסם התנצלות ואף לבטל את כל השידורים החוזרים בערוץ שקיבל במשך שנים קלטות בלעדיות מארגון אל-קאעידה וממנהיגו המחוסל, אוסמה בן לאדן.
     

    "הפופולריות של הערוץ ירדה כי הוא בחר צד"

    ללא ספק תור הזהב של הערוץ הגיע בשנת 2011, עת התרחשו המחאות העממיות נגד שליטי האזור שלימים זכו לכינוי "האביב הערבי". הערוץ הקטארי היה שם ובגדול. הוא ליווה מקרוב את מה שהוא כינה "מהפכת היסמין" בתוניסיה נגד הנשיא המודח, זין אל-עבאדין בן עלי - התקוממות שהחלה בירקן בשם מוחמד בועזיזי שהצית את עצמו אחרי שהחרימו לו את הדוכן. אך נראה שהשיא הגיע אחרי 25 בינואר, תחילת המחאה נגד משטרו של חוסני מובארק במהלך יום המשטרה.

     

    כבר בשנים עברו נהגה אל-ג'זירה לסקר מחאות ספונטניות במצרים נגד השלטון. במרס 2008 זה אירע בעיר אל-מחלה אל-כוברא באזור הדלתא כתוצאה מעימותים על רקע המחסור בלחם. רשת אל-ג'זירה אף שידרה תמונות של אזרחים שורפים את תמונתו של חוסני מובארק, שהצליח להבליג על האירוע.

     

    אבל הסיבוב ב-2011 כנראה היה כבר יותר מדי בשבילו. יש שיגידו שבדומה לאחרים גם הרשת לא הבינה את גודל האירוע, אך עקבה מקרוב אחר האירועים בגלים פתוחים ושידורים ישירים מקהיר - בזמן שהטלוויזיה הממלכתית במצרים שידרה מציאות אחרת לגמרי. הכעס של שלטון מובארק על אל-ג'זירה, שהתגייסה באופן מוחלט למען המפגינים, הוביל לצעד חסר תקדים של חסימת שידוריה בלוויין המצרי "נייל סאט", בניסיון נואש לשכך את המחאה שאל-ג'זירה ליבתה בהנאה רבה.

    כיכר תחריר בקהיר בימי "האביב הערבי". מובארק זעם על התגייסות הערוץ לצד המפגינים (צילום: EPA)
    כיכר תחריר בקהיר בימי "האביב הערבי". מובארק זעם על התגייסות הערוץ לצד המפגינים(צילום: EPA)

    מובארק נפל במצרים והדומינו נמשך עם ההתקוממות נגד שליט לוב מועמר אל-קדאפי, ההתקוממות נגד נשיא סוריה בשאר אל-אסד והתקוממויות באזורים נוספים במרחב שהיו מוצלחות קצת פחות. בכל ההתקוממויות בחר הערוץ צד מובהק - בעד המתנגדים לשלטון ונגד השליטים.

     

    "אין ספק שיש ירידה בפופולריות של הערוץ כי הוא פשוט בחר צד", אומר ל-ynet גורם שמעורה היטב במתרחש במסדרונות הרשת הקטארית. אותה בחירת צד גם הביאה לפרישות של עיתונאים בכירים על רקע הסיקור המגמתי - בין שזה בנוגע למשבר בסוריה ובין שבנוגע למתרחש במצרים. אחד הבולטים שבהם הוא מנהל משרדי הערוץ לשעבר, רסאן בן ג'דו, אחד העיתונאים המקורבים ביותר לחיזבאללה - בן בריתו של אסד - שבעקבות העמידה של הערוץ לצד מתנגדיו של אסד החליט לפרוש מהערוץ ולהקים ערוץ מתחרה בלבנון בשם "אל-מיאדין", שעומד לצד "ציר ההתנגדות" - איראן, משטר אסד, חיזבאללה וכולי.

     

    שנוא במצרים, מואשם באיראן ובסוריה כתומך בטרור

    במצרים לדוגמה, נחשב אל-ג'זירה, שעיתונאיו אף הועמדו למשפט, שנוא במיוחד. רק בימים האחרונים לעגו ברשתות החברתיות על כך שבערוץ הקטארי מבכים את הפסדה של הילרי קלינטון בבחירות לנשיאות ארצות הברית על רקע קשריה עם תנועת האחים המוסלמים. במקביל, הוא זוכה לביקורת מכיוונים נוספים כמו למשל בעיראק. שם טוענים בין השאר כי הערוץ נהפך לשופר של ארגון "המדינה האיסלאמית" ומסקר את ההתפתחויות שם לטובתו. ב"ציר ההתנגדות" של איראן, המשטר הסורי ואסד גם כן רוכבים על הגל ומאשימים אותו בתמיכה בארגוני טרור, בדומה לערוצים אחרים שממומנים על ידי מדינות המפרץ וש"מסיתים לשפיכות דמים".

     

    כתב אל-ג'זירה פורץ בבכי במהלך "צוק איתן"    (יוטיוב)

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    אך למרות הביקורת, נראה שברשת החדשות הקטארית לא מתכוונים לוותר. לרגל 20 שנה לרשת נראה שיש ניסיון להזרים דם חדש, להתחדש מבחינת קונספטים, להכניס יותר תכנים שקשורים לתחקירים ולאינטרנט וגם להתרחב במכשירים הניידים, אולם האג'נדה לא הולכת להשתנות.

     

    אחת התוכניות החדשות ב"אל-ג'זירה" כבר עוררה הדים בימים האחרונים. מדובר בתוכנית תחת השם הפשטני "הראיון", שבוחרת בכל פעם דמות חשובה באזור ועושה עליו מעין "חיים שכאלה". הראשון להתראיין היה נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן, שמקבל סיקור חיובי בערוץ מן הסתם לנוכח האג'נדה שלו והשתייכותו למחנה האחים המוסלמים. בראיון הוא טרח לקרוא לנשיא מצרים, עבד אל-פתאח א-סיסי, "בוגד" בעקבות הדחתו של מורסי, איש האחים המוסלמים, וקיבל תגובה נזעמת מקהיר.

     

    מוטה נגד ישראל, אך פתוח לדוברים מטעמה

    ואי-אפשר שלא להתייחס לאג'נדה של הערוץ בנוגע לסיקור הסכסוך הישראלי-ערבי והישראלי-פלסטיני - סיקור שמונע בין השאר מאותה תמיכה באחים המוסלמים וכיוצא בכך בתנועת חמאס ששולטת ברצועת עזה. קטאר כידוע היא גורם מרכזי בניסיונות לשקם את הרצועה בשנים האחרונות, והסיקור המוטה אוטומטית ניכר היטב במבצעים שישראל יצאה אליהם בעזה בשנים האחרונות, כולל "צוק איתן". בהקשר הפלסטיני אחת מנקודות הציון הייתה הסיקור של הערוץ במהלך אינתיפאדת אל-אקצה בשנת 2000.

     

    ד"ר מרדכי קידר בראיון ל"אל-ג'זירה"

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    במלחמת לבנון השנייה ב-2006 היה הסיקור מוטה לטובת הצד השני וחיזבאללה, אך אז ארגון הטרור השיעי עוד לא היה מעורב עמוקות במלחמת האזרחים בסוריה. עם זאת, חשוב לומר שאחד הדברים התקדימיים שעשתה אל-ג'זירה באותה מלחמה הוא קיום ראיונות עם דוברים ישראליים מהממסד הרשמי.  

     

    אם עושים השוואה, אפשר לומר שהסיקור של אל-ג'זירה הוא יותר אנטי-ישראלי, אך יש יותר מקום לדוברים ישראלים. רשת אל-ערבייה, המתחרה הסעודית, לדוגמה, מיליטנטית פחות ביחסה לישראל מבחינת סיקור ומינוח, אך ממעטת להעלות לשידור דוברים ישראלים.

     

    בכל מקרה נראה שעל אף הירידה בפופולריות וצריכת המידע הגוברת ברשתות החברתיות על חשבון ערוצי הלוויין, ערוץ אל-ג'זירה הולך להישאר איתנו ועם אזרחי מדינות ערב עוד הרבה זמן. גם אחרי 20 שנה נראה שערוץ אל-ג'זירה, על שלל הקשיים והבעיות, הוא המותג החזק ביותר שיש לנסיכות הקטארית להציע לעולם.

     

    ליעד אוסמו השתתף בהכנת הידיעה
    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה ""הדעה, והדעה האחרת": הערוץ ששינה את העולם הערבי"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים