הכי טובים הופכים למורים: ללמוד מהמובילה בעולם

תלמידים בסינגפור, בסיור מדעי. במקום הראשון בעולם במדעים(צילום: EPA)

מקום 40 במדעים, מקום 37 בקריאה, מקום 39 במתמטיקה. ישראל נחשבה בעבר מובילה בחינוך, אבל התוצאות במבחן פיז"ה הבינלאומי, שנמסרו אתמול (יום ג'), שוב הראו את המרחק העצום שבין תלמידי ישראל לבין הצמרת העולמית - ואת הפערים הגדולים בין תלמידים ערבים ליהודים ובין חזקים לחלשים. בראש הרשימות, בשלושת המבחנים, יש רק מדינה אחת - סינגפור. אז מה אפשר ללמוד מהמדינה הקטנה שבדרום מזרח אסיה וממדינות אחרות, וליישם בבתי הספר שלנו?

סינגפור הפכה למדינה עצמאית רק ב-1965, ונחשבה אז למדינה ענייה יחסית, שכוח העבודה שלה אינו מיומן. אבל היא שמה בראש סדר העדיפויות גיוס תלמידים מצטיינים להוראה, והתמקדה ללא הרף בחינוך כדרך לפיתוח הכלכלה והעלאת רמת החיים. וזה הצליח. היא עקפה את המדינות העשירות באסיה, צפון אמריקה ואירופה - והפכה למספר אחת בעולם בחינוך.

פרופ' סינג קונג לי, סגן נשיא האוניברסיטה הטכנולוגית בנניאנג המארחת את המכון הלאומי לחינוך בסינגפור, אמר כי המפתח הוא רמת ההוראה. "סינגפור השקיעה המון באיכות כוח ההוראה, כדי להעלות את היוקרה ואת סטטוס ההוראה וכדי למשוך את הבוגרים הטובים ביותר", אמר פרופ' לי.

המדינה מגייסת מורים מתוך חמשת האחוזים של הבוגרים הטובים ביותר, במערכת שהיא ריכוזית מאוד. כל המורים מתחנכים במכון הלאומי לחינוך, ולדברי פרופ' לי הדרך האחת הזו מבטיחה שליטה על האיכות ושכל המורים "יילכו בביטחון לכיתה". זו, אומר פרופ' לי, חייבת להיות גישה רציפה, ארוכת טווח ועקבית, על פני עשורים.

הסוד - איכות ההוראה. תלמידים בסינגפור(צילום: ליאו סימון)

מתחת לממוצע. הדירוג של ישראל

סינגפור אינה המדינה האסייתית היחידה שבצמרת הדירוג. בעשירייה הראשונה במדעים נמצאות גם יפן, טייוואן, מקאו, הונג קונג וסין. "מה שמשותף לרבות מהמדינות שבצמרת זה שאוכלוסיית המדינה הומוגנית, לעומת אוכלוסיית ישראל שהיא מאוד הטרוגנית", מסבירה פרופסור זמירה מברך, נשיאת המכללה האקדמית לחינוך על שם דוד ילין. "בנוסף, אי-אפשר לתלות את ההישגים הגבוהים של אותן מדינות באפשרות של קיום כיתות קטנות, כי במזרח הרחוק הכיתות מאוד צפופות".

בנוסף, היא אומרת, "בסינגפור וביפן יש דגש מאוד חזק על חשיבה ביקורתית. המשימות שנותנים להם דורשות חשיבה ולא שינון. הם לא מתבקשים להכניס את המספרים לתוך נוסחה קיימת ולמצוא את הפתרון, אלא מתמודדים עם משימות שדורשות חשיבה, והמורה יכול לעבוד על משימה אחת במשך שיעור שלם".

פרופ' מברך מעדיפה להשוות את ישראל דווקא לפינלנד, שנמצאת במקום החמישי בדירוג במדעים. "במחקר שעשיתי שבו השוויתי בין פינלנד לישראל גיליתי ששם המורים יושבים עם כל תלמיד ובונים לו תוכנית עם אופק, לאן הוא צריך להגיע, והתלמידים עובדים יחד עם המורים כדי להגיע ליעד הזה. לעומת זאת, בישראל התלמידים העידו כי הם עסוקים מרבית השנה בהכנה לבגרות וכי המורים 'שופכים' להם את החומר", היא מסבירה.

פרופ' ציפי ליבמן, נשיאת מכללת סמינר הקיבוצים, מוסיפה: "התרבות של מדינות מזרח אסיה שונה מאוד מהתרבות שלנו, הם מאוד הישגיים, קפדנים וממושמעים, הם חרדים לתחרות ומשקיעים בה באופן יוצא דופן וקיצוני. הם גם מקדישים המון זמן למבחנים האלה. אבל זה לא מבטיח שכשהתלמידים שלהם יצאו 'לאזרחות' הם באמת יהיו מוכנים לחיים הבוגרים. מעבר לכך, מעמד המורה שם מאוד גבוה, וכך גם בקנדה ובפינלנד". ליבמן מוסיפה: "אם מסתכלים על הפערים בין תלמידים מצטיינים לאלה המתקשים רואים שאנחנו כבר בסביבת מלטה ולבנון, וזו שכונה גרועה מאוד. אלו שתי מדינות שלא משקיעות בצמצום הפערים, ולצערנו גם אנחנו שם".

פרופ' ליבמן מציינת את הנתון שלפיו התלמידים היהודים קרובים מאוד בהישגיהם בשלושת המקצועות לממוצע ה-OECD ואף עוברים אותו, בעוד התלמידים הערבים נמצאים הרחק מאחור: "אנחנו מדינה קטנה שיש בה עשרים אחוז מיעוטים והם לא מטופלים היטב, וזה דורש טיפול אמיתי".

נחום בלס, חוקר ראשי במרכז טאוב לחקר המדיניות, טוען כי לא צריך כלל להשוות את ישראל למדינות מזרח אסיה: "זו תרבות אחרת לגמרי, הכול שם שונה, יש שם המון חינוך פרטי. הן לא רלוונטיות מבחינתנו". לדברי בלס, אנו צריכים להסתכל על התמונה הכללית בישראל לפיה נרשם דווקא שיפור לאורך השנים, וגם קצב ההתקדמות בישראל טוב יותר ממדינות אחרות.

עוד טוען בלס כי ברגע שיינתן מענה לפערים, יעלו הישגי התלמידים בהתאם. "אנחנו לא עושים מספיק בשביל לצמצם פערים", הוא מוחה, "צריך לזכור שבחינוך העל-יסודי אין כלל תוכנית לתקצוב דיפרנציאלי ובחינוך היסודי הוא קיים, אך לא באופן מספק".

בהקשר זה קבע לאחרונה מבקר המדינה כי לא ניתן לדעת אם התוכנית לתקצוב דיפרנציאלי שקיימת בחינוך היסודי באמת יעילה, ואכן מביאה לצמצום פערים. המבקר גם העביר ביקורת חריפה על כך שהמשרד בחר שלא ליישם תוכנית דומה בחינוך העל-יסודי: "צריך פה תקצוב דיפרנציאלי אגרסיבי יותר, לתת שכר גבוה יותר למורים שילמדו ביישובים בפריפריה הכלכלית והגיאוגרפית ועוד. היות שהאוכלוסיות החלשות הן חלק כל כך גדול מהאוכלוסייה – כל שיפור שם יביא לעלייה בהישגים".