כשהטראומה המינית המודחקת יוצאת החוצה
לא פעם תהיתי מה קורה לה מול גברים. איך האישה הנפלאה הזו הופכת משותקת במחיצת גבר, איך היא נעה בין ריחוק גדול לבין קרבה מינית לא מווסתת, ולמה היא מתארת סיטואציות מיניות בצורה מנותקת כל כך. אימון אישי
גילי הגיעה לפגישה השבועית שלנו מפורקת. לא נפגשנו בשבועיים האחרונים בגלל אילוצי לוח זמנים ועומס, אבל לא ציפיתי שהאישה היפה והכובשת שלרוב חזקה ואיתנה בנפשה, תיראה כשבר כלי המנופץ לאלפי רסיסים. היא התחילה לדבר, וגופה רעד. ידיה הסיטו קבוצת שיערות סוררת בתנועות נוירוטיות שלא אופייניות לה בכלל, ואני הבנתי שגילי עברה משהו מאוד קשה, שהיא בטראומה, אבל עוד לא הצלחתי לדוג ממילותיה השבורות מה בדיוק קרה. ואז היא שאלה מבין דמעותיה אם שמעתי על איש הנדל"ן ופרשת חיי הלילה, והאסימון נפל לי.
עוד לא שמעתי את פרטי הסיפור, אבל הרגשתי שחתיכת הפאזל שחסרה לי לאורך התהליך הטיפולי שלנו עומדת להתגלות. לא פעם תהיתי מה קורה לה מול גברים. איך האישה הנפלאה הזו הופכת משותקת במחיצת גבר. מדוע היא נעה בין ריחוק גדול לבין קרבה מינית לא מווסתת, ולמה היא מתארת סיטואציות מיניות בצורה מנותקת כל כך. לא פעם שאלתי אותה אם קרה לה משהו שהותיר בה טראומה, ותמיד נעניתי ב"לא משהו יוצא דופן, לא. לא נראה לי, את יודעת... רק אינטראקציות רגילות עם גברים". ואז הפיד של הפייסבוק הזכיר לה את מה שהתאמצה כל כך לשכוח.
לא, זה לא אותו הבחור, אבל העדויות שהיא קראה היו דומות להפליא לחוויה שהיא עברה. ואז זה הכה בה, או יותר נכון, גופה הכה בה. היא רצה להקיא. אחר כך היא הבינה שהערב ההוא שהיא לא זוכרת ממנו כלום כמעט, היה כנראה סיפור סם אונס קלאסי. היא כן זוכרת את ההפתעה שהרגישה כשהתעוררה ערומה במיטתו, ואיך נמלטה מהמקום מבולבלת ואחוזת אשמה. גילי, מבחינתה, סגרה את הלילה ההוא במגירה נסתרת במעמקי נפשה, זרקה את המפתח וקיוותה שהזוועה של הלילה ההוא לא תצוף עוד לעולם. אבל תקוות לחוד ומציאות לחוד. שש שנים אחרי הלילה ההוא, והסיפור פתאום עלה במלוא עוצמתו בראשה, בגופה ובנשמתה.
עד הרגע הזה סיפרה לעצמה שכנראה השתכרה וקרה מה שקרה, לא ביג דיל. הוא היה סוג של חבר, היא תמיד ראתה אותו כשכל החבר'ה נפגשו, תמיד היה בסביבה. היא די התביישה במקרה, וכאמור הרגישה אשמה, והדבר היה מוגבר כי היתה לה חברה שהיתה במעין מערכת יחסים איתו, דבר שבכלל גרם לגילי להרגיש רע עם עצמה. עם הזמן, המנגנון הנפשי שלה הדחיק את המקרה על מנת להגן עליה. הדחקה היא מנגנון הגנה נפשי שאחראי לסילוקם של זיכרונות, רגשות, דחפים או מחשבות מן המודע אל התת-מודע, בשל הקושי הכרוך בהתמודדות עימם. הדחקה אומנם נעשית באופן חד-פעמי, אך לאורך כל הזמן יש השקעה מתמדת של אנרגיה נפשית הנדרשת לשמירת התכנים במצבם המודחק, כיוון שהם ממשיכים לפעול בלא-מודע.
למעשה גילי שילמה מחיר כפול ומכופל על ההדחקה. מצד אחד, היא לא טיפלה בטראומה ובכל הרגשות שמתלווים אליה, ומצד שני, היא השקיעה באופן לא מודע אנרגיה רבה על מנת לשמור את הדבר מודחק. זה גרם לשלל התנהגויות לא מודעות ולא רצוניות מול גברים, כשמטרתן היתה להגן על נפשה מפני הפגיעה הבאה. אלא שפעם אחר פעם הלופ הזה חזר על עצמו, ועימו גם תחושת האשמה והתסכול על חוסר הצלחתה עם גברים.
התחלה חדשה
מנגנוני ההגנה של הנפש מורכבים וחכמים. המטרה שלהם היא להגן עלינו. אני מאמינה שהדברים צפים כשאנחנו מוכנים להתמודד עימם. והנה, גילי יושבת מולי, אומנם מפורקת, אבל יש משהו ברגע הזה שיכול לסמל גם התחלה חדשה. ביחד התחלנו לאט-לאט לפרום את המקרה, את התחושות הפיזיות, הרגשות והדרך שבה היא התמודדה. היא כתבה המון, שחזרה את הערב ההוא ושיתפה עם חברים ומשפחה, מתוך הבנה עמוקה שהיא צריכה לרפא את עצמה ולא להסתתר.
היא הבינה יותר ויותר כמה תחושת אשמה היתה אחת התחושות הדומיננטיות בסיפור, ואיך היא גרמה לה להשתמש בגופה כבכלי להשגת אינטימיות ואהבה, ולכן לרגע לא חשבה להאשים את אותו אדם שפגע בה אלא רק את עצמה. החתיכה החסרה בפאזל מספרת את הסיפור שעוד לא סופר, על אשמה, על קושי עם אינטימיות רגשית מול גבר, על פחד גדול להיפגע נפשית ופיזית, ועל חוסר אמון עצמי.
לכולנו יש אירועים מודחקים שנחבאים להם אי שם בלא מודע, ולא בכדי. מתישהו הם יצופו או יבקשו לעלות למעלה, וזה לרוב יקרה כשנוכל להתמודד עימם. לפעמים זה מאוד ברור, ושוכנת לה הידיעה שקרה משהו, ולעיתים ישנם סימני שאלה האם באמת יש שם טראומה. במידה וישנה תחושה שכזו, חשוב להקשיב לה ולנסות לברר מה היא רוצה להגיד לנו. אפשר לדבר עם חבר קרוב, איש מקצוע, או לעשות עבודה עצמית. בכל מקרה חשוב לזכור, שההדחקה משרתת עד נקודה מסוימת, ואם לא מרפאים, היא שוכנת לה שם כל הזמן, וממשיכה לשחזר את הפגיעה.
הכותבת מאמנת אישית בנקודתיים - תהליכי זוגיות
לפנייה לכתב/ת 
