"אני לא מזהה את עצמי על השטיח האדום"

כל מי שגדל באייטיז או סתם מכור לסרטי "בחזרה לעתיד", היה חייב להתאהב בליאה תומפסון, מכוכבות הטרילוגיה. תומפסון גילמה, כזכור, את לוריין ביינס, אמו של מרטי מק'פליי (מייקל ג'יי פוקס), גיבור הסדרה המתרוצץ במרחבי הזמן. 30 שנה אחרי שסרטי "בחזרה לעתיד" כיכבו על המסכים, תומפסון ובעלה הבמאי היהודי הווארד דויטש (החתום על קלסיקת האייטיז "יפה בוורוד") מטפחים דור המשך - מדלין וזואי, אותן גידלו בחווה בלוס-אנג'לס. הבנות לבית דויטש שיתפו לאחרונה פעולה - בסרט שביימה תומפסון: "The Year of Spectacular Men".

"זו הייתה חוויה מיוחדת ויוצאת דופן", העידה זואי דויטש כשנפגשנו בפסטיבל ונציה. "היה נהדר לחזק את הקשר עם משפחתי בסביבה כל כך אינטנסיבית. ועובדה שכולנו נשארנו אחרי זה בחיים - לא היו ריבים משפחתיים. כמו כן, זה כיף לעבוד עם במאיות. לנשים יש את היכולת האינהרנטית לעשות כמה דברים במקביל. ולהיות במאי דורש ממך להיות טוב בכל כך הרבה דברים - אתה צריך להצליח להתמקד בפרטים רבים בבת אחת ולא לתת לעומס לשגע אותך. הבמאיות שעבדתי איתן תיעלו את האנרגיה הזו בצורה שהרשימה אותי".

מבין האחיות לבית דויטש-תומפסון, זואי, שהחלה דרכה כרקדנית ואפילו הופיעה בקליפ של גלוריה אסטפן ("הייתי רקדנית גרועה"), היא זאת שכבר הספיקה לצבור רצף מרשים במיוחד. זואי רק בת 22, וכבר ראינו אותה בסרט האימה "האקדמיה לערפדים", ב"כולם רוצים את זה" של ריצ'רד לינקלייטר וב"סבא בהפרעה", לצד זאק אפרון ורוברט דה נירו. גם בשנה הקרובה היא תפגין נוכחות על המסכים.

דויטש היא בחורה דעתנית וכנה. גם אין לה בעיה להודות שהיא מפוחדת כשהיא צועדת על השטיח האדום - "זו חוויה מאוד לא טבעית. אתה הולך, פשוט עומד שם ועושה פוזה. אני מובכת נורא כשמישהו שולף אייפון ומצלם אותי. זו כמות גדולה של פנסים מסנוורים, קשה להתרכז, וקשה לי להרגיש שאני מייצגת באופן נכון את מי שאני. אם אני מסתכלת על תמונות של עצמי על השטיח האדום אני לא מזהה את עצמי. זה מפחיד אותי ואני נכנסת להלם. לכן זה משהו שאני צריכה ללמוד לעשות - כי אני לא רואה על השטיח האדום את מי שאני באמת".

מפרגנים לקראנסטון. זואי דויטש וג'יימס פרנקו

ויש לה גם השגות על הרשתות החברתיות: "לפני שהתחלתי לשחק בסרטים היה לי חשבון אינסטגרם וזה היה רע. זה עדיין די רע. אני מסתכלת בו ומעקמת את האף. זה בטח יישמע יומרני להחריד, אבל כשקהל מביט במסך ויודע מי אתה באמת - מכיר את זואי בהשוואה לדמות - יש בזה משהו שמטריד אותי. כמובן שזה לא מספיק כדי שאמחק את המשתמש שלי, אבל היחס שלי לעניין אמביוולנטי. אני אוהבת שיש לי היכולת להיות עם חבריי כשהם רחוקים ולראות את חייהם, את האפשרות שיש לי לתקשר עם אנשים שאולי לא הייתי יכולה לדבר איתם אחרת. אבל כן קשה לי עם כל העניין של הרשתות החברתיות. אני לא רוצה להיות סטטיסטיקה של מספר עוקבים, אני מעדיפה להיות אמנית".

דויטש מגלה שיש לה חוק: "אני לא מביאה איתי טלפון לסט הצילומים. אפילו לא משאירה אותו בטריילר שלי, אלא בבית. זה התקופה היחידה בחיי שאני בלי הטלפון ביד, בגלל שאני מכורה אליו לגמרי. עשיתי מזה חוק משני טעמים - ראשית, זו הסחה אדירה, שנית - אין לך שליטה על המידע שתקבל. זה יכול להעציב אותך או לשמח - ולכן אני מעדיפה שלא יהיו כוחות קיצוניים שיסיחו את דעתי מהעבודה".

מתוך "למה דווקא הוא?"

על אף שהוותק שלה לא רב שנים, דויטש כבר פיתחה הרבה תובנות על מעמד הנשים בהוליווד. "בעולם מושלם הייתי רוצה להאמין שלא אשחק בסרט או אבחן יותר לסרט, שבו הדמות הנשית חד מימדית ושהסרט מונע על ידי הגבר. לצערי, כשחקנית צעירה, כאישה צעירה, כיוצרת צעירה - ישנן פשרות שאתה צריך לעשות, כדי להגיע למקום שבו אתה יכול לעשות בחירות שאתה גאה בהן במאה אחוז. אני חושבת שזה קביל בכל שדה, אם את אישה. זו לא בושה. צעד-צעד.
צריך לעבור דרך. האמת היא שבתשעה מתוך עשרה סרטים - אם אתה באמת רוצה את התפקיד - יציעו אותו לג׳ניפר לורנס, כי למה לא? אתה צריך לכוון למקום הזה. האמת היא שאת לא יכולה לעשות שום דבר שהבמאי לא רוצה שתעשי. בידיהם יש את המילה האחרונה, ובסופו של דבר אין לך שליטה על הבימוי והעריכה. נכון שמתפתח לאחרונה טרנד של 'נשים חזקות' בקולנוע - אבל אנחנו לא רוצות שזה יהיה טרנד, אנחנו רוצות שזה לא יהיה עניין יותר".

"אני מחבבת את סנדרה בולוק. היא צוחקת על עצמה במידה הנכונה. היא חכמה להפליא, פרטית מספיק, אבל עדיין גורמת לי בזכות ההופעות שלה בתקשורת וברשתות החברתיות, להרגיש כאילו אנחנו חברות, אפילו שאיני מכירה אותה. אני מעריצה אותה. היא הצליחה לבנות את הקריירה שלה, גם באגף הקומי וגם באגף הדרמטי, ועושה את מה שהיא אוהבת ומה שמעניק לה השראה. אני אוהבת את סנדי".

בימים אלה אפשר לראות את דויטש בקומדיה "למה דווקא הוא?", לצד בראיין קראנסטון וג'יימס פרנקו. דויטש מגלמת את סטפני - סטודנטית הלומדת באוניברסיטה יוקרתית בקליפורניה, ומזמינה את הוריה ואחיה הקטן לבוא ממישיגן לבלות איתה את חופשת חג המולד. עד מהרה מוצאת עצמה המשפחה השמרנית והמרובעת באחוזתו של מולטי-מיליונר אקסצנטרי (פרנקו), המפתח משחקי וידאו, מנהל אורח חיים מוטרף וססגוני, ונהנה לחשוף את גופו השרירי והמקועקע (כולל קעקוע של פרצופה של חברתו). הוריה של הסטודנטית מגלים לחרדתם שהבת מנהלת רומן רציני עם המולטי-מיליונר, שמבוגר ממנה בעשור.

לא רק דויטש התייצבה בעיר התעלות האיטלקית. גם פרנקו, חברה לקאסט, הגיע כדי לקבל פרס מפעל חיים. וזאת הייתה הזדמנות לגלות שבניגוד לדמותו בסרט - גופו אינו מקושט בקעקועים. "נכון, אין לי קעקועים", חושף פרנקו. "חשבתי הרבה על הנושא ורציתי לעשות כתובות קעקע, אבל אחרי שראיתי איך שחקנים יושבים שעות מדי יום אצל המאפרת בקרוואן כדי שזו תכסה את הקעקועים, זה נראה לי כמו סבל וויתרתי על הרעיון. יש לי חריטות קטנות בזרועות שלא ממש רואים. באחת מהן בה מופיע השם 'בראד רנפרו', שחקן איתו עבדתי פעמיים, ומת ממנת יתר. אבל זה חלש מאוד אז אני לא צריך לכסות את זה כשאני מצטלם לסרט".

השלישיה פרנקו-דויטש-קראנסטון תיראה בשנה הקרובה על המסך בסרט נוסף - "יצירת המופת", אותו ביים פרנקו. "בגלל שלקח בין שישה לשמונה חודשים של דיבורים ותיאום לוחות זמנים עד שהתחלנו לצלם את 'למה דווקא הוא?', הצעתי לזואי ולבראיין לעשות את 'יצירת המופת' והם הסכימו. בראיין מאוד תומך ביוצרי סרטים עצמאיים ובשחקנים שמביימים. כי זה מה שהוא - שחקן ובמאי. הוא הסכים להופיע על אף שהוא משחק שם את עצמו - ב'יצירת המופת' הוא משחק גרסה של עצמו מתחילת שנות האלפיים - את בראיין קראנסטון מ'מלקולם באמצע'. אני חושב שזה מראה הרבה על האהבה שלו לקולנוע, ועל התמיכה שלו בחבריו האמנים".