חבר שלי חטף את משבר גיל ה־40. מחק הכל והתחיל מחדש. מכר את המאזדה וקנה מכונית אדומה עם גג נפתח, בדיוק לפי השטנץ. הוא דווקא אדם מאוד יצירתי, חבר שלי, אבל בתחום המשברים — אפס מקוריות! לאחרונה אפילו עשה קעקוע. כחלק מתהליך החיפוש הוא גם קנה כרטיס טיסה להודו, ובינתיים עבר לגור באילת. יש אותך ביותר קלישאה? אני צוחקת עליו, למרות שאת אילת אני מאוד אוהבת.
חבר שלי לא עובד שם, בעיר הנופש. נמצא הרבה בריף הדולפינים, מתקשר עם היונקים. במקום לחסוך לפנסיה, שותה לעצמו את החסכונות, והוא בכלל בן 39. הקדים לו המשבר. תמיד היה מחונן. הכל בא אצלו מוקדם מהר וחזק מהרגיל.
*
השבוע באתי לבקר אותו. לטוס לאילת אני ממש אוהבת, בגלל שגם בחורף אפשר לדמיין שם שאביב. יש לו שם דירה נחמדה, למרות שהבלגן חוגג. כשנכנסים הביתה, אין כמעט רצפה מרוב בגדים. מתי לאחרונה העבירו פה שואב, אני תוהה, וכמה בנות עשו דברים שאני לא רוצה לדעת, ממש על הסדין הזה, שאני עכשיו אמורה לישון עליו? איכס.
בנוסף לכך יש בריכת שחייה בחצר, עם מזרן גומי צף בצורת ברבור ענקי. מה קורה, אחי? למה אתה בכלל צריך בריכה? הוא הסביר שזה בשביל הבחורות. בחורות אוהבות מים. אני מעדיפה לא לדמיין מה קרה בבריכה הזאת אתמול בלילה, אבל ראיתי שמן קוקוס על מיטת השיזוף.
סביב חצות חטפתי רעב. בכל זאת, סיימתי הופעה לוועד עובדים במלון ממש מפנק שכבר לא אישן בו הלילה. במטבח, גיליתי, אין שום כלים בכיור, אבל זה ממש לא בגלל שהוא שטף אותם. פשוט לא משתמשים באוכל בבית הזה! במקרר יש רק בירה וחמאה. מה כבר אפשר להכין מזה? שומן תת־בטני וכולסטרול? רציתי להזמין משהו, אבל באילת אני מכירה רק את המק־דיוויד. נו, גם טבעות בצל הן סוג של נחמה. ולמה אני מספרת לכם על זה? כי אני צריכה עזרה.
אז ככה, חבר שלי הוא חבר שלי אולי אלף שנה. מלא־מלא זמן. אנחנו מכירים מגיל אפס, כי כבר ההורים שלנו היו החברים הכי טובים. תחשבו שהבן שלי והבת של מירי יהיו בקשר שלושים שנה, ואז יום אחר היא תבוא לבקר אותו באילת? זה בערך טיב הקשר.
מה לא עברנו ביחד? היינו בטיול בתאילנד וישנו באותה מיטת יחיד לא נוחה. חלקנו שק שינה באוהל. ישבנו על אותו כיסא באוטובוס, כי לא היה מקום. הסטטוס קוו היה ידוע וברור. ראיתי בו אח וגם הוא מעולם לא קרץ אפילו לכיוון שלי. עזרתי לו עם בנות, כנראה לא מספיק, כי הוא עדיין רווק, אבל הייתי חברה. הוא היה שם בשבילי בכל הנפילות, הכי עד הסוף שאפשר. כשאיתי זרק אותי, כשתומר הציע לי נישואים, כשחטפתי דיכאון אחרי לידה. גרתי אצלו כשחבר שלי פינה אותי מהבית. גם עכשיו בחרתי לישון אצלו במקום בבית מלון, למרות שהמפיקים הזמינו לי חדר מאוד מפנק במלון חמישה כוכבים. בכל זאת העדפתי לילה בלי כוכב בחצר.
אז מה קורה פה? למה אני מרגישה פתאום לא נוח? זה רק הראש שלי או שפתאום המבטים שלו לגמרי אחרים? משהו קורה לחבר שלי ולא ברור לי מה או לאיזה רופא אני צריכה לקרוא. זה לא אותו אח קטן שהייתי תמיד מתפקעת איתו מצחוק ביחד, משידור חוזר של "חברים".
פתאום הוא לוקח נשימה ממש עמוקה ואני ממש נלחצת. אבל ממש. אחר כך הוא אומר לי: "אבל הרי תמיד היה בינינו את המתח הזה". מתח? מה? מי? איפה? איזה? מקסימום הייתי מתוחה מי יגמור למי את הפופקורן, או מי ינהג בדרך חזרה מהמסיבה ומי ישתה.
*
"אל תשחקי אותה", הוא אומר לי, "אפשר כבר להודות. אנחנו לא ילדים. גם את הרגשת את זה". אבל עכשיו אני מרגישה סתם רע. לא נעים לי להעליב, אבל גם כשהייתי רווקה ממש מיואשת, אף פעם, בחיים, אפילו לא עלה על דעתי להעלות אותו על הדעת.
מצד שני, פתאום אני גם נעלבת! לגלות שכל הדמעות ששפכתי לך על הכתף, כל הסודות הכי כמוסים שלי, בעצם שימשו אותך נגדי?
הוא שותה את הבירה שלו ואני לא יכולה אפילו להסתכל על טבעות הבצל. רק עכשיו אני קולטת איך תמיד לא אהב את אחד החברים שלי והיה גם הראשון לשכנע אותי להיפרד ממנו. מניאק. איך מיד פתח לי את הדלת והזמין אותי לעבור לגור אצלו קצת אחרי הגירושים. טוב, ברור! מזימה מתוכננת מראש. אמא'לה, איזה לחץ. אני לבד עם חבר משונה שחשבתי שאני מכירה, בבית שכור עם בריכה, ועוד באילת. מה אתם הייתם עושים? אז הלכתי לישון.
*
על המיטה העוינת בחדר חשבתי שזה כנראה לא אישי. אדם מחפש את עצמו. עושה מסע בכל חלקי הארץ, בקרוב יגיע עד להודו, ועל הדרך מבקר גם בקשר שלנו. שואל בקול רם שאלות, שאולי היה עדיף לשאול בלב. ואני, מי אני בכלל שאשפוט? אני לא גבר לבד שמארח זמרת עם ריסים מלאכותיים אחרי הופעה באילת. בכל זאת, השקעתי הלילה באיפור.
אולי זה רק שלב טבעי בהתפתחות של כל גבר, שתמיד היה ילד, אבל פתאום העולם דורש ממנו להתבגר? והוא גם אוהב את המשפחה שלי ושמח בשבילי, אבל פתאום חושב קצת על עצמו? תמיד האמנו שהוא בחיים לא יתברגן. ילדים, אישה, משכנתה, כבר לא יהיו חלק מחייו. אבל אולי ההתנהגות המשונה הזאת היא סימן לכך שמשהו עומד להשתנות? וחבר שלי דווקא יהיה אבא טוב. הוא הרי גם חבר טוב.
מחר בבוקר אטוס בחזרה הביתה. הוא בטח יעלה על המכונית המוגזמת שלו, ירכב לנתב"ג ויתחתן שם בהודו עם איזו תיירת נורווגית, לכו תדעו. אולי אפילו נשכח את הלילה הלא קשור? אולי אסלח לו על הווידוי והוא ילמד לא לדבר תמיד בכנות? יש דברים שאת לא רוצה לדעת. יש חברים שיקר מדי לאבד. יש טבעות שעדיף להן לא להיות עשויות מבצל.
