שרירים ושערים

בית"ר רצתה להראות שהיא לא מפחדת גם ממי שעברה את אינטר וסאות'המפטון. האגרסיביות נטפה בבוטות מהשחקנים בצהוב, בעיקר במחצית הראשונה והדברים לא נכתבים בשליליות – בית"ר הכי טובה כשהיא כזו. דן איינבינדר ירד לגובה הדשא בכל הזדמנות, דוד קלטינס העיף את ג'ון אוגו לאוויר (וזה לא דבר פשוט), אריק סאבו חילק דחיפות חזקות, קלאודמיר התעופף במהירות לכיוון היריב. זאת הייתה אגרסיביות טובה, שגם הצליחה לגרום לבאר שבע להירתע מעט, לא לשחק את המשחק שלה. מיכאל אוחנה, למשל, הלך לאיבוד במאבק הזה.

בית"ר עשתה שרירים, אבל לא יותר מזה(צילום: ראובן שוורץ)

אבל באיזשהו שלב מישהו אצל האלופה נזכר שהוא זה שנמצא בקבוצה הטובה יותר. למישהו הזה קוראים טוני ווקאמה. כמה שבית"ר עשתה שרירים אין לה את הכשרון של ווקאמה או של באר שבע בכלל. איתי שכטר לא הגיע למצבים, לידור כהן החמיץ וכך גם יעקב בריהון אחרי שקיבל כדור גדול מעידן ורד. ובצד השני פתאום ווקאמה, שהפך להיות מלך השערים של הליגה יחד עם טל בן חיים, עובר באלגנטיות שלושה שחקנים. המהלך שהוביל לפנדל, וכלל שוב את הניגרי עם לוסיו ומהראן ראדי, היה מבריק. ומאור בוזגלו, מה תגידו על בוזגלו? כבר 5 שערים בארבעת המשחקים האחרונים שלו ושוב שער מרהיב.

וכך, גם בערב לא מזהיר, באר שבע מנצחת ואפילו לא רק על חודו של גול. האיכות מדברת, אין מה לעשות, הרבה יותר משרירים כאילו מנופחים. אי שם בספטמבר, מיד אחרי הניצחון על אינטר במשחק הראשון של שלב הבתים בליגה האירופית, באר-שבע הפסידה למכבי חיפה ורבים דיברו על עייפות ובעיה בחזרה ממשחקים באירופה. והנה, אחרי כל 5 המשחקים הבאים שלה באירופה האלופה ניצחה. זה לא שאין עייפות, זה לא שאין נפילה מנטלית לפעמים, אלא שבאר שבע פשוט כל כך טובה שגם הדברים האלה כבר לא מפריעים לה. אולי עוד יהיו ירידות בעתיד, אבל כרגע זה המצב.

הרבה יותר טובה מכל האחרות(צילום: אורן אהרוני)

את הסיבוב הראשון האלופה סוגרת לא רק עם יתרון 10 נקודות אלא גם עם 38 שערים. פלוס-מינוס שלושה שערים למשחק. המון. מאז שנות החמישים יש רק שתי קבוצות שהצליחו להבקיע כמות כזו ב-13 המחזורים הראשונים. כמה כישרון יש בקבוצה הזו שאם תמשיך כך, לא רק תיקח אליפות בקלות, ונראה שהיא בכיוון הזה, אלא תשבור עוד הרבה שיאים בדרך.