שרון הר-נוי עפה משיא לשיא / "מחוץ לרדאר"

מזג האוויר המדברי המקפיא של אריזונה לא היה מתחשב באותו יום קר של נובמבר. בטח לא עבור מי שנמצא באוויר בגובה של קרוב ל-6 ק"מ מעל פני האדמה. 65 צנחניות הצטופפו בארבעה מטוסים, מכוסות בשמיכות כדי לנסות ולהיאבק בקור העז ומחוברות לחמצן כדי חלילה לא להיכנס למצב של ערפול.

• לכתבות קודמות במדור "מחוץ לרדאר"
  

ואז בתזמון מושלם הן זינקו בזו אחר זו מהמטוס אל עבר השמיים הפתוחים. תחילה קשה להבין לאן מועדות פניהן, אך תוך מספר שניות הן מתחברות לכדי מקשה אחת, אוחזות ידיים ויוצרות צורה מרהיבה של מעין כוכב.

שרון הר-נוי (34), הייתה אחת מאותן 65 צנחניות. התנאים המורכבים לא אפשרו לה לראות את כל חברותיה ולהיות בטוחה שהן אכן עמדו במשימה. היא נאלצה להסתפק ברמזים. חיוכים קטנים וזהירים של צנחניות ממולה רמזו לה שמצבן מעודד, אבל למודת ניסיון מ-15 ניסיונות קודמים כושלים, חלקם על טעויות מזעריות, היא סירבה להיכנס לאופוריה. רק זמן רב אחרי ש-65 הצנחניות ניתקו זו מזו, פתחו מצנח, נחתו על הקרקע וקיבלו אישור רשמי מהשופטים, היא יכולה הייתה לצעוק ולהתלהב יחד עם יתר הקבוצה הגדולה, וליהנות מהתחושה המופלאה של מי שזה הרגע הייתה שותפה לשבירת שיא עולם.

"זה ממש לעוף כמו ציפור"

הר-נוי, צנחנית ישראלית מקצוענית שחיה בשנים האחרונות בפלורידה, חיה מאתגר לאתגר. שיא העולם הנוכחי שהייתה שותפה אליו – המספר הגבוה ביותר של נשים היוצרות צורה אנכית בצניחה חופשית (65, כאמור), הוא כבר שיא העולם השלישי בו היא משתתפת. בעבר היא הייתה אחת מ-164 צנחנים ששברו שיא עולם משותף לגברים ולנשים.

שרון הר-נוי. למודת ניסיון(צילום: איימי מילהורן)

עוד מגיל צעיר היא חלמה לצנוח, "בתור ילדה בכל פעם שהייתי במקום גבוה, תהיתי איך זה מרגיש להתנתק ממנו ולעוף", היא מספרת באתר של הקבוצה שלה. לפני 16 שנים נרשמה לקורס צניחה שלמעשה שינה את מסלול חייה. "צריך להיות באוויר כדי להבין מה סוחף אותך בדבר הזה", היא מסבירה. "זה ממש לעוף. בניגוד למה שאנשים חושבים, צניחה זה לא בנג'י, זה לא סתם לקפוץ בשביל האדרנלין, אלא ללמוד להטיס את הגוף ולעוף כמו ציפור".

הר-נוי החלה להתחרות עם שותפתה עדי פרייד בתחום שנקרא "Free Fly" – מעין ריקוד באוויר. השתיים זכו פעמיים באליפות ישראל ורשמו גם מספר הישגים נאים בזירה הבינלאומית כמו התברגות בעשירייה הראשונה באליפות העולם ומקום תשיעי באליפות אירופה.

כשהסתיים שיתוף הפעולה בין השתיים, הר-נוי הייתה עדיין מלאת אמביציה להתקדם בעולם הצניחה והחליטה לעבור לארה"ב כדי להתגורר קרוב למנהרת רוח – סימולציית צניחה המאפשרת אימונים יסודיים על כל מה שמתרחש במהלך נפילה חופשית. השעות הרבות שבילתה הר-נוי במנהרה בצפון קרוליינה עשו את שלהם. היא קיבלה עבודות כמדריכה, הוציאה ויזת ספורטאי והחלה לארגן אירועי צניחה. מפה לשם היא גם הכירה את בעלה לעתיד והשניים עברו להתגורר בפלורידה, לשם העתיקה הר-נוי את מרכז חייה.

הר-נוי היא כיום חברה בקבוצת Joyriders, קבוצה של שש צנחניות ממקומות שונים בעולם, שמגדירות את מטרתן כך: "לקדם מצוינות נשית דרך הצניחה, למתוח את הגבולות של התעופה האנושית ולהוות השראה לאחרות לעשות זאת גם".

הר-נוי. "מותחת את הגבולות"(צילום: מייק סלאפי)

אחת מחברות הקבוצה איימי צ'מלקי, היא שוברת שיאי עולם סדרתית, שהחל ב-2007 עסוקה בניפוץ שיאים שונים. בגלל היכרותה הקרובה עם הר-נוי כחברת קבוצה, לשיא האחרון היא זימנה אותה לא רק כמשתתפת, אלא גם כאחת מהמארגנות.

עבודה של שנתיים ו-16 ניסיונות

תכנון שיא עולם כזה והוצאתו לפועל הוא משימה מורכבת ביותר. הכל חייב להיעשות באופן מושלם. השופטים מקבלים סקיצה של הצורה המדויקת אותה מתכננות הצנחניות ליצור וכל חריגה, ולו הקטנה ביותר, מובילה לפסילת השיא. בעבר, בניסיון לשבור שיא לגברים, קרה כבר שצנחן התחבר עם יד שמאל במקום יד ימין כמתוכנן, והשיא כולו נפסל. "תחשוב על 65 אנשים עומדים על הידיים, זה הרי לא דבר יציב. כל דחיפה קטנה של אחת הצנחניות שמגיעה יכולה לפרק את הכל", מסבירה הר-נוי.

הר-נוי. לא קופצת לבד(צילום: מייק קרפנטר)

על הפרויקט המסובך הזה עבדו המארגנות במשך שנתיים במהלכן קיימו מחנות אימונים במקומות שונים ברחבי ארה"ב, במטרה ללמד צנחניות כיצד ליצור את המבנה המתוכנן ואיך לעבוד יחד כקבוצה. בסופו של דבר 80 צנחניות הגיעו לאירוע שבירת השיא, כשברור היה שחלקן "ייאלצו לשבת על הספסל". וכן, כמו שאנחנו מכירים מענפים הפופולאריים כמו כדורגל או כדורסל, לפעמים לא הייתה ברירה אלא לעשות רוטציה ולהוציא החוצה מההרכב את הצנחניות שפחות הסתדרו עם המשימה.

"הצד המנטאלי הוא אחד העיסוקים החשובים שלנו כמארגנות. לפני כל צניחה עשינו להן שיחה, היינו צריכות להבין מתי הן זקוקות לעידוד או איזו בדיחה טובה ומתי זה הזמן ליד נוקשה יותר ולהבהיר להן שאם הפעם הן לא יעשו דברים כמו שצריך – הן יירדו לספסל. נשים דווקא נוטות קצת יותר להבין את הסיטואציה", טוענת הר-נוי, "אין ספק שיש בנות שהתאכזבו מכך שלא לקחו חלק בשבירת השיא, אבל בסופו של דבר, כל 80 הנשים שהגיעו הן חלק מהשיא".

כמו באימונים ובעבודת ההכנה, גם האירוע עצמו של שבירת השיא הורכב מעליות ומורדות. ארבעה ימים ו-16 ניסיונות לקחו עד שהכל התחבר בדיוק כמו שצריך והשיא נשבר. צ'מלקי הגדירה זאת יפה בראיון שהעניקה לאתר של "רד בול": "זה בדיוק העניין עם שיא עולם, זה לא משהו שניתן לנו. היינו צריכות לעבוד קשה מאוד בשבילו".

"המספר הגבוה של הניסיונות הוא חלק מהעניין", מסבירה הר-נוי. "היו לנו מספר אתגרים. חלק הצנחניות היו חדשות ויחסית חסרות ניסיון, מעבר לזה היה מזג אוויר קשה. ביום השלישי, בגלל העננות נאלצנו לבצע צניחות מגובה נמוך, מה שמאפשר לנו כמובן פחות זמן לשהות באוויר. כמעט שברנו את השיא מגובה של 14 אלף רגל שזה משהו שלא נעשה מעולם, קרוב מאוד לבלתי אפשרי".

"הניסיונות הם חלק מהעניין". הר-נוי(צילום: דיליו פורצ'לי)

"הימים הקרים במיוחד היו הכי קשים מנטאלית", ממשיכה הר-נוי, "אתה לובש אמנם ביגוד תרמי מתחת לחליפות, ושם מחממי ידיים, אבל אתה מוגבל בכמות השכבות שאתה יכול ללבוש כי אתה צריך להיות אווירודינאמי. היו צניחות ממש קרובות שבעיה קטנה הרסה הכל וזה הפך את העניין להרבה יותר דרמטי. פה באמת אחד הדברים החשובים היה לשמור על קור רוח ולהגיע לאיזון מנטאלי. אלו דברים שכל ספורטאי מתמודד איתם".

על הקרקע השמחה כצפוי הייתה גדולה. חלק מהצנחניות צרחו כלא מאמינות, מנסות לעכל את ההישג הגדול שזה עתה היו שותפות לו. זמן קצר לאחר מכן כבר הגיע למקום די.ג'יי ונערכה מסיבה גדולה עם הרבה

שתייה לציון שיא העולם החדש."תחושת הצלחה של קבוצה כל כך גדולה של אנשים זה משהו שאין שני לו", מספרת הר-נוי שכאמור כבר ידעה תחושה של שבירת שיאים בעבר, "זה נכון שהגעתי הכי גבוה, אבל זה הכי גבוה בתחום מסוים, יש עוד המון תחומים ואתגרים בצניחה".

אז מה באמת האתגר הבא שלה? כאן, כבר הר-נוי נזהרת יותר, היא מזכירה בקטנה תחרות צפויה ביפן, אבל מעדיפה שלא להרחיב כל עוד הפרטים לא סגורים הרמטית. "כרגע האתגר הקרוב שלי הוא להגיע עם בעלי לישראל לחודשיים כדי ללמד אותו עברית", היא מסכמת בחיוך.