אברהם טל: "צריכה להיות חמלה, לא משנה כמה המתמודד גרוע"

אברהם טל מנהל את חייו על ציר פרדס חנה-תל-אביב. הבית והעבודה. בין לבין, הוא נאלץ להתמודד עם הזעם והטירוף שמרכיבים את המקום הקטן שלנו במזרח התיכון. "אני מגיע אל המקום שבו שני נתיבים הופכים לנתיב אחד - ומרגיש באוויר את הפייט המתהווה, כל אחד שם גז", הוא אומר. "הארץ שלנו רוויית כעס. יש בה המון עצבים, אלימות מילולית מטורפת, אלימות פיזית. אנשים בכבישים מתנהגים כמו חיות. ואני עובד על עצמי. בכביש אני לא יכול לחנך אף אחד, אבל בטלוויזיה אני יכול לדבר על זה".

אבל הוא לא שם רק בשביל לחנך. הזמר, שלפני כמה ימים החליף קידומת. מרגיש בשל בגיל 40 "לצאת מהמקום הנוח את המקום החדש והמאתגר". האתגר החדש - להפוך מכוכב על הבמות לכוכב על המסך, עם הצטרפותו לצוות המנטורים של "The Voice" הישראלית בעונתה הרביעית שתעלה לשידור השבוע (רביעי ושבת בערוץ 2).

"אני מרגיש שאני כבר המון שנים מתקשר ומדבר עם הקהל רק דרך השירים, ועכשיו בא לי לקחת את היחסים האלה צעד אחד קדימה", מסביר טל. "זה משהו אחר. אני אוהב ליצור קשר עם אנשים והטלוויזיה היא פלטפורמה שמאפשרת לעשות את זה באופן רחב יותר. עד היום כנראה לא הייתי בנוי לזה, כי נראה לי שדרושה בגרות מסויימת להגיע למקום כזה - להיות שלם עם עצמך, וגם להיות מספיק בטוח במוזיקה שלך ובקריירה שלך.

"אני יכול להעיד על עצמי, ואני לא מתכוון להשוויץ - הגעתי לטלוויזיה כשאני במקום מצוין מבחינת הקריירה שלי. אני עובד, מופיע במקומות גדולים. הרבה פעמים אנשים הולכים לטלוויזיה כי הקריירה שלהם דועכת, אז הם מחפשים לעצמם מקום בפריים טיים. אני הגעתי ממקום אחר. זה באמת מתוך רצון לאתגר את עצמי בעוד מקום, בעוד סיטואציה".

טל מעולם לא הסתיר את הדאגה והמצוקה הכלכלית שמתלוות אל החיים בתעשיית המוזיקה - בטח ובטח למי שצריך לפרנס משפחה וילדים. "היה שלב שבו אמרתי שאני ממשיך לעשות מוזיקה, והיו לי שני ילדים. כלכלית לא הצלחתי", סיפר בראיון לרז שכניק שהתפרסם לפני כשלוש שנים ב"ידיעות אחרונות". "הגעתי להמון חובות כי חייתי שנה בלי להכניס כסף ועם הוצאות על האלבום. הייתה נקודת שבר שבה הבנתי שאבא צריך להביא פרנסה הביתה, וחשבתי אולי לעבוד במשהו אחר, לא מוזיקה. רק המחשבה הזו ריסקה אותי".

במבט לאחור, הוא לא מתחרט על הדרך. "נאבקתי על הדרך שלי להישאר במוזיקה ועוד כאב מפרנס - והיום אני מאוד שמח שעברתי את המאבק הזה", הוא אומר. "הוא גרם לי להבין שאני באמת אוהב מוזיקה ובאמת מאמין במוזיקה. לא ויתרתי על החלום שלי גם גם בתקופות הקשות".

עם זאת, הוא מדגיש כי השיקול הכלכלי לא השפיע על ההחלטה להצטרף לעולם הריאליטי. "אני מרגיש שבחרתי לעשות את התוכנית ממניעים מאוד נקיים, אמנותיים ובעיקר פנימיים", הוא אומר. "זה נשמע מוזר, אבל חשבתי המון אם לעשות את התוכנית הזאת, והעניין של הכסף והפרסום - אלה הדברים האחרונים שעניינו אותי. עניין אותי זה שאני מאתגר את עצמי.

"אני במקום טוב בקריירה כבר כמה שנים, גם ברמה הכלכלית, אז ההחלטה להצטרף לריאליטי לא הגיעה ממקום של מצוקה או של 'קריירה כושלת, בוא נרים אותה'. קיבלתי כל כך הרבה, ובא לי לתת את זה הלאה. אני מאוד הרפתקן בקריירה שלי ובחרתי לעצמי אחלה הרפתקה: הגילוי, הסקרנות, המפגש עם הזמרים, שאר המנטורים, ההתמודדות איתם, איך אני אגיב בזמנים לחוצים יותר. זה הכל מתוך רצון לגדול ולהתפתח ברמה האישית".

"אביב יכול להיות קיצוני מדי"

טל הוא לא החידוש היחיד ב-"The Voice", שחוזרת למסך אחרי הפסקה בת שנתיים. גם מירי מסיקה גויסה לצוות השיפוט. השניים מצטרפים לשני המנטורים שהחזיקו מעמד לאורך כל העונות - שלומי שבת ואביב גפן, שטבילת האש של טל בדינמיקה המורכבת איתו כבר נחשפה בפרומואים לתוכנית. שם, גפן טוען ש"אברהם בא לכאן להיות המאמי הלאומי". טל לא נשאר חייב והשיב: "לא כולם צריכים להיות אביב גפן".

אז באמת באת לשם להיות המאמי הלאומי?

"אם הייתי המאמי הלאומי, כמו שאביב אמר, אז הייתי מחייך ולא מגיב. אנשים מחפשים סטיגמות ואני מביא את מי שאני - שהוא לא קשוח מדי ולא טוב מדי. קול שפוי. תפקידו של הפרומו להראות קצת ממה שקורה ואני מבין את זה. קצת אקשן מביא אנשים. לא ידעתי ש'מאמי לאומי' זה דבר רע, וזה לא מטריד אותי. מאמי לאומי? אני מאמי של שושנה (אשתו, ר"ב). ברור שזה לא נעים שאני צריך לתת ביקורת קשה לבן אדם, אבל זה בדיוק האמצע שאני מביא איתי. יש ביקורת שהיא בונה וחיובית ויש ביקורת שהורסת. אני לא בוחל במילים, אבל מה שכן חשוב לי זה שהביקורת תהיה בונה, גם אם היא קשה. 

"אני יודע שכשמישהו עולה על הבמה הזאת, בפריים טיים של ערוץ 2, ושר מול כל המדינה - ולפעמים מדובר בחבר'ה בני 17, שלא שרו בחיים שלהם מול קהל - אז לא משנה כמה הם גרועים, צריכה להיות חמלה ביחס כלפיהם. אביב גפן פוגע לפעמים, ואני עוצר את זה. יצא לי לא מעט פעמים לעצור ביקורת קשה. אני שומר על האנושיות, על הכבוד האנושי. לא משנה מה הביקורת - צריך להגיד אותה בטוב. ואני נלחם על זה.

עם השופטים. "אביב גפן פוגע לפעמים"(צילום: אוהד רומנו)

"אומרים שהרוע קיים כי הטוב לא עוצר אותו. אז אני טוב, ולפעמים הטוב צריך להיות קשוח ולהשיב מלחמה. ראיתי בעונות קודמות שאף אחד לא עצר דברים שלא היו לעניין - והשנה זה לא קורה. ואם מישהו מדבר לא יפה, אז אנחנו עוצרים אותו. לאביב ישנה התכונה הזו שלו, שהוא אומר מה הוא מרגיש בלי פילטר. זו תכונה שאני לוקח ממנה הרבה ולומד ממנה. הכנות הזו מדהימה. אבל לפעמים זה יכול להיות חזק מדי וקיצוני מדי".

וזה עדיין נשמע קצת פרווה.

"אני מרגיש שיש לי חובה אישית להביא קול אנושי שפוי, וזה הכי לא פרווה כי על הקול האנושי צריך להיאבק. צריך להיות אנושי, וזה העיקר שאני מביא לתוכנית. ראיתי את עצמי בכל אחד מהמתמודדים. הסיטואציה הכי קשה בתוכנית היא שהיה לי מאוד קשה כשמישהו שר ואף אחד לא מסתובב אליו. אני רואה 130 מתמודדים ולפעמים נורא קל לשכוח שמדובר בבני אדם. הקפדתי לא לשכוח שכל אחד מהם זה לב, נשמה, ושכל אחד מהם זה חיים שלמים. אני מביא את החיים האמיתיים האלה לבמה של 'The Voice'".

אברהם טל בהופעה. לא מבטל, גם כשהוא חולה(צילום: שירי הורוביץ)

כבר תקופה ארוכה מדברים על תחושת מיצוי מתוכניות הריאליטי המוזיקליות. לא חששת מזה?

"אני שומע את זה שתוכניות הריאליטי מיצו את עצמן, ו-'The Voice' לא הייתה שנתיים וחצי על המסך. לתחושתי בהפקה קשובים לשינוי - בכל זאת החליפו חצי מהמנטורים. יש היום גם יותר מודעות - אנשים יודעים שזכייה בריאליטי היא ממש לא ערובה להצלחה בקריירה. את הדרך שלך תצטרך לעשות בכל מקרה".

"אם כולם היו מצביעים - הבחירה הייתה אחרת"

השיחה הזו מתקיימת כשטל שוכב במיטה, חולה. "התקררתי, כמו כולם בתקופה הזו", הוא אומר. אבל בעוד כמה שעות יעלה לבמה. "אני מופיע יחד עם עברי לידר, והוא יכול לעלות ולהגיד ש'אברהם חולה' - אבל אני לא מוותר על הופעות. ב-18 שנות קריירה ביטלתי הופעה רק פעמיים בגלל שלא הרגשתי טוב. לא רוצה לאכזב אנשים. זה כמו לא ללכת לחתונה של חבר טוב".

קשה לחמוק מהרוגע הזה שעוטף אותו, מהאווירה הנינוחה והחיובית. הדבר היחיד שמצליח להכעיס אותו זו האלימות והעצבים שיש פה לפעמים - כמו אלה שהוא מזהה על הכביש. "אני רואה אנשים שמרשים לעצמם להתנהג בצורה מגעילה, וזה מגיע בגלל מה שהם רואים בטלוויזיה".

ומה הם רואים בטלוויזיה?

"אתה רואה איך אנשים מדברים זה לזה בתוכניות. למשל בעניין השריפות: היו הצתות, אני לא אגיד שלא היו, אבל עצבן אותי איך בשיח הציבורי הרבה מהאנרגיה הולכת לכיוון של הסתה, ואיך הרוב של האנשים רוצה שקט - אבל כנראה הקונפליקט הזה משרת אינטרסים. חשוב להם שהוא יישאר".

מה זה אומר?

"זה אומר שהרוב הוא רוב שפוי. ברור שיש קיצונים - הקיצונים שהולכים ושורפים ומדליקים יערות, והקיצונים שמלבים את הההסתה. וישנו הרוב שרוצה לסגור את החודש. אני מאמין שאנחנו נסבול מהקיצונים מכל הקצוות - עד שנתאגד כולנו לאקטיביזם חברתי".

אבל בסופו של דבר הרוב בחר בממשלה. זו הדמוקרטיה, לא?

"הרבה לא הולכים להצביע - אם כולם היו הולכים להצביע הבחירה הייתה אחרת. פשוט הרבה אנשים כבר לא מאמינים בדבר הזה, אז מי שכן הולך להצביע הביא לתוצאה הזאת".

האקטיביזם הקולקטיבי הזה, שהוא מחכה לו, התחיל לדבריו עם המחאה החברתית. "יש תהליכים", הוא מסביר. "הרבה אנשים אומרים שזה היה כישלון - אבל הכל חלק מתהליך. כשאני רואה את סתיו שפיר מדברת, אני מעריך ומעריץ אותה כי אני מרגיש את הפייטריות האמיתית. ברור לי שהפוליטיקה זה עניין מסואב. אנשים שואלים אותי לפעמים מה הדעות הפוליטיות שלי - וזה משתנה בהתאם לאיזו תוכנית ראיתי השבוע. עושים עלינו כקהל כל כך הרבה מניפולציות. אנחנו קוראים כותרות ולא יודעים למה להאמין".

ובמה אתה כן מאמין?

"בזה שהשינוי שצריך לקרות כאן הוא קודם כל שינוי ברמה האישית. אני מרגיש שהמהפכה שאני מנהיג היא קודם כל ביני לביני ובחיים שלי עם הסביבה הקרובה אליי. אנשים שקרובים אליי הם אנשים טובים שאני אוהב, והלוואי שהמעגל הזה רק ימשיך ויגדל. בלי עזרה וטיפול שום דבר לא יזוז. אני הולך עם אשתי לטיפול זוגי, ושם אנחנו פותחים את הדברים, אומרים מה מפריע ומה מחזק.

"כך זה גם ברמה האישית - בן אדם לא רואה על עצמו. העיניים שלנו מביטות מהפנים החוצה ואנחנו חייבים רפרנס מבחוץ. זו מתנה, כשחבר אומר לך שאתה מתנהג חרא. הזוגיות היא המקום הראשון בחיים שממנו אתה יכול ללמוד. בני זוג לוחצים זה לזה על הנקודות הכי קריטיות, וזה נעשה בכוונה - כי שם אנחנו יכולים לגדול.  אני מאמין שאם כל אחד ישתנה אז השינוי יגיע ובגדול".