גבר הביא דירות לנישואים. של מי הן בגירושין?

2 דירות שנרכשו ע"י הגבר לפני החתונה עמדו במרכז חלוקת רכוש. ביהמ"ש קבע: שכר הדירה שהניבו נכנס לחשבון בנק משותף, ולכן הן שייכות גם לאישה

עו"ד אילנה קמינסקיפורסם: 13.12.16 , 07:27

בית משפט המחוזי בתל אביב קבע לאחרונה ששתי דירות שנרכשו על ידי גבר לפני חתונתו ייחשבו "משותפות" עם אשתו במסגרת חלוקת הרכוש שהתנהל הליך הגירושים שלהם. בכך דחו השופטים ערעור שהגיש הבעל על החלטת בית המשפט לענייני משפחה, שהתבססה על כך ששכר הדירה שהניבו הדירות נכנס לחשבון בנק משותף של בני הזוג.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

על בני זוג שנישאו לאחר כניסתו לתוקף של חוק יחסי ממון לא חלה חזקת השיתוף אלא הסדר איזון המשאבים, הקובע שנכסים וזכויות שנרכשו על ידי כל אחד מהצדדים במהלך הנישואים משותפים לשני הצדדים. הסדר זה מעלה לעתים שאלות ומחלוקות ביחס ל"נכסים חיצוניים" – אלה שאחד מבני הזוג רכש קודם לנישואים ונרשמו רק על שמו.

תביעה

קרב גירושים: ויתר על הרכוש כי פחד מאשתו

עו"ד נורית פיש

רב חתם על תצהיר שמעניק לאשתו את דירתם. בית הדין קבע שהמסמך לא כשר: הגבר חתם כי אשתו איימה לפרסם בקהילה את העובדה שבגד בה

קרב גירושים: ויתר על הרכוש כי פחד מאשתו

שופט העליון יורם דנציגר קבע זה מכבר שגם ביחס לנכסים אלה ניתן להוכיח כוונת שיתוף. ואולם, על בן זוג המעוניין להוכיח כוונה כזו להראות "דבר מה נוסף" שניתן ללמוד ממנו כי הצדדים התכוונו שהנכס יהיה משותף.

במקרה המדובר דן בית המשפט למשפחה בתל אביב בסכסוך רכושי במסגרת הליך גירושים. לבני הזוג היו ארבע דירות, אשר שתיים מהן נרכשו על ידי הבעל לפני הנישואים ונרשמו על שמו בלבד. בית המשפט קבע בפסק דינו כי כל הדירות הן דירות משותפות, ועל החלטה זאת הגיש ערעור למחוזי.

שופט המחוזי שאול שוחט ציין שבית המשפט למשפחה קבע כמה קביעות עובדתיות חשובות שאין בסיס להתערב בהן. למשל, נמצא שאחרי החתונה סגרה האישה את חשבון הבנק שלה והצטרפה לחשבון של בעלה. חשבון משותף זה שימש אותם להוצאות משק הבית המשותפות, לרכישת הדירות הנוספות ולאחזקת שתי הדירות שבמחלוקת.

עוד נמצא כי שכר הדירה שהתקבל משתי הדירות שבמחלוקת הופקד בחשבון המשותף ומחשבון זה גם שולמו הלוואות המשכנתה על הדירות. כמו כן, שלאורך השנים האישה הפקידה לחשבון המשותף את הכנסותיה מעבודתה.

לדברי השופט שוחט, לנוכח עובדות אלה קצרה הדרך ליישומה של "הלכת השיתוף הספציפי" בשתי הדירות שבמחלוקת. הוא הדגיש שהטמעת הפירות של הדירות (שכר הדירה) לקופה המשותפת, על רקע ההתנהלות הכללית של בני הזוג שבחרו להתגורר בשכירות ולהשקיע את רווחיהם בנכסי מקרקעין, מצדיקה ומחייבת את החלת השיתוף על הדירות עצמן, אף שלא מדובר בדירת מגורים.

הוא ציין עוד שבית המשפט למשפחה בצדק יצר אבחנה בין שתי הדירות שבמחלוקת וקבע ביחס לאחת מהן הסדר שיתוף שאינו שווה בשווה אלא 20% לאישה ו-80% לבעל. זאת מכיוון שאותה דירה נרכשה זמן רב לפני הנישואין (תשע שנים) ועל רקע ההנחה כי השתתפות האישה בפועל בהחזר הלוואת המשכנתה לדירה זו הייתה פחותה.

השופט שוחט סיכם כי תוצאת פסק הדין "נכונה ותואמת את ההלכות המשפטיות הנוהגות במחוזותינו". בנסיבות אלה נדחה הערעור. השופטים יהודית שבח ויונה אטדגי הצטרפו לפסק הדין.