אהובה עוזרי הובאה למנוחות: "אהובה, אהובתנו, קולך שאבד לא יידום לעולם"

מאות מוזיקאים, יוצרים, אנשי ציבור, חברים ובני משפחה הגיעו ללוות הערב (ג') את הזמרת אהובה עוזרי בדרכה למנוחת עולמים בבית העלמין קריית שאול בתל אביב. עוזרי, מחלוצות המוזיקה הים-תיכונית, נפטרה היום בשעות הבוקר בבית החולים שיבא בתל השומר, שם אושפזה לפני כשלושה שבועות בעקבות סיבוכים של מחלת הסרטן.

בטקס ההלוויה השתתפו בין היתר דקלון, שי צברי, שרת התרבות מירי רגב, רינו צרור ובני משפחתה של עוזרי. גם אריאל זילבר, לאה שבת, רון שובל, לאורה ריבלין, קורין אלאל, דודו טסה, ברי סחרוף, מיכה שטרית וישי לוי הגיעו ללוות אותה בדרכה האחרונה. ביחד עם שאר הנוכחים במקום הם ביקשו להיפרד מהזמרת והיוצרת פורצת הדרך, נשאו דברים לזכרה ושרו יחדיו משיריה.

"היא איננה עוד איתנו, אבל שיריה ילוו אותנו כל החיים"

נפרדים: השירים הגדולים של אהובה עוזרי  

דרכה האחרונה של אהובה עוזרי(צילום מוטי קמחי)

שי צברי מבצע את "צלצולי פעמונים" בטקס(צילום: מוטי קמחי)

"אהובה, אהובתנו, אהבת משפחתנו, את השבחים לך אין מי שיכיל", ספדה לה אחייניתה. "כל מילה היא עוצמה, כל עיטור שלך - עיטור גבורה. קולך שאבד לא נדם לעולם, לא יידום לעולם. אהובה, יעזרו לנו שירייך, ילדייך. לא דמעות פרידה, רק געגוע שקט". אחיינית נוספת סיפרה נפרדה גם היא ואמרה כי "ידעת ללכד ולאחד את המשפחה שכל כך אהבת והיית גאה בה. גם כשהיית חולה התעקשת לשאול לשלומנו, ומסכן מי שהיה מנסה להתחמק. עד הרגע האחרון עשית לנו פרצופים כדי להצחיק אותנו - והצלחת. סליחה ששיקרנו שהכול יהיה בסדר, שעוד מעט הולכים הביתה. שיקרנו גם לעצמנו".

שרת התרבות מירי רגב נפרדת(צילום: מוטי קמחי)

במהלך טקס ההלוויה נשא דברי פרידה גם רינו צרור. "קשה לי לדבר כשעלי הכותרת שלנו נופלים בזה אחר זה", אמר. "אהובה שלי היא יוצרת, לפני הכול, יוצרת שהיצירה נובעת ממנה. מחדרי הלב. שהעיניים שלה נוצצות מן היצירה, מן השמחה המשותפת. לימדת אותנו, אהובה, שאפשר לשיר גם בלי קול. גם בלי מיתרים. שאין אי אפשר, שאפשר לתקן. וזה בית ספר שאף אחד לא לימד אותנו אף פעם. גם כשכולנו חושבים שאין עוד ושהגיעה שעת השתיקה הגדולה, אפשר לשיר. ועוד איך אפשר לשיר".

הזמר דקלון, קרוב משפחתה של עוזרי, מגיע לטקס ההלוויה(צילום מוטי קמחי)

"אהובה היקרה, עשרות שנים היית אחת היוצרות המדהימות שקמו בתרבות הישראלית", אמרה שרת התרבות מירי רגב. "היית פורצת דרך, חלוצה אמיתית. הפעמונים שלך, אהובה, צלצלו לכולנו. היית מלחינה גדולה, זמרת ומורה גדולה. רק לפני מספר חודשים זכיתי להגיש לך את פרס אקו"ם על מפעל חיים, שכל כך הגיע לך. כל ימייך היית אישה צנועה. לא חיפשת יוקרה ומעמד. היום, בשם רבים כל כך שבאו להיפרד ממך ובשם עולם התרבות, אני רוצה להגיד לך תודה".

הזמר שי צברי הקריא מילות פרידה שכתבה הזמרת חוה אלברשטיין, שלא יכלה להגיע לטקס - ובהמשך ביצע את שירה המפורסם ביותר של עוזרי, "צלצולי פעמונים". הנוכחים במקום - ביניהם רבים מכוכבי הזמר המזרחי, ותיקים וצעירים כאחד - הצטרפו אליו בשירה. אחריו עלה הזמר דקלון, קרוב משפחתה של עוזרי. "בשנה אחרונה לי ולסגיב כהן הייתה הזכות להופיע איתה", סיפר. "בכל הופעה, למרות שלא יכלה לשיר, הקהל קם והריע לה. נוחי על משכבך בשלום, חברה יקרה שלנו". אחר כך החל לשיר את "היכן החייל" מאלבומה הראשון, וגם אליו הצטרפו הנוכחים בשירה.

(צילום מוטי קמחי)

עוזרי נולדה ב-1948 וגדלה בשכונת כרם התימנים בתל אביב. היא הייתה בת הזקונים למשפחה בת שמונה אחים ואחיות. כבר בילדותה החלה לשיר והשתתפה בטקסים ובשמחות. בגיל 20 למדה לנגן על הבולבול טרנג, כלי הנגינה ההודי עליו המשיכה לנגן כמעט עד ימיה האחרונים.

אלבומה הראשון, "היכן החייל", יצא ב-1975 ומהר מאוד זכה לתשומת לב רבה הן מצד הקהל - והן מצד התקשורת ותעשיית המוזיקה. עוזרי הפכה לאחד הקולות הבולטים בזמר המזרחי, וזוהתה בעיקר כזמרת של שירי שכול. כעבור שנה חדלה עוזרי מלהופיע והחלה ללמד פיתוח קול. בין תלמידיה היו הזמרים זוהר ארגוב ורון שובל. באותה תקופה עבדה במקביל גם במסעדה בכרם התימנים.

רק בתחילת שנות ה-90 חזרה להופיע - וב-1999 הוציאה את "צלצולי פעמונים", האלבום המצליח ביותר שלה ואחד המוערכים ביותר שידע הז'אנר הים-תיכוני. שנה לאחר מכן התגלה שעוזרי סובלת מסרטן במיתרי הקול. בהמשך הוחלט לכרות אותם, וב-2004 עברה ניתוח נוסף להסרת גידול בגרון.

עוזרי איבדה את קולה למחלה - אך סירבה לוותר על הקריירה המוזיקלית. היא המשיכה ליצור ולשתף פעולה עם מוזיקאים רבים - ביניהם חוה אלברשטיין, אהוד בנאי ולהקת "הדג נחש".

באפריל האחרון הוענק לה פרס אקו"ם על מפעל חיים. "זה נותן לי עוד כמה שנים לחיות", אמרה אז בקולה הצרוד והנרגש כשעלתה לבמה. "זה נותן לי לתת לכם, קהל נכבד, את כל מה שאני יודעת. אני רוצה להודות לכם, קהל נכבד, שאתם איתי לכל אורך דרכי".