"אני נמצא על תקן המורד"

"בלי לפגוע"

וזה לא הכל. בגיל 11 אבוט נאנס על ידי גבר. הוא ניסה להתאבד בקפיצה מגג של סופרמרקט לתוך חניון. כעבור שנתיים, אחרי שאבוט שוב ניסה לשים קץ לחייו, הוא נשלח למוסד פסיכיאטרי המטפל בבני נוער ואובחן כמי שסובל מהפרעה דו-קוטבית. אחרי ששוחרר מהמוסד הוא נשלח למשפחת אומנה, ואיכשהו הצליח להיחלץ ולתעל את העוני, הכאבים והמצוקות שעבר לכתיבה. לא פלא שהוא חתום על "חסרי בושה", המגוללת את קורותיה של משפחה שהמילה "לא מתפקדת" היא כמעט מחמאה עבורה.

"איך הילדות שלי עיצבה את האופי שלי כיוצר? כאדם? כשאתה עובר כאלה דברים, אני חושב שאתה מקבל יכולות כתיבה ואתה לומד איך לכתוב תסריט טוב, שישלמו לך עליו", אומר אבוט (56) בראיון טלפוני. "אחרי שאתה חווה כאלה חיים, אתה לא רוצה לשכוח את מה שהביא אותך לאן שהגעת. ואני לא מתכוון לזה במובן הסנטימנטלי, אלא בפרגמטי. אתה חייב לשאוב השראה מהחיים שחווית, מהילד שהביא אותך לכאן.

"בכל פעם שאני מתמודד בכתיבה עם סצנה שאני לא מצליח לעבוד איתה, אני נזכר בילדותי. הייתי ילד בעייתי וקשוח, והיו לי המון קשיים, זעפתי והחמצתי פנים. היום זה נותן לי השראה. בכלל, אני זוכר את הדברים שעברתי וזה גורם לי להיות צנוע. אם יש שבוע שבו אני מתנהג כמו שמוק אנוכי, אני נזכר באופן שבו הייתי בן 15. הייתי חזק אז פי עשרה".

ל"חסרי בושה" (שתשוב בקרוב לעונה שביעית ב-HOT) הוא הכניס לא מעט פרטים ביוגרפיים. בכלל, בעבודותיו הוא אוהב לכתוב על משפחות לא מתפקדות. "מבחינה דרמטית משפחות כאלה הן יעילות מאוד. לעומת זאת, משפחות אמידות ויציבות לא שימושיות מבחינה דרמטית, עד שמשהו רע קורה להן. אנשי מעמד הפועלים לעומת זאת תמיד יהיו נואשים יותר לכסף ולכן הם מעניינים יותר".

פול אבוט

אתה גם לא נמנה על חסידי התקינות הפוליטית.

"אני נמצא על תקן המורד. אוהבים שאני עושה דברים שונה מאחרים. אני גאה בהצלחה של 'חסרי בושה'. ככל שזה מצליח יותר, כך אני אומר יותר: 'לעזאזל, תראו מה הצלחנו לעשות!' הקהל פשוט אוהב את זה. הסדרה הזאת היא כמו טיהור של העבר שלי. כיום, אני מנהל חיים בורגניים מאוד ותודה לאל על כך. הגיע הזמן".

עכשיו אבוט משגר סדרה חדשה ומומלצת, "בלי לפגוע", המגיעה הערב למסכים שלנו (ימי ראשון ב-22:00 ב-HOT Plus וחינם ב-HOT VOD). העלילה מתרחשת בשכונות הזועמות של מנצ'סטר ומתמקדת בתחנת משטרה המונהגת על ידי נשים. שוטרות ושוטרי התחנה מנסים לפצח פרשה של רוצח סדרתי, הנוהג לחסל נערות עם תסמונת דאון.

"אני מכור לדרמות משטרתיות", מתוודה אבוט. "אבל תמיד נראה שהדמויות תקועות בתחת של עצמן. לכן רציתי ב'בלי לפגוע' לעשות משהו על אנשים, שנהנים מרוח עבודת הצוות. השוטרים אמנם מקבלים משכורת נוראית, אבל הם עושים עבודה טובה אחד עבור השני. נשבר לי גם שסדרות על שוטרים לוקחות את עצמן יותר מידי ברצינות, אז הכנסתי קונדסיות בתוך הכאוס".

ולמה מיקמת את פרשת הרצח בעולמם של אנשים עם תסמונת דאון?

"בגלל שמעולם לא ראיתי דבר כזה בטלוויזיה. בכלל, אנשים הלוקים בתסמונת דאון מוצגים בצורה לא נכונה. מסתבר שיש להם חיים מורכבים מאוד וחיי מין מורכבים מאוד. בגלל שאני מקוטלג כ'מורד', יכולתי להציג משהו שונה מאוד בטלוויזיה".

איך היה לעבוד עם שחקנים לא מקצועיים, הלוקים בתסמונת דאון?

"עבדנו עם אנשים שבבירור רצו לשחק, אז הייתה להם מידה מסוימת של ביצוע חברתי. חלק מהאנשים שבחנו לא הצליחו לשחק מול המצלמה. אם הם רצו להמשיך, לימדנו אותם. אם לא, נתנו להם ללכת. לא דחקנו באף אחד. העבודה איתם הייתה הפתעה גדולה".

יצא לך לראות סדרות ישראליות?

"הסדרה 'בטיפול' תפסה אותי. בדיוק צפיתי עכשיו ב'תא גורדין'. וזוהי סדרה מדהימה. מדהימה! היא סקסית ולא היסטרית. אני מת עליה".

הכתבה פורסמה במוסף "24" של "ידיעות אחרונות".