ד"ר עמרי ניר נהרג בניסיון להציל את בנו: "הוא היה מורה לחיים"

ד"ר עמרי ניר

פרופ' מירי שפר-מוסנזון, ראש החוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל אביב, ידעה שברגע שתפקידה בידי ניר קורס כזה או אחר, הוא יעשה זאת על הצד הטוב והאחראי ביותר. "סטודנטים אהבו אותו. אני מניחה שזה משתי סיבות: קודם כל הוא מאוד בקיא בחומר ותמיד עם יד על הדופק. הוא ידע לקשר בין מה שקורה היום בלבנון להיסטוריה היותר רחוקה. כל אלה, יחד עם היותו אדם מאוד נעים - גרמו לסטודנטים, בצדק רב, להעריך אותו כל כך. הם העריכו את הידע שלו, את יכולת העברת החומר, את האיכפתיות שהייתה לו כלפיהם. בשיעורים שלו אף פעם לא חסרו סטודנטים".

אבלים באוניברסיטת תל אביב

הבן הפצוע עילאי מפונה לבית החולים (צילום: חגי פוסניק)

עם ההודעה על מותו פרסמו הודעה בעמוד הפייסבוק של החוג, וזו גררה תגובות של עשרות סטודנטים שנזכרו במרצה שכל כך אהבו. "הוא היה כל כך מבוקש, שגם כשרצינו לתת לו עוד קורסים, כבר לא היה לו מקום", סיפרה שפר-מוסנזון. "פגשתי אותו ביום חמישי, בדיוק כשיצאתי מהאוניברסיטה הוא הגיע ללמד, ואמרנו שלום. אנחנו מחוברים גם לאשתו שירי, היא תלמידה ובוגרת שלנו, הם הכירו אצלנו. הקושי לעכל הוא גדול - אנחנו חושבים עליה ועל הבן שמצבו עדיין קשה".

סטודנט של ניר מאוניברסיטת תל אביב סיפר: "התחושות מאוד קשות ועדיין קשה לעכל את הבשורה המרה והבלתי נתפסת. רק ביום חמישי בערב ד"ר ניר העביר לנו שיעור בקורס על לבנון, ולא עבר יום וקרה האסון הנורא. סך הכול עברנו מחצית מהקורס, אבל אני חושב שכל הסטודנטים יסכימו שמדובר בבן אדם מקסים, מרצה בחסד עליון, מקצוען מהשורה הראשונה. איש עם חוש הומור מדהים שהתשוקה והאהבה שלו לתחום עיסוקו היוו מודל לחיקוי". הוא הוסיף כי ניר היה "ידען ונעים הליכות, הוא שלט בפרטים הקטנים והיה קשוב מאוד לסטודנטים. הוא השרה תמיד אווירה מעולה ומעניינת בכיתה והעביר את החומרים בצורה מרתקת. מדובר באובדן גדול עבור הסטודנטים בכל הקורסים שהוא לימד בשלל האוניברסיטאות". 

המטיילים לפני האסון בנחל צאלים

המטיילים בנחל צאלים - לפני האסון

עינב פרינץ, רכזת תחום הוראה בבית הספר למדעים במכללת אחווה, סיפרה כי אף זכה בתואר המרצה המצטיין. "הוא עבד אצלנו הרבה שנים במחלקה למזרח תיכון, מרצה רציני מאוד, מקצועי ויסודי, בעיקר אהוב מאוד על הסטודנטים. הם העריצו אותו. הוא תמיד חייך, אמר מילה טובה, הוא היה אדם מאוד רגוע והשרה את זה בכל מקום, איש משכמו ומעלה".

רויטל גבריאל, סטודנטית במכללת אחווה, למדה אצל ניר לפני שני סמסטרים. "כשהתחלנו את הקורס על לבנון שאלנו את עצמנו מה זה מעניין בכלל, אבל עמרי הפך את השיעורים שלו לכל כך מעניינים", היא משתפת. "מצד אחד היה מקצועי והקנה לנו כל כך הרבה ידע, ומצד שני היה מספר בדיחות במהלך השיעור. ידענו שאנחנו יוצאים מהשיעורים שלנו צוחקים מצד אחד ומלאי ידע מצד שני. עמרי היה מהמרצים האלה שבאים לשיעור שלהם לא כי חייבים, אלא כי רוצים".

היא נזכרה ביום גשום במיוחד, "בחוץ סערה מטורפת. אנשים לא יצאו מהבית, עמרי הגיע לשיעור והופתע לראות שכל הסטודנטים הגיעו". אף שחלף זמן מאז שלימד אותם, גבריאל ציינה כי היא ויתר הסטודנטים מצויים בסערת רגשות. "זה פשוט לא הגיוני. התגובות בקבוצות הוואטס-אפ השונות מלמדות איזה מדהים ואהוב הוא היה. כשהבנו שהוא ניסה להציל את הבן שלו, זה היה לנו ברור. הוא כל כך אהב את הילדים שלו. היינו רואים את הניצוצות בעיניים שלו כשהוא היה מדבר עליהם. לקח לנו סמסטר אחד כדי להתאהב בבן אדם הזה, הוא היה מורה לחיים".