שתף קטע נבחר

 

ככה היא באמצע / טור

במכבי תל אביב של העונה אומרים דבר אחד ועושים אחר וכשהיא פוגשת קבוצות מאורגנות, היא משחקת כדורסל מביך ועצוב. הקהל המנומנם של הצהובים ראוי לקבוצה האנמית שהוא קיבל. וגם: לאן נעלם רמי הדר הנושך?

 

במציאות של ימינו קשה מאוד לשרוד אם אתה לא הולך עד הסוף. אם אתה לא מבין את ה-DNA שלך ומתפקד לפיו. אם אין לך אג'נדה ברורה ואסטרטגיה שמתאימה לה. אבל במכבי תל אביב אומרים ככה, ועושים אחרת. יענו ישראבלוף. ככה היא באמצע. וכשהיא פוגשת קבוצות שמחוברות לעצמן, מודעות ליכולותיהן ומגרעותיהן, ומשחקות עד הסוף בהתאם לכך, מכבי נראית במערומיה, ומשחקת כדורסל מביך, חסר השראה ועצוב. וזו כבר הפעם השלישית בשבוע האחרון שזה קרה. וזה כבר לא מקרי.

 

לטבלת היורוליג

 

ביום הולדתו ה-60 של לארי בירד, התייצבה בהיכל קבוצת כדורסל מאומנת להפליא, שמשחקת כדורסל אינטילגנטי ומנצלת עד תום את משאביה. לא אתלטית במיוחד, אבל משחקת יחד ומחפה על מגרעותיה דרך הראש. עם מאמן איטלקי לפלפון עם עיגולדים, שלא כופה על שחקניו תרגילים, אלא מלמד אותם תנועות בסיסיות ומשאיר להם את הבחירה לפעול בתוך המסגרת, מה שמעלה אצלם את רמת האחריות והחשיבה, ומוביל לכדורסל מלא השראה, שכשהוא גם מדויק ואגרסיבי לא משאיר למכבי שמחפשת את עצמה שום סיכוי. איזה ריווח, כמה תנועה ללא כדור, ואיזו קבלת החלטות מצוינת.

 

והכל מתחיל מהראש. למרות שני ההפסדים האחרונים, מכבי עדיין הגיעה מנטאלית כפייבוריטית, וכבר נכתב כאן בשבוע שעבר שהיא חייבת לבוא לכל משחק כאנדרדוג. השעה המוקדמת ביום הלא קבוע והקרחות ביציעים בתחילת המשחק הוסיפו לתחושת הנמנום. וזו עבודה של מאמן. להדליק את השחקנים שיעלו לטרוף את המגרש. אבל דקות הפתיחה עם הזריקות הגרועות שהיו ארוכות מדי או קצרות מדי העידו שמכבי עלתה לא מאופסת למשחק, ובעצם, לא היה לה סיכוי מראש.

 

קבוצת הריבאונד הכי גרועה ביורוליג נצחה את מכבי בריבאונד. קבוצת החננות הגרמנית שמרה באופן אגרסיבי וביצעה 26 עבירות, ושלחה את מכבי לקו 24 פעמים. ממול מכבי שיחקה בריפיון ועדינות ושלחה את באמברג לקו רק 5 פעמים. בכל השאר הם פשוט טיילו לסל וקלעו באין מפריע.

  

 

רק דווין סמית' עם 4 עבירות ויוגב אוחיון עם 3 הראו שאכפת להם. כל השאר שמרו על הידיים כדי שיוכלו לקלוע כמה נקודות לסטטיסטיקה (צירבס עשה שלוש עבירות הזויות בהתקפה אז הוא כבר מחוץ לספירה ולרוטציה). אלה מספרים של קבוצה כבויה ולא מחוברת.

 

סמית' ואוחיון הם גם היחידים שמסתכלים אחד לשני בעיניים. כל השאר עם הראש למטה. לקהל של מכבי יש חלק בישנוניות, והוא מתעורר רק כשמכבי חוזרת, אבל עוזב לפני הסיום כדי לא להרגיש שייך. כנראה שהם ראויים האחד לשני.

מכבי הפסידה בריבאונד לקבוצה הגרועה ביותר ביורוליג. אייברסון (צילום: אורן אהרוני) (צילום: אורן אהרוני)
מכבי הפסידה בריבאונד לקבוצה הגרועה ביותר ביורוליג. אייברסון(צילום: אורן אהרוני)

 

קשה לי מאוד לראות את מכבי תל אביב עולה עם חמישה אמריקנים, אבל אם כבר, שתשחק בהתאם לכישרון שלה. והכישרון שלה אינו תבונת כדורסל מופלאה, אלא גוף חזק ואתלטיות. ובמקום ללחוץ ולרוץ בכל התקפה מכבי מנסה לשחק את הכדורסל של באמברג, בלי שיהיו לה את הכלים לכך.

 

המשחק המבולגן שהיה בסוף הרבע השלישי ותחילת הרביעי, כמה שהוא נראה ברדק, אמור להיות המשחק הקבוע של מכבי, ולא בכדי היא צמצמה עד שמונה הפרש. לחץ על כל המגרש צריך להיות האסטרטגיה שלה, שמתאימה לקבוצת אתלטים וסגל ארוך. גם האיזורית הייתה במקום, רק שמולה הצליח דריוס מילר לקלוע שלושה סלים קשים ושבר להדר את התכנית, קצת מוקדם מדי.

 

שני השחקנים שהנציחו עד תום את הקונטראסט הזה היו ניקולו מלי מול ויקטור ראד. עמדה 4 היא המפתח לכל המשחק של מכבי העונה. מלי נתן הצגת כדורסל שמכבדת את לארי הציפור עם 27 נקודות ו-14 ריבאונדים, מדד 40, וקבלת החלטות כמעט מושלמת. משחק בהתאם למגבלות שלו, מנצל מה שההגנה נותנת לו.

 

ניצל מה שנתנו לו ועוד איך. מלי (צילום: ראובן שוורץ) (צילום: ראובן שוורץ)
ניצל מה שנתנו לו ועוד איך. מלי(צילום: ראובן שוורץ)

 

ראד הוא אתלט על שנתקע במשחק העומד ולא מסוגל לתרום שם, בניגוד ליכולת אדירה במגרש הפתוח. מעין לאטרל ספריוול לעניים. ומכבי שוב מגיעה יותר מדי למשחק העומד, ושוב אין לה סנטר שימשוך את ההגנה (געגועיי לסופו), ושוב שני הכוכבים משחקים לבד. כשווימס מכדרר, גאודלוק עומד ולא מנסה לרוץ קדימה או לשנות זוית. כשגאודלוק מקבל, ווימס יורד להגנה כי ברור שהכדור לא ייצא. מה שהיה להוכיח. וחייבים לשנות.

 

וגם ההגנה של מכבי לא מתקדמת. בזכות האתלטיות לוחצים את הכדור, יורדים מהר להגנה, אבל חוסר התבונה מתבטא מרגע שמתחילה תנועה, ויש חסימות ומעבר שחקנים. אז מתחיל הבלגן הלא מאורגן. מצד אחד חדירות לא מקבלות עזרה, ומצד שני דווקא שומרים של קלעים עוזבים אותם לעזור על מישהו לא מסוכן. מלי מקבל כדור באותיות על לנדסברג ואוחיון, ואין שום תגובה. לא צריך תרגיל בהגנה, צריך יכולת בסיסית לזהות מצבים. לעשות עבירה. לעשות דאבל אפ. אבל לא קורה כלום. זו אגב, עוד סיבה לשמור לחץ על כל המגרש כאסטרטגיה.

 

עם כזה סגל אתלטי, למה לא רצים כל הזמן? ווימס (צילום: אורן אהרוני) (צילום: אורן אהרוני)
עם כזה סגל אתלטי, למה לא רצים כל הזמן? ווימס(צילום: אורן אהרוני)

 

גל מקל לא שיחק, ואני מבין לגמרי את רמי הדר בעניין. הדר שומר לפחות על הרוטציה שלו, וחשב שזה לא יהיה הוגן להפיל על מקל את התיק להחזיר את מכבי למשחק, בזמן שכל הקבוצה לא מתפקדת. ושוב, זה ממש לא כיף לראות קבוצה אמריקנית שמייצגת את מכבי תל אביב, אבל לפחות שתשחק בהתאם לכישרון האתלטי שלה. אחרת מה עשינו פה?

 

רמי הדר ידע לנשוך שחקנים כשהיה מאמן נוער. הגיע הזמן שיעשה את זה כאן ולא ידבר בשקט לפני המשחק. לחץ כל המגרש, משחק ריצה בכל הזדמנות, אגרסיביות הגנתית ושימוש בעבירות. ולהסתכל בעיניים, להיות קבוצה מחוברת. לא בהתאם ליריבה, לא כי זה מתאים למשחק הפסציפי, אלא כי זו הדרך היחידה שמכבי של השנה יכולה לנצח. ואין מה לפחד, אי אפשר לרדת ליגה.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: אורן אהרוני
אלכסנדר אוחיון והדר
צילום: אורן אהרוני
מומלצים