ג'סיקה צ'סטיין: "כשמדברים על המוסד, יש תחושה של כוח"

השחקנית ג'סיקה צ'סטיין היא גברת אלגנטית, יפהפייה אמיתית, בעלת קול נעים וחיוך מלבב. לצד זאת, כשהיא נתקלת בחוסר צדק, עוולות מוסריות ושחיתות פוליטית - היא נחשפת כאישה קשוחה, לא מתפשרת ונוקבת. הדמות התקיפה והמפתיעה הזו באה לידי ביטוי גם ב"מיס סלואן" - הדרמה הפוליטית שביים ג'ון מאדן, בה היא מגלמת פעילה שאפתנית וערמומית היוצאת נגד לובי הנשק החם האמריקני, שחבריו מתנגדים לפיקוח על הפצת האקדחים והרובים בארצות הברית. היא ניצבת מולם חזקה ובלתי מרוסנת, וזה עלול לעלות לה ביוקר.

"אני אוהבת תפקידים שיש בהם סתירה", מספרת צ'סטיין בת ה-39 בראיון ל-ynet, בו היא חושפת גם צדדים מפתיעים מהעדפותיה בחייה האישיים. "הדבר האהוב עלי, אפילו בחיי, הם גברים שיש בהם נשיות ורגישות, ואני אוהבת נשים שיש בהן גבריות, אגרסיביות ועוצמה כוחנית אפשר להגיד. אני חושבת שאנחנו צריכים לבחון מחדש את התפקידים שעל אנשים לבצע. אנחנו אומרים שלגברים אסור לבכות, ונשים לא יכולות להיות קשוחות. זה קצת מגוחך, וזה כל כך מיושן".

"לא אשתוק על משהו שאני מאמינה בו". צ'סטיין

צ'סטיין, שהייתה מועמדת לאוסקר כשחקנית ראשית על "כוננות עם שחר" (בו גילמה סוכנת CIA במרדף אחר בן לאדן) וכשחקנית משנה על "העזרה" (בו גילמה בעלת אחוזה דרומית היוצאת נגד הנורמות של שכנותיה המתעמרות בעוזרות הבית השחורות שלהן), מספרת שגם היא עומדת על שלה כשצריך. "אם קורה משהו שאני לא מאמינה בו, אני בהחלט אומר משהו. אף פעם לא שקטה. אני לא רוצה להיכנס לעימותים עם אנשים אחרים, אבל לעולם לא אשתוק או אתבייש לעמוד על משהו שאני מאמינה בו".

ואכן, ב"מיס סלואן" צ'סטיין מביעה דרך הדמות שלה ביקורת קשה נגד לובי הנשק החם רב העוצמה, ונגד ההתבצרות של חבריו נגד כל שינוי בפיקוח על הפצתו - זאת למרות מקרי טבח חוזרים ונשנים כמו בתיכון קולומביין או בתיכון סנדי הוק בקונטיקט. "הדיון על הנשק החם הוא משהו מאוד מעניין", היא אומרת, "אף פעם לא הבנתי מדוע כשיש רוב גדול של אנשים שמעדיפים לערוך בדיקות רקע נרחבות (למבקשי רישיון לנשק), אי אפשר להעביר חוק בוושינגטון. הסיבה שרציתי לעשות את הסרט היא לבחון את זה, לראות איך המערכת הפוליטית פגומה. וכן, אני מאוד מתעניינת בפוליטיקה".

ג'סיקה צ'סטיין היא מיס סלואן

אבל האם זה מקומם של שחקנים ושחקניות כמוה לקדם אג'נדה פוליטית? זוהי סוגיה אקטואלית מאוד בארצות הברית של אחרי הבחירות וגם בישראל. לדעת צ'סטיין, יש לידוענים מקום להשתתף בשיח הפוליטי כמו כל אדם, ולנצל את מעמדם לצורך כך - אבל לאו דווקא דרך היצירות שלהם.

"אני מנסה לא להשתמש בבמה שיש לי כשחקנית כדי לקדם עמדה פוליטית. אני אוהבת לעורר דיון שבו כל אחד יכול להביע את דעתו ויש דיאלוג, להקשיב בלי שמישהו מטיף", היא אומרת, "בחיי האישיים, במנוי הטוויטר שלי או במה שלא יהיה, אני מפרסמת פוסטים כמו כל בן אדם אחר, ומדברת על דברים שמעניינים אותי מבחינה פוליטית. אבל אני מנסה להפריד בין העבודה שלי לתחושות האישיות שלי".

ומה בנוגע לפעילות פוליטית של ממש, דרך המוסדות המקובלים של בית הנבחרים, הסנאט ואפילו הבית הלבן? הרי כבר היה נשיא אמריקני עם עבר כשחקן קולנוע (רונלד רייגן). צ'סטיין לא מזהה מועמד דומה בהוליווד של היום, וגם מודה שהיא מסתייגת מהרעיון. "אם אני הולכת להצביע למישהו, הייתי רוצה לראות היסטוריה ארוכה של עזרה לזולת, והשקעה של זמן בשירות לציבור. אני חושבת שלהגיד ששחקן יהיה מוסמך להיות נשיא, כמעט מבטל את מה שזה אומר להיות נשיא", היא קובעת תוך רמיזה עבה על טבעם הנרקיסיסטי של הכוכבים.

מי שיותר התאימה לתפקיד לטענתה היא הילרי קלינטון, שגם היא - כמו מיס סלואן - אישה שאפתנית, שאינה חוששת להשתמש בכוח שלה לקידום אג'נדות, גם במגרש המשחקים הפוליטי שנתפס כגברי. "הופתעתי מאוד שאחרי העימות הראשון, הביקורת נגדה הייתה שהיא יותר מדי מוכנה, וחשבתי שזה מעניין כי אף פעם לא שמעתי מישהו אומר דבר כזה על גבר באף תפקיד", היא מסבירה.

צ'סטיין, מהשחקניות המוערכות בארצות הברית כיום (על תפקידה ב"מיס סלואן" היא מועמדת לפרס גלובוס הזהב לשחקנית הטובה ביותר בדרמה), צברה גם לא מעט ניסיון בעבודה עם ישראלים. ב"כוננות עם שחר" היא עינתה פעיל טרור בגילומו של השחקן יואב לוי, ובקרוב ייצא הסרט "אשתו של שומר גן החיות" בכיכובה - דרמת שואה בה משתתפים גם שירה האס, אפרת דור ועידו גולדברג.

אבל הקשר הישראלי המובהק ביותר של צ'סטיין היה בסרט "החוב" מ-2010 - שיתוף הפעולה הקודם שלה עם ג'ון מאדן, שהיה רימייק למותחן הישראלי של אסף ברנשטיין ועידו רוזנבלום מ-2007. היא אימצה את תפקידה של נטע גרטי כסוכנת מוסד במצוד אחר פושע נאצי. "התאמנתי עם מישהו שלימד אותי קרב מגע ודיבר איתי על המוסד, ויש תחושה של עוצמה וכוח שכשמדברים על המוסד", היא נזכרת בניסיון לפענח את ההערכה לה זוכה המוסד בתרבות האמריקנית. "כשסיפרתי לאנשים שאני מגלמת סוכנת מוסד, הם תמיד אמרו 'וואו. זה כל כך מגניב'".