בגיל 20 שברו לי את הלב ולא התאהבתי מאז

ניר הגיע אלי אחרי ששמע בפעם המי יודע כמה את המשפט: "איך יכול להיות שאתה לא בזוגיות?! בחור כמוך כבר מזמן היה צריך להיות תפוס". הפעם היתה זו דודתו שאמרה לו את המשפט המאוס הזה. "נמאס לי לשמוע את זה, אז באתי", אמר לי בפגישתנו הראשונה, כמעט בהתנצלות. "בהתחלה זה סתם עצבן אותי, אבל בשנה האחרונה אני מתחיל לחשוב שאולי משהו באמת לא בסדר איתי".

מולי יושב גבר מרשים בן 34, שסקירה שגרתית וקלה של הפרטים היבשים מגלה שהוא עונה על הצ'ק-ליסט הקלאסי של רוב בנות ישראל. "תביני, זה לא שאני לא יוצא ומכיר, פשוט אף אחת לא מספיק מעניינת אותי, וגם כשכבר משהו כן מתחיל, אני אחרי כמה פעמים מוצא מה לא בסדר באישה ובקשר ועולה בי הצורך לסיים את זה".

תמונת המצב של תחילת פגישתנו ברורה – ניר הוא בחור שווה שלא מצליח לפתח רגש ואינטימיות לאף בת מזל, והשאלה המתבקשת היא למה? במסע היסטורי לתולדות קורות הזוגיות של ניר, נפתחת לבסוף תיבת הפנדורה וממנה יוצאת האקסית ההיא, שבמשך שנים הוא הדחיק לגמרי את השפעתה.

בשיחתנו הוא חוזר בזמן לגיל עשרים, ומספר לי שכשהיה חייל קרבי נשבר לו הלב. הם היו זוג והוא היה משוגע עליה עד שהיא בגדה בו. בתחילה זה מרגיש כאילו שהוא מספר את הסיפור על מישהו אחר, אבל כשאני מתעקשת לפתוח את חווית העבר שהודחקה, צפים ועולים בו זיכרונות כואבים על לילות ארוכים במגדל השמירה שבהם, כשאף אחד לא ראה, הוא בכה בלי הפסקה והבטיח לעצמו שיותר לעולם לא ירשה לעצמו להיפגע כך.

אותה הבטחה, בין אם היא מודעת ובין אם לא, ניהלה במשך שנים רבות את לבו. ניר ממש בנה חומות של תקווה סביב הלב שלו. חומות - מכיוון שהוא לא נתן לאף אחת לחדור פנימה, ותקווה - כי משהו בפנים עדיין קיווה שתגיע מישהי שכן תגרום לו לאהוב אותה. הבעיה היא שמסכת התכונות והאיכויות שביקש שיתגלמו באותה אישה מיוחדת ושוברת חומות, הייתה כל כך מופרכת, עד שנראתה בעיני כלא אנושית כמעט.

את לבו הוא הקיף בחומות של תקווה(צילום: shutterstock)

לפתוח את הפצע

לכולנו מניפת חוויות שספגנו לתוכנו במשך השנים. חלקן בונות ומלמדות, וחלקן, כמו במקרה של ניר, הופכות להיות חוויות מעצבות שיוצרות תקיעות של שנים. בפגישות הבאות שלנו פתחנו יחד את תיבת הפנדורה האסורה. ניר הרשה לעצמו לחזור בזמן לרגעי הפרידה, להיזכר באותו רגע גורלי שבו גילה שדפנה בגדה בו עם חברו הטוב. ללילות הארוכים בהם חשב לעצמו שאין טעם לחיים, לרגשות הכאב, הכעס, חוסר האונים והבושה. במהלך הפגישות שלנו עברנו יחד מסע רגשי מפרך, ובפעם הראשונה מזה 14 שנים, ניר הסכים לתת לכל הרגשות לצוף ולעלות מעלה במלואם. המסע הזה פתח את הפצע והכאיב מאוד, אבל גם אפשר לו תהליך של ריפוי.

ככל שהתגלו דפנות התיבה, כך הבין ניר עד כמה הפחד מלהיפגע מנהל אותו בכל אינטראקציה. הוא הכיר מישהי שמצאה חן בעיניו, והצליח - אולי בפעם הראשונה, לתפוס גם את עמדת הצופה מהצד, ולראות איך דווקא אז, אחרי דייט מוצלח, הוא עסוק בחיפוש אחר כל הנקודות שעליהן אותה אישה עתידה להיפסל. ובפעם הראשונה בחייו הבוגרים, הוא הצליח לזהות את פחד הנטישה שהולך איתו מאז אותה פרידה כואבת בגיל 20.

להתמודד עם השד

הבהירות של הפחד והאפשרות לתת לה להיכנס מהדלת הראשית, הביאה את ניר לפעול אחרת. הפגמים והדיל-ברייקרים קטנו בהדרגה, ואת רשימת הפסילות החליפה עתה רשימה חדשה של תכונות חיוביות. הדייטים הפכו להיות יותר ויותר אינטימיים, והוא הסכים לחשוף פיסות גדולות יותר מחייו מולה. כשעלה בו הצורך המוכר לברוח או כשעלה בו הפחד מדחייה, הוא נלחם בעצמו והחליט שהוא לא עוזב. שהוא מחזיק בקשר, מפסיק להדחיק ונותן לעצמו ולאישה שמולו הזדמנות אמיתית לאהבה.

חמוטל לוי לשם היא מאמנת אישית בנקודתיים - תהליכי זוגיות